פניה לאנשי החינוך: השאירו את הסמארטפון מחוץ לכיתה

ב"ה

י' באלול תש"פ

לכבוד: הנהלת בית ספר חב"ד …

הנדון: הגבלת השימוש הטלפון ה"חכם" במוסד החינוכי, ע"י צוות החינוך וההוראה.

ברכה ושלום.

לדאבוננו, בשנים האחרונות, אנו עדים לתופעה הולכת ומתמשכת של השתלטות  הטכנולוגיה על חייהם הפרטיים של אלפי יהודים ברחבי העולם, ולהבדיל גם גוים.

הדבר ידוע ומוכר הן בציבור הכללי – שאינו שומר תומ"צ לעת"ע –  והן בציבור הדתי\חרדי. בכלל המגזרים ישנה מגמה ברורה – להגביל את השימוש במכשירים החכמים על ידי הילדים. בציבור הכללי, בעיקר על ידי התקנת "חסימה" למכשיר (אם כי בזמן האחרון אנו עדים גם לתופעה של הגבלת הגיל שבו מתחילים להשתמש במכשיר), ובציבור הדתי\חרדי – על ידי הימנעות מוחלטת מגישה של הילדים לטלפונים הנ"ל.

אנו בתור חסידי חב"ד אמונים על חינוך הילדים באופן מיוחד, בפרט לאחר המסירות נפש של החסידים וילדיהם ברוסיה הקומוניסטית. אמנם בעת הזו אין אנו נדרשים למסור נפשנו כפשוטו ממש, אם כי בוודאי כי אנו נדרשים למסירת הרצון (רצון = נפש), ואדרבה על ידי כך מגיעים לה"עצם" של הקב"ה ממש, כיוון שמסירות הנפש בדורנו אינה נובעת מגורם חיצוני (כמו שהתעוררו למסור הנפש ברוסיה על ידי הקומונסיטים שהצרו להם, ואתה תצוה ה'תשנ"ב).

אחד העקרונות החשובים ביותר בחינוך הוא הדוגמא האישית של המחנך (כללי החינוך וההדרכה – "תנאי ראשון: ביקורת המחנך והמדריך ביחס לעצמו"). ובכן, הבה נבחן את הדברים אליבא דנפשי' בענין השימוש בטלפון – מה אנו דורשים מילדנו? האם אנו נסכים להם להחזיק בבעלותם מכשיר שכזה בעודם ילדים רכים? והאם בתור נערים אנו נרצה שהם יסתובבו איתו בחופשיות (גם עם חסימה. ולהעיר, שהיום הנערים הנבונים יודעים "לעקוף"  אותה בקלות יחסית)? התשובה בוודאי שלא.

אם כן, הדברים הם ק"ו לגבינו (כידוע המענה של הרבי לאחד שאם הוא רוצה שהילדים שלו יהיו 100% עליו להיות בעצמו 200% ,כי הילדים בדרך כלל שואפים להיות 50% מההורים). האם אנו באמת מגבילים את השימוש שלנו בטלפונים החכמים עכ"פ מול הילדים? האם אנו שולטים על הזמן שאנו משתמשים בטלפון או שהוא שולט על הזמן שלנו?

ישנם הטוענים – הרבי התיר את השימוש בטכנולוגיה באופן גורף, וכל אשר אינו משתמש באמצעים הנ"ל להפצת המעיינות וכדו' אינו אלא מועל בשליחות. אם נתבונן בקו שהתווה הרבי בענין, הנ"ל ניווכח לדעת שאין הדבר כן כל עיקר. הקו של הרבי הוא פשוט ביותר – אם אתה משפיע בטכנולוגיה, כגון שיעור תניא ברדיו, הרבי איתך בכל עצמו ומהותו (הרבי היה נוטל ידיים כל מוצאי שבת למלוה מלכה ומאזין לשיעור תניא ברדיו). לעומת זאת, אם אתה "מקבל" מהטכנולוגיה, כגון להכניס מכשיר טלוויזיה הביתה (ממכשיר הטלוויזיה אפשר רק "לקבל"), הרי אתה מכניס את הכומר הביתה רח"ל!

אין ה"קבלה" מהטכנולוגיה משמעה רק צפיה בתכנים בלתי ראויים, כמובן. כל אימתי שאנו מנוהלים על ידי המכשיר ואין אנו מנהלים אותו (היינו את הזמן איתו) – הרי אנו מושפעים ממנו.  ולדוגמא – אם אני צריך כעת לחנך את ילדיי,  או אפילו לתת להם צורך גשמי כלשהו (אוכל, מקלחת וכיוצ"ב), ואני באותו רגע "רק" מסתכל מה חדש בקבוצת וואטסאפ – הרי אני מנוהל ומושפע על ידי המכשיר, וכפועל יוצא – מכניס את הכומר הביתה רח"ל. בניגוד לכך, אם יש לי זמן קבוע שבו אני "משדר" במכשיר – אם זה כשהילדים ישנים או כפי שכבר נהגו בבתים רבים באנ"ש, להחזיק מכשיר נוסף ואת המכשיר החכם לא להכניס הביתה כלל – הרי אני משפיע על (ועל ידי)  המכשיר ואז אני יכול להיות בטוח שהרבי איתי.

אי לכך, ובהתאם לכל הנ"ל, אנו ההורים החת"מ, באים בבקשה מעומק הנפש – אל תחטאו בילד(ים)!

המצב האידיאלי, הוא שהטלפון החכם לא יכנס כלל למוסד החינוכי (ושוב – אם אנו דורשים מהילדים לא להביא את המכשיר לבית הספר, גם לא עם חסימה, הרי ק"ו לגבינו), וכפי שנהגו בהצלחה בכמה מוסדות אנ"ש, לדרוש מהצוות החינוכי שיגיע למוסד עם טלפון פשוט בלבד.

אמנם אין אנו משלים את עצמנו שדרישה זו עלולה להיות למעלה מהיכולת של הצוות החינוכי, ולזאת אנו מבקשים לכל הפחות להגביל את השימוש במכשירים הנ"ל לפני התלמידים, שלא יהיה מצב ח"ו שמכניסים את הכומר רח"ל לכיתה הקדושה (וכאמור לעיל, כל אימתי שאנו מושפעים מהמכשיר – אפילו אם רק הסתכלתי בוואטסאפ קטן, ואפילו בזמן ההפסקה –  אם המכשיר ניהל אותי אז הרי אני מושפע ממנו). וזאת מלבד האיסור של "עושה מלאכת ה' רמיה" וכן להבדיל גם העבירה על חוזר מנכ"ל הוראת קבע 0036 "עובד הוראה לא יעשה שימוש פרטי מכל סוג שהוא בטלפון סלולרי במהלך שעות ההוראה".

אנו בוטחים וסמוכים בהנהלת המוסד ובצוות החינוכי שישכילו לעשות את הגדרים והסייגים (כגון לא להכניס את הטלפון כלל לכיתה או לכל הפחות, לכבותו ולהכניסו לתיק האישי) ובכך להוות דוגמא חסידית חי' של איך חסיד הוא למעלה מהעולם ושליט ומושל עליו כנודע.

ובזאת באנו על החתום: