הימין למד לשלוט

שלום בער קרומבי, בית משיח

א.

שתי רקטות סוררות שנורו בשבוע שעבר לעבר ערי הדרום סימנו מחדש את המצב הנפיץ בגבול עזה. לכאורה רק לפני שנה סיימנו מבצע צבאי הירואי, כשחיילינו נכנסו לעזה וחיסלו את טרור המנהרות. אבל בפועל כמעט כלום לא השתנה. זה לא שלא הרסו בפועל את מרבית המנהרות במהלך הימים האחרונים של המבצע, אלא שחיסול המנהרות הפך למהלך מעט מוזר בהתחשב בעובדה שתשתיות הטרור נותרו על כנן והאפשרות לחפור מנהרות חדשות נותרה בדיוק כקודם המבצע. צה"ל חיסל את המנהרות, אבל השאיר לחמאס את כל היכולות הצבאיות להתחפר מחדש – בדיוק כמו שאירע בכל אחד מהסיבובים הקודמים.

אחרי סיום המלחמה, בשנה שעברה, נשמעו גורמי ביטחון רבים מתוסכלים. לטענתם היה ניתן לכבוש את עזה ולמוטט את שלטון החמאס תוך יומיים, אבל הדרג המדיני בחר שלא להתעמת עם חמאס – לפחות לא הפעם, לדחות את העימות האמיתי לסיבוב הבא. המנהרות אמנם נהרסו בקיץ הקודם, אבל נבנו בחורף שבא אחריו. כל עוד אין נוכחות ישראלית בעזה, קן הצרעות שעל גבול ערי הדרום לא באמת מפסיק לאיים עלינו.

בעיתוי כמעט מושלם אנחנו מציינים בשנים האחרונות באותם הימים בלוח השנה את אירועי הזיכרון לגירוש גוש-קטיף ולמלחמת לבנון השניה – אותה מלחמה שבאה בעקבות הגירוש ההוא. השנה יתווסף לזיכרון גם אירועי הקיץ האחרון. משפחות החללים ממערכת צוק איתן יצעדו אל בתי העלמין הצבאיים לומר קדיש ולעלות על קברם של בניהם. הם יזכרו את החיילים שנרצחו במערכה הקשה שאיחדה את עם ישראל – מערכה שלכל הדעות הייתה נחסכת אם בקיץ ההוא יהודי לא היה מגרש יהודי.

ב.

השנה שחלפה לא באמת החזירה את השקט לדרום. הסדר השברירי על הגבול יכול להיות מופר בכל רגע. תושבי עוטף עזה – חלקם הגדול קיבוצניקים שתמכו בגירוש מגוש קטיף – חיים בחשש. הם זוכרים את התופת שיצאה מהמנהרות בשנה שעברה ואינם רגועים. הרי גם את גלעד שליט חטפו במנהרה, כבר לפני 9 שנים. אותה מהנהרה שחצתה את הגבול אל עומק השטח הישראלי ואפשרה את פיגוע החטיפה, לא הדליקה אף נורת אזהרה בקרב אנשי הצבא. הם היו עסוקים אז בשיווק ניצחון ההתנתקות והצלחת מבצע העקירה הזריז בשנה שקדמה, ולא העזו לדבר בקול על הסכנה של חפירת מנהרות אל עומק ערי הדרום.

הטרור לא נוצח במערכה הקודמת כי המדינאים שאלו מה נעשה עם השטח שנכבוש? האמת שהם צדקו. אם אין כוונה להשיב את השליטה הצה"לית המלאה לעזה ולעשות סוף לטרור, אין טעם לסכן את חיי חיילינו כדי לכבוש את עזה ולהעניק את השטח על מגש של כסף לרשות הפלסטינית בראשות הרוצח אבו-מאזן ימ"ש. עד שלא תשתנה החשיבה ונקודת המוצא תתחלף בדיסק אחר, זה יהיה המצב לשנים הבאות. איך אמר כבר מישהו כי הנה הסימנים שהקיץ כאן: שרב יש, סוף שנה בבתי הספר יש, וגם טילים על הדרום יש, אז עכשיו יודעים שהקיץ התחיל.

עבור תושבי הדרום זו אינה בדיחה אלא מציאות חיים. במלחמה הקודמת טען נתניהו שהוא עושה ככל יכולתו אבל הוא כבול. הייתה לו שרת משפטים ממחנה השמאל וחברי קבינט ממפלגת 'יש עתיד'. הממשלה הייתה מגוונת וראש הממשלה טען כי אינו יכול לעשות יותר. כעת הוא לא יכול לטעון שוב שמאלצים אותו לנהוג בפשרנות. זו עוד אחת היתרונות של ממשלת ימין צרה, שתוכל לנהל בעתיד מערכה למיטוט שלטון החמאס ומחיצת הטרור בלי פשרות.

ג.

ויחד עם איום הטילים והתגובה הרופסת של ממשלת הימין החדשה, גם משהו טוב קורה בממשלה. שרת התרבות מירי רגב הסירה השבוע חסות מתערוכה של ארגון השמאל הקיצוני "בצלם"; סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי מדברת על זכותו של עם ישראל בארצו מכח התורה; שרת המשפטים איילת שקד מדברת על עצירת האקטיביזם השיפוטי. נראה כי הממשלה הזו צועדת בכיוון הנכון.

"אם יבואו אומות העולם ויאמרו לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעת גויים, אם יאמרו לנו בני ישראל: "אתם כובשים" עלינו להשיב להם: הקדוש ברוך הוא בראה ונתנה לאשר יישר בעיניו, ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". את הדברים האלו אמרה סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי במפגש עם דיפלומטים זרים. "כל הארץ היא של בורא עולם, וברצונו לקחה מהם ונתנה לנו".

חוטובלי שלפה את הפרשנות של רש"י כקלף מנצח, שיש בו, כדי לשכנע את הדיפלומטים הזרים בצדקתנו. היא משוכנעת ששגריר זר, שיש לו תהיות וספקות בסכסוך העקוב מדם, קיבל תשובה מוסמכת ממשרד החוץ של מדינת ישראל. הפירוש של רש"י הפך בסיס להנחת עבודה מדינית והסברתית של משרד החוץ הישראלי.

נראה כי בקרב השרים החדשים – ובעיקר השרות – יש כמה שלקחו את התפקיד שלהם ברצינות והחליטו שהפעם תהיה ממשלת ימין גם בפועל ולא רק על הנייר. עד היום השמאל לא ידע להפסיד והימין לא ידע לנצח. העם הצביע ימין אבל בפועל ממשלות הליכוד לדורותיהם יישמו את מדיניות השמאל והיו קבלן הביצועים של החונטה השמאלנית השולטת. הקונסטלציה החדשה של ממשלת-ימין-צרה הולידה מציאות חדשה בה ישנם שרים שמוכנים ללכת על האידיאולוגיה עד הסוף.

כעת יש לקוות שלא נסתפק בהסרת חסות מתערוכת שמאל וציטוט רש"י כהנחת עבודה, אלא גם נראה גם בפועל סדר יהודי חדש. הממשלה החדשה הביאה עימה הזדמנות יוצאת דופן וחסרת תקדים – שלא הייתה כמותה מאז ממשלת הימין הצרה של יצחק שמיר לפני 23 שנה. דווקא הסירוב של מפלגות השמאל להצטרף לממשלה הביא את הניצחון האמיתי לימין – יותר מכל 30 המנדטים שהצליח נתניהו לגרוף רגע לפני סגירת הקלפיות.

ד.

לממשלה הנוכחית ישנן שורת משימות הרות גורל שעליה לבצע. במישור הראשוני צריכים להרגיל את הימין לשלוט. מינויו של דורי גולד למנכ"ל משרד החוץ הוא צעד אחד בכיוון הנכון, שמסמן מדיניות חדשה ביחס להנחת העבודה בלשכת ראש הממשלה. גולד נחשב לאחד מאנשי ההסברה הבולטים באגף הימני של הדיפלומטים הישראלים, יהודי חובש כיפה שלא מתבייש ביהדותו ובזכותנו על הארץ. מינויו לאחד מקובעי המדיניות הבולטים של ההסברה הישראלית מסמנת את קיצו של עידן ההתנצלויות ותחילת עידן חדש בו דיפלומטים ברחבי העולם ישמעו קול צלול ולא מתנצל על זכותנו על הארץ.

מה גרם לראש הממשלה לשנות את מדיניותו? האם זו הרכבה הנוכחי של הממשלה והצורך לקרוץ למצביעי הימין – כפי שמסבירים הפרשנים הפוליטיים, או שמדובר על שינוי מדיניות אמיתי?

יש לקוות שראש הממשלה הבין כי המצב הדיפלומטי הקשה אליו נקלעה המדיניות הישראלית הינו תוצאה ישירה של ההתרפסות רבת השנים בפני אומות העולם. השבוע שעבר שהחל בדיון סביב הגשת החוק לסימון מוצרים שמיוצרים ביהודה ושומרון, מטעם סיעת השמאל מרצ, הסתיים בחרם של חברת אורנג' העולמית נגד תושבי ארץ ישראל כולה. מתברר כי מדיניות הרפיסות של עשרות השנים האחרונות רק דרדרה אותנו לתהום מסוכן. בכל פעם שהתנצלנו והסברנו כי אנחנו לא באמת שולטים כאן ולא באמת מתכוונים לכך שזו ארצנו, הידרדרנו עוד לתהום המדיני שסגר עלינו מכל כיוון.

התשובה לחרמות צריכה להיות ברורה ולא מגמגמת: שינוי מערכת ההסברה הישראלית, שינוי חד וברור של מערכת המשפט וקביעת הנחת יסוד חדשה שיסודה בזכותנו על הארץ, ושלילת כל מתן לגיטימציה לארגוני השמאל הקיצוני כפי שהיה מקובל עד היום במימון תערוכות "בצלם" ועוד. שלושת המישורים האלו החלו לבוא לידי מימוש בחודשיים האחרונים מאז נכנסה לתוקפה הממשלה החדשה. כעת יש לקוות כי הממשלה כולה תדע לנהל את המדיניות החדשה ביד רמה כדי שנתחיל לראות שינוי מגמה ביחס למצבה העגום של ההסברה הישראלית – עובדה שהשפיעה על כל החזיתות במאבק על זכותנו על הארץ.

ממשלת הימין הצרה צריכה להציב לעצמה כמטרה קודם כל את צריבת תודעה חדשה וכשאנשינו יהיו בטוחים מספיק כי זו ארצנו ממילא נראה שינוי ביחס לעמידתנו מול אומות העולם. אם הנחת העבודה של שריה תהיה כי אנו כאן לא בחסד אלא בזכות ההבטחה האלוקית של "לך אתננה ולזרעך עד עולם", נראה בקרוב שינוי ממשי בשטח ובמקום חרמות והפחדות השמאל על צונאמי מדיני נקבל כאן שגשוג כלכלי וצמיחה אמיתית כיאה לעם ישראל בארצו.