"עמדתי שם במעלה הר הזיתים" • טור פרידה מרגש

ר' יחזקאל גבירץ

עמדתי שם במעלה הר הזיתים, ליד חלקת הקבר החדשה מוקפת באבנים.

השעה כבר הייתה מאוחרת, המקום היה כמעט חשוך לחלוטין.

לידי עמדו כמה דוברי איטלקית, יתכן שהם עדיין גרים במילאנו ואולי כבר עשו עליה ומתגוררים בנתניה, ברעננה או בעיר אחרת בארץ.

הם הביטו בעפר הטרי, בשלט עם השם עליו באותיות שחורות, ממאנים להאמין.

מסרבים להבין שהרב שלהם, מי שהראה להם את דרך האור, מי שישב איתם בכל רגע פנוי ללימוד דף גמרא או מאמר, מי שכיוון אותם בכל שלב בחיים והתווה להם דרך מאושרת בגשמיות וברוחניות.

'רב שייקביץ' (בלי ה"א, ככה זה מנהג האיטלי"אנים) שבשבילם היה 'ה'רב בה"א הידיעה, טמון כאן בראש השורה, במעלה הר הזיתים.

שעה קלה קודם לכן, רבים רבים חלקם בגופם ורובם עקב הנסיבות – ברוחם, נתנו כבוד אחרון לשליח רב הפעלים שידיו רב לו ביהדות מילאנו כולה ובסביבתה ביודעין ואולי אפילו יותר בשלא יודעין.

ככה נראית עבודת ה' אמיתית, בלי בליטות וגינונים, בתוקף נעים ובענווה. שליח אמיתי שכל כוונתו, פועלו ורצונו להרבות קידוש ה' בעולם ולמלא את השליחות שהמשלח – כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו הטיל עליו.

רוב המלווים עזבו את המקום זה מכבר. שקט השתרר על פני ההר.

אורות עיר הקודש – ירושלים נצנצו בהמוניהם. העיר החדשה נראית באופק ואילו העיר העתיקה ממש כאן למרגלות ההר כשבמרכזה מקום בית מקדשנו, חרב ושמם.

הם, דוברי האיטלקית, סירבו לעזוב, מילמלו משהו.

אולי אמרו פסוקי תהילים, אולי התפללו תפילה אישית שלעולם לא נדע, יתכן וביקשו מרבם הנערץ להתפלל עבורם ועבור כלל ישראל.

האחד מנגב את דמעותיו ללא הרף והשני מניח להן לזלוג שהרי כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו.

יאסוף הקב"ה את הדמעות אל תחת כנפיו ויחיש את הנבואה –

"ועמדו רגליו על הזיתים" ו"הקיצו ורננו שוכני עפר" והוא בתוכם, תיכף ומיד ממש!