התקשורת – זה אנחנו!

הרב אלישיב הכהן קפלון

בימים אלו עסוקה כל המדינה ובצדק בהשלכות המגיפה ר"ל על חיינו. מי יעבוד ומי לא יעבוד, מי ייכנס למסגרת חינוכית ומי לא, וכו'. ובעיקר – מי אשם ומי לא. תמצית חדוות אנשי התקשורת הילדותיים.

הכל נכון, אבל קורים דברים נוספים בימים אלו, "לדוגמא": הסכמי שלום היסטוריים עם כמה ממדינות ערב. מיד נשמע את הטענה, שבגלל המגיפה אין פנאי לעסוק אפילו בדברים החשובים האחרים. הטענה כמובן נובעת מההחלטה המוקדמת שלא לעסוק בנושא, שמא יביא למעט פירגון לעומד בראש הממשלה. יש להסב את תשומת הלב של מי שעדיין זקוק לתזכורת, לכך, שמי שהחליט באיזה נושא יהיה העיסוק של הציבור בשנת תשפ"א – זו התקשורת. כשאתם חוזרים על טענת התקשורת האמורה, אתם בעצם מסמיכים את התקשורת להחליט עבורכם – כאילו הייתם בגן ילדים – איזה נושא ראוי להציף בימים אלו ואיזה לא.

סליחה, טעות! התקשורת כן עוסקת בנושא אבל מהצד החשוך שלו, הנוגע לקנוניות שהיו או לא היו, לביקורת השולית נגד פרטים במהלך. וכך, יהודים יראים ושלמים, חכמים מחוכמים ואנשי חכמה בינה ודעת משחקים לידי השמאל שנהנה לראות עד כמה עבודתו קלה.

מדוע הנושא הזה כל-כך חשוב לנו, אם חב"ד אינה עוסקת בפוליטיקה?

כי מה שקורה בימים אלו הוא בהחלט "פלאות אראנו"! דברים שנראו שלא-יאומנו, נעשו היום לדבר פשוט, כאילו טבעי היה שכך יקרה.

ממש לא נכון לומר שאכן טבעי היה שיהיה שלום; כי עובדה היא שהטבע הזה לא עבד עד הנה. טבעי הוא לצערנו, ש"הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב", ועם ישראל נמצא עדיין ככבשה בין שבעים זאבים, והאנטישמיות הגואה – המדאיגה את כל מי שמסוגל להגביה את עיניו מעבר לגבולות זו ארצנו – תוכיח.

לכן מדובר בנס. פלא אלוקי שלא היה אמור להתרחש. ועם זאת, ברור שההליכה בדרך הנכונה של שלילת הנוסחה של "שטחים תמורת שלום", בודאי היתה "כלי" מתאים בדרך הטבע לזכות בנס הזה. ואנו רואים את שתי הקצוות הללו בשיחות של הרבי בשיחות על ה"גאון יעקב" שצריך להיות אצל המנהיגים כאן באה"ק.

עליית הפרזידנט הנוכחי לשלטון בארה"ב היתה נס. עלייה נוספת שלו לארבע שנים נוספות יהיו נס נוסף בעז"ה. [התקשורת כצפוי תצליח להנמיך עד עפר כל הישג.

אם המועמד הדמוקרטי יצליח – הרע במיעוטו. הוא בכל זאת לא שונא את ישראל כפי שהשמאל ציפה, וזה יום עצוב למדינת ישראל… אבל כאמור, היה יכול להיות גרוע יותר… ואם המועמד הרפובליקני יעלה – זה יהיה לא פחות מאשר דגל שחור שיתנוסס מעל מחצית (בערך) מאזרחי ארה"ב שבחרו בו, וסוף דרכה של השפיות בבית הלבן].

הפלאות הללו יכולות להיות מנוף אדיר לעידוד כל שכבות העם, כאשר אנו חסידי חב"ד, לא רק ניתן לאנשים זוית תורנית וחסידית לאירועים המדוברים בתקשורת, אלא נחליף את התקשורת ונספר לאנשים את מה שאנו היינו מעוניינים שיהיה בראש החדשות המדוברות בציבור.

לכל לראש – הסכמי השלום האמורים, ומשמעותם בעיני יהודים המאמינים בכך שהקב"ה הוא (בלשון הרמב"ם) "המסבב את הגלגל", ואת הכדור (כדור הארץ כמובן..), ואת כל האירועים המתגלגלים מול עינינו.

וגם אודות הקורונה. ניתן לספר לאנשים עליו מההיבט היהודי וההיסטורי. כי גם אם אנחנו סבורים שאכן מדובר באירוע שאמור להיות מסוקר בדיווחים הבולטים ביותר, יש לעשות זאת בהדגשה על משמעותם לגבינו.

ניתן לומר כך: רבותיי, אם נתבונן במה שקורה סביבנו ונזכור את ההיסטוריה שלנו בכל הדורות, נבין ששום דבר לא קורה מאליו ח"ו, והקב"ה הביא את המגיפה (רחמנא ליצלן) כדי לעורר את הלבבות, כמו שפוסק הרמב"ם בהלכות תענית, וכמו שראינו בשיחות של הרבי לגבי אירועים שונים במשך השנים, שאם חלילה קרו אירועים לא טובים יש לעורר (את עצמנו ואת הזולת) על התחזקות בתומ"צ, עשרת המבצעים וכו'.

ומה שהתווסף כעת הוא – שההתעוררות הזאת קשורה לגאולה הקרובה, כפי שהרבי הבטיח שאנו נמצאים בסוף הגלות, ולכן האירוע כה דרמטי ומקיף את כל האנושות, כי הגאולה אף היא תשנה את כל האנושות, והשינוי חייב להיות לגבי כל בני האדם.

ובכל זאת, אנו נדרשים לספק (לנפש הבהמית שלנו, וגם) לציבור הוכחה שמשהו עומד להשתנות בקרוב; אז הנה, האירועים הללו של הסכמי שלום עם מדינות ערב תוך כדי השפלת איראן והרשות הפלסטינית ושאר שונאי ישראל ותיקים – מתי דמיינתם לעצמכם בעבר שדבר כזה עשוי לקרות? וזה קרה! – כך גם נזכה לראות בקרוב בגאולה האמיתית והשלימה, שבה (עד כמה שהדבר נשמע כעת הזוי) ייבנה בית המקדש השלישי על ידי משיח צדקנו, ויהיה טוב נפלא ונצחי לעם היהודי, ואפילו שאר אזרחי העולם ייהנו מכך. לא שכחנו אותם…

אור לגויים – גם כשלא נהיה זקוקים לטובות שלהם. כי זו הגאולה, גאולת העולם כולו.

*

למותר לציין שאין הכוונה לקרוא להקמת תחנת תקשורת חדשה של חסידי חב"ד, אלא לניצול כל במה וכל אפשרות להעברת מסרים אלו.

זה יכול להיות בהקהלת קהילות בשבת, ודרך היהודים המסורתיים יעבור גם אל כלל הציבור, וכמובן – באמצעי התקשורת שבידינו, המסוננים כהלכה, כמובן.