היום – הרת עולם • הרב אלישיב קפלון

הרב אלישיב קפלון

בסופשנה מיוחדת זו, הבה נדבר גלויות. מה מצופה מאיתנו ומה אנו עושים בפועל.

מצופה מאיתנו לספר לכל היהודים שהקב"ה, בורא העולם, הוא המנהיג את העולם כולו, ולא מהיום, אלא מאז ומתמיד ולתמיד. מה אנו עושים בפועל: מעבירים את המסר "על אש קטנה", ללא נחישות וללא נסיון שכנוע, כי אצלנו עצמנו לא ברור שמדובר במסר שמיימי.

מתעקשים לעסוק בנושא כדרך כל הארץ: במספרים, בקשיים, בהגבלות האישיות והציבוריות, באיכות הטיפול של הממשלה בנושא, במי צודק וכו'. מה נגיד "אחר-כך"? רבונו של עולם! אנחנו בסך הכל בני אדם, לא מבינים מסרים מגבוה. אנחנו כמו כולם. דתיים אבל טכנוקרטים.

מצופה מאיתנו לספר לכל היהודים, שמשיח צדקנו, מלך מבית דוד, יקום ויגאל את עם ישראל, לא בעתיד הרחוק. עכשיו. לא למרות הקורונה; להיפך – הקורונה מוכיחה כי "העולם מזדעזע לקראת בוא משיח צדקנו" (כדברי הרבי בתשמ"ט). מה אנו עושים בפועל: נזהרים ללכת סחור-סחור מחשש למשיחיות-אמת.. העם המסכן שלנו שנמצא תחת מתקפה אכזרית של שטיפת מוח גלותית כבר שנים רבות, לא יכול להיות חסיד גדול מאיתנו, והוא רואה רק שחורות, ולא מסוגל לחשוב על יתרון האור שיבוא בקרוב מתוך החושך.

מה התוצאה? המונים ששקועים בדיכאון ברמות שונות ואף מסוכנות, כי אנו החיילים – רדומים, ולא מצליחים לעורר את עצמנו מהתרדמה שאחזה גם בנו, למרות שהובטח לנו מראש שאין להתיירא מהזעזועים בעולם. מה נגיד "אחר כך"? אדון משיח! תראה, היו פה חילוקי דיעות בין החברה, אז לא הנחנו לא רש"י ולא ר"ת…

לא כל החסידים שהיו בברה"מ יכולים היו להתגאות בכך שעמדו בגבורה בשעת מבחן כה קשה כפי שהיתה אז. אבל אלו (והם בודאי הרוב) שעמדו איתנים ביהדותם ובחסידותם ואף חינכו את הילדים כדבעי כמיטב יכולתם למרות המגבלות הקשות והפחדים – היו מאושרים עד אין קץ לאחר מכן, כשהצליחו להגיע אל הרבי ולחוש את השמחה המשותפת – של הרבי בחסידים (אלו), והחסידים – ברבי שכה ציפו לראותו ולהיות במחיצתו.

כן תהיה לנו, שנזכה לנהוג נכון בשעה קשה זו, ונהיה נרות להאיר את חשכת סוף הגלות, בהיותנו נושאי מסר ברור ואחיד לכל היהודים בכל כדור הארץ – על מנהיגותו של הקב"ה ושליטתו המלאה בכל המאורעות שבעולם, כולל גם – שהוא "שומע תרועת עמו ישראל ברחמים" וחותם את כולם לשנה טובה ומתוקה; ועל הגאולה על ידי משיח צדקנו שצפויה להופיע בפתאומיות בקרוב ממש, דווקא בשל המאורע הכל-כך לא שגרתי שמקיף את כל האנושות ומשמש כרמז שמיימי מתמשך על האירוע האמיתי – בואו של משיח צדקנו בימים אלו בעז"ה, כי "שנה שרשה (מלשון רישות ועניות) בתחלתה – מתעשרת בסופה".

ואז תהיה לרבי נחת מאיתנו, מכך שברגעי מבחן התעלינו מעל מצב רוחנו, ופעלנו לפי הקוד הפנימי, החבד"י.