בקפסולה חסידית, מנותק מהעולם • הרהורים

תמים בישיבת חסידי חב"ד (קטנה) בצפת

בתוך קליפת האגוז ('קאפסולה') אנו יושבים ומרגישים בטוחים, ב"ה. נתונים בידיים אמונות. הגלים סוערים מסביב, ובתווך – ניצבים הם, כעמודים יצוקים, מקום להישענות בימי המשבר הללו. הם עמלים יומם ולילה במסירות אינסופית, מקריבים הכל כדי לדאוג לכל אחד מאיתנו ולכולנו יחד. אסור להוציא את האף מבעד למחיצות, ובעצם, איש מאיתנו אינו חפץ בכך. כבר היינו 'שם'… עתה אנחנו כאן, במקום של דברי אלוקים חיים, ומהם לא נזוז.

מיד לאחר חג הפורים, התייצב צוות הישיבה כולו בחזית, במרוץ נגד הזמן, כדי לתת מענה מושלם ככל האפשר, לתוכנית לימודים מלאה ומסגרת חסידית מתאימה. פותחה תוכנה ייחודית, ומיד הודפסו דיסקים מלאים וגדושים בשיעורים, קורסים מרתקים והתוועדויות חסידיות עם רבני הישיבה, מלווים בחוברות לימוד ומבצעים מיוחדים.

מתוך עיקרון הברזל של המנעות משימוש במרשתת, הוחלט לחלק את החומר ידנית, במקום לאשר 'הורדה'. לפרוייקט החלוקה גוייסו הבחורים השלוחים, אשר 'חרשו' את כל הארץ, לאורכה ולרוחבה, הגיעו לביתו של כל אחד מתלמידי הישיבה.

ואז – המערכה רק החלה. היעד: מסגרת ישיבתית מלאה ב'קאפסולות', לתלמידי התמימים. שלוש פעמים עמלו ובנו מתווה, ולבסוף, בהגיע האישור המיוחל, נפתחו שלוש קאפסולות, אחת לכל שיעור. בד בבד, מונו מספר רבנים לתפקיד בניית תוכנית שיעורים ומעקב אישי של כל תמים אשר נותר בביתו.

השבוע, נשלחו שקי הכביסה שלנו למכבסה בעיר. עובדה פעוטה, אולי, אך יקרה מאוד, ודווקא היא לימדה אותי עד כמה הם דואגים לי כאן ועושים הכל כדי שנוכל לשבת וללמוד, לשקוע בעולמה של תורה ללא כל מחסור וטרדה.

כמו הצוות, גם המדריכים עובדים עד כלות הנשמה… הם מלווים אותנו בכל שעות היום, דואגים לפעילויות, למבצעים ולהתוועדויות חסידיות, והיום שמעתי מאחד מהם, שממש עתה עמלים בהנהלת הישיבה במאמץ עילאי, במסירות גוף ונפש, להגיע בהקדם הכי אפשרי לפתיחת קפסולה נוספת, עבור אותם בחורים בודדים (תרתי משמע) שעדיין נמצאים שם ב'חוץ'.

המדריך (ה'אישי') סיפר לי בסוד, שבשיחה עם אחד מראשי הישיבה, הוא התאונן על כך שקאפסולה נוספת עלולה לבוא על חשבון הקיים. הרב ענה לו ברגש, כשמעיניו זולגות דמעות: כל עוד ישנו בחור אחד שאיננו כאן איתנו, אינני מסוגל להירדם בלילה. כל עוד מישהו חסר, אינני יכול לעמוד מול הרבי מלך המשיח בפנים גלויות. כך אמר.

במספרים, זה כך: הישיבה הקטנה בצפת מונה 166 תמימים. 80 מתוכם נמצאים ב'קאפסולות'. 45 משתתפים בתוכנית 'אורחות חיים' לתושבי צפת והסביבה. 12 תושבי חו"ל בתוכנית מיוחדת המנוהלת ע"י שניים מרבני הישיבה. 29 חברים לא באו בצל כנפי הקאפסולה (חלקם מרצון, חלקם מאונס), ועבורם מתנהלת תוכנית לימודים אישית, מיוחדת ומרתקת עם צוות רבני הישיבה, המקדשים שעות אינספור ללימוד אישי והתקדמות עם כל אחד. וגם אלה האחרונים, כאמור, יוזמנו להצטרף בימים הקרובים בעז"ה לקאפסולה נוספת שתיפתח אי"ה.

כולם כאן מלאים הערכת תודה לצוות המסור והנפלא, על המאמצים הכבירים. אחח, כמה נחת יש לרבי מה"מ מרבנים שכאלה, שיודעים לשמוע קול נער בוכה, ואף אינם ממתינים לו שיבכה, אלא מקדימים ובאים עד אליו, בבחי' 'טרם יקראו ואני אענה'.

אבא שיחי' שאל אותי למה אני ממהר להסתגר בקאפסולה, מבלי יכולת לצאת מן השטח המוגדר לנו עד ערב תשעה באב, כאשר אני יכול לשבת וללמוד בבית. לא מיהרתי לענות, אבל בליבי ידעתי שאני עומד לבוא בשערי 'קאפסולת גן העדן החסידי', עוזב מאחריי את העולם הזה וענייניו והולך לשקוע בים של תורה וחסידות. ברם, בעצמי לא ידעתי עד היכן הדברים מגיעים. אנו יושבים ולומדים בהתמדה רבה, נגלה וחסידות, וממלאים את הזמן ומעבר לכך. די העכסטע צייט ממש.

תודה לך, רבי, שזיכית אותי ללמוד בישיבה כזו. ישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש, צפת.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!