השליח שהאמין בי • טור פרידה

ר' מאיר דהן, צלם אירועים

את הרעד שעבר בגופי כשהגיעה הבשורה הקשה על פטירתו של השליח בפורט לודרדייל שבפלורידה הרב מרדכי (מוטי) ענתי ע"ה, אני לא יכול לתאר במילים. זו אבידה גדולה שאי אפשר להסביר במילים למי שלא הכיר מקרוב את הרב מוטי ע"ה. בשבילי הוא היה דמות של אבא – פשוטו כמשמעו.

באחד הימים, בהיותי בגיל 17, פגשתי את הרב מוטי ע"ה בכפר חב"ד ורציתי להצטרף אליו ולצאת איתו לשליחות בפלורידה. אמנם היום זה דבר פשוט ומובן שבחורים נוסעים לעזור לשלוחים במדינות רחוקות, אך אז זה היה דבר שלא ממש בשגרה, ועוד בגיל 17 שההורים יאשרו לבנם לנסוע למדינה רחוקה מי חשב בכלל לטוס?

הוא פחד מהעניין ואמר לי: "תשמע, אתה ילד, צריך אישור מההורים זה לא כזה פשוט…". לאחר שקיבלתי את אישור ההורים, שאלתי אותו מה בעצם צריך לעשות בשליחות שם בבית חב"ד. והוא השיב: "מה זאת אומרת? בשליחות עושים את הכל – בשביל הרבי. מה אתה יודע לעשות?" אמרתי לו "כל מה שצריך בבית חב"ד אני יעשה".

ואז הוא אמר לי: "אתה יודע, אין משחקים. צריך לקום בבוקר, לזרוק זבל, לעשות קניות ולעבוד קשה" אמרתי לו "אני איתך באש ובמים". כששמע על המוכנות שלי, הוא התרצה ונסעתי לשליחות.

טסתי איתו, והגעתי לפלורידה. את השבוע הראשון שלי שם בשליחות אני לא אשכח לעולם.

ביום רביעי, בשעה 2 בלילה, נסענו כשעה לשוק הסיטונאים במיאמי, להביא משם ירקות, פירות, ושאר מיני מאכלים לקראת שבת, בשביל הסעודה הגדולה שהוא מארגן לישראלים במקום. בשבילי זאת היתה חוויה לא רגילה, בפרט כשראיתי באיזו התלהבות הרב מוטי ע"ה עשה את הדברים. הסתכלתי מהצד ואמרתי לעצמי מה זה החיות הזו? משהו מיוחד שאי אפשר לתאר במילים.

עזרתי לו בקניות, עם ממש קצת ידע באנגלית, העמסנו הכל לרכב ונסענו חזרה. לאחר ששמנו את הדברים במטבח הוא אמר לי "תבוא טבחית ותבשל לשבת, אל תדאג".

ביום חמישי בבוקר הוא אמר לי "יוצאים להביא ישראלים לשבת בבית משיח". אמרתי לו "מאיפה?" והוא רק ענה "בוא איתי". לקחנו זוגות תפילין ויצאנו ל'פלי מרקט'.. היו שם הרבה ישראלים, הרב מוטי הניח להם תפילין בלבביות ובשמחה רבה והזמין אותם לבוא לשבת בבית משיח, ככה אחד אחרי השני, סוחף אחריו צעירים. בשעה 12 בצהרים הייתי כבר מותש ורציתי לחזור, אך הוא סירב ואמר "כל יהודי זה יהלום. לא מוותרים על אף אחד".

נכנסת לה השבת הראשונה שלי בבית משיח פלורידה. הגעתי לבית הכנסת לתפילה, מנין מצומצם מאוד ואני אומר לעצמי "מאיפה הכוחות שלו?". פתאום כמו הגשם שיורד בפלורידה באמצע היום, הגיעו 150 ישראלים, שהתיישבו לסעודה שנערכה באווירה מיוחדת, עם אוכל משובח, דברי תורה, שירים וריקודים.

ישנם סיפורים רבים שאפשר לשבת שעות על גבי שעות ולספר על האישיות המיוחדת שלו, אבל מכל התקופה שהייתי שם בשליחות, אחד הרגעים המרגשים ביותר שזכורים לי, זה כאשר ביום ההולדת שלי, הרב מוטי ע"ה העניק לי דולר של הרבי, בתור הוקרה לסיוע שלי בשליחות במדינה רחוקה מהבית.

אסיים ואומר, שהרב מוטי ע"ה, תמיד היה עושה הכל מתוך שמחה ואהבה גדולה, תחושת שליחות ודבקות במטרה שאי אפשר להסביר במילים.

חסידות חב"ד איבדה את אחד מהאנשים היקרים ביותר שהכרתי בחיי, זו אבידה שאי אפשר לתאר במילים. אני פשוט לא מצליח לעכל את הדבר הזה.

יהי רצון שנזכה תיכף ומיד לתחיית המתים בגאולה השלימה בקרוב ממש, והוא בתוכם.