לצפצף על המצפצף • התנהלות נכונה

מאת ישראל יהודה – חבר המטה הקהילתי בצפת, מומחה ויועץ כלכלי
באדיבות מוסף "ביתנו" של מגזין בית משיח

ידועה הנהגת ההבעש"ט קודם התגלותו, לפנות ליהודים ולשאול לשלומם ולפרנסתם, כדי שהללו יענו לו בדברי שבח לה' – ברוך ה', תודה לה' וכדומה.

נדמה, שריבוי של 'מה שלומך' שיש בדורנו ("WhatsApp") לא שערום אבותינו…

כלפי מה הדברים אמורים? הווצטאפ! כלי זה הוא כלי מדהים של חיבור והחייאת קשרים. קבוצות ווצטאפ מנטרלות פערי שעות ומרחק גאוגרפי, ומאפשרות דיונים מכל קצות הגלובוס. יתרה מכך: הכלי החיה חברויות היסטוריות שבעבר לא יכלו להתקיים, מאפשר קבוצות דיון בין דוריות ומאגד קהלים עם פערים מנטליים שזה למעשה הפורום היחיד בו קהל כזה יכול לשהות ביחד ולדון במשהו.

הווצטאפ גם עוזר לשלוחים בעבודתם כערוץ קשר עם מקורביהם, או באמצעות פרסום עקיף ב'סטטוס'.

בקיצור, הרבה מעלות טובות לווצטאפ עלינו, אבל כולם גם יודעים שהכלי מסוכן:

זה מתחיל במידע לא מדוייק שעלול לעבור במהירות רבה ובתפוצה רחבה. ממשיך בתשומת הלב הרבה שאנו מקדישים לסמל הירוק הקטן, וחרדת הקודש הממשית לכל הודעה שלא נקראה.

מחליק לעיתים לידיים קטנות ומיומנות שנחשפות לתכנים שמתאימים (!?) יותר למבוגרים. תוכן שצונח אלינו למכשיר ואין לנו שליטה על כך – וזה קורה גם בקבוצות חסידיות. מי לא קיבל סרטון עם השתוללות השחורים בארה"ב? ומי לא מקבל הודעות שונות ומשונות הקשורות לקורונה? אנו המבוגרים יודעים לדלג, לא להתרגש, לסנן רגשית. אבל הילדים תמימים ועדינים וחסידיים והדברים חודרים לנפשם. סיפר לי מורה שיש כמה ילדים בכיתתו שחיים בחרדה מה–'G5'. הוא אמר לי "שומעים במוחש שהילדים הללו בחלקם ניזונים ישירות מהודעות ווצטאפ שהסתובבו אצל כולנו, והדבר מכניס אותם לחרדות".

כל זאת מלבד תוכן שכלל לא מתאים כגון תמונות של אנשי קשר וכו' וכדומה וד"ל.

אז מה עושים עם ה'בומבה' הזו? שמצד אחד יכולה להיות יעילה וחסידית ו'שליחותית', ומצד שני מסוכנת לשלום הבית, לנפש הילדים ולרוחניות של כולנו?!

אינני מתיימר לתת פתרונות מוחלטים, אבל ראשית, לפחות נודה בינינו לבין עצמנו שאנו מחזיקים סכין בידיים, ועם סכין נזהרים מאוד.

להשתחרר

בנוסף לכך, הנה כמה נקודות למחשבה וגם רעיונות פרקטיים שיכולים להועיל, בעיקר בכל הנוגע לבית ולילדים.

• נקטין את ההתעניינות המוחצנת שלנו בווצטאפ. הילדים שלנו לא להוטים למשל על הסמל של 'דיסקונט' בפלאפון כמו על הסמל של וואצטאפ, למרות שגם הוא ירוק. הסיבה היא שאבא או אמא אף פעם לא עוזבים ה–כ–ל כדי לפתוח ולראות את המינוס העדכני בבנק. אז כשנשמע ברמה הצפצוף המוכר כדאי לנסות להמשיך לשדר עסקים כרגיל למרות נפשנו ההומיה בתהיה מי כתב ומה. ולפחות לכמה דקות.
• תארו לכם זוג בשנת תש"מ, שהבעל היה נוהג כל ערב להרים עשרה טלפונים לחברים וקרובי משפחה, ולענות לחמשה עשר נוספים, ורעייתו גם הייתה עושה כך במקביל. גם בלי להיות יועצי נישואין, זה נשמע מוגזם, ופוגע במשפחתיות הביתית. אבל זה בדיוק אנחנו והווצטאפ. נדמה לנו שזה בסך הכל הצצה קטנה, תגובה קצרה, סמיילי, וחוזרים לשטוף כלים. אבל האמת? אין הבדל גדול.

אז אולי להמחשת העיקרון, נקבל על עצמנו החלטה טובה לשבועיים (בהסכמת ה"עזר כנגדו" כמובן) שכל פעם שאנו קוראים הודעת ווצטאפ או רוצים לכתוב – נצא מהדלת של הבית לחדר מדרגות, נבצע מה שרצינו ונחזור הביתה. זה הכל. האמת היא, שכשאנו בווצטאפ – אנו מחוץ לבית! היציאה מהדלת רק תשקף לנו את האקט בצורה מוחשית.

• חלק מהבעיה היא שהווצטאפ מורכב מקבוצות ומפרטיים. קבוצות נוטות יותר לשיחות ודיונים המושכים את הלב ואת הזמן, ואילו הודעות פרטיות נוטות יותר להודעות פרקטיות מהמשפחה, עבודה, חבר שהרבה פעמים מצדיקות הצצה. אך כשהמכשיר מצפצף, אין דרך לשומע הסביר להבדיל בין שתיים, ולכן בכל מקרה הוא לוקח את המכשיר ליד, וסופו מי ישורנו.

לשם כך אציע להפריד בין הודעה פרטית אליך למשהו שנשלח בקבוצה, כאשר את הקבוצה אתה שם על 'השתק'. כך לפחות אתה יכול לא לשמוע צפצוף שהגיע מקבוצה ואינך נדרש להתייחס לזה מיידית, לעומת צפצוף של הודעה פרטית שיכול להיות הודעה פרקטית שמצדיקה (אולי!) הצצה. זה כבר חוסך חלק מהלחץ הפסיכולוגי.

• ולסיום, אם נפלה עליך החלטה טובה בנושא הווצטאפ, בפעם המי יודע כמה, ואתה בטוח שגם היא תעבור בקרוב – קבל אותה ברוח טובה ותתגייס ליישם אותה. גם כמה ימים זהו רווח נקי לך ולמשפחתך כולה.

חתום כעת מנוי לעיתון, וקבל כל שבוע חבילה חסידית גדושה ומלאה לכל המשפחה, כולל המוסף לנשים עטרת חיה והמוסף לילדים במחנה צבאות השם.

לרכישת מנוי לחץ כאן