הרב יהודה גינזבורג, שליח הרבי מה"מ בכרמל הצרפתי, חיפה
השתתפתי הבוקר (חמישי) בשמחת בר מצוה מרגשת במיוחד. הילד השלישי והאחרון במשפחת וינשטוק הגיע למצוות ועלה לתורה.
זה לא הילד הראשון ובע"ה גם לא האחרון שלימדתי ואלמד לקראת החגיגה. אבל היה כאן משהו מיוחד.
האמא של הילד ניהלה את מחלקת "כתר" (קורונה) בבית הרפואה בני ציון בחיפה. ובעקבות כך, רוב השיעורים התקיימו באמצעות ה'זום'. לא פשוט, אפילו מאתגר.
זה דרש ממני אחרי כל שיעור לכתוב לו נקודות ממה שלמדנו, לפרגן לו גם בכתב וגם בעל פה כדי לעודד אותו להתקדם ולספר לו עד כמה שהוא מתמיד ומצליח.
מתברר שהפרגון עבד גם בצד השני. קיבלתי מחמאות מרגשות מאוד מכל המשפחה, ואפילו הזלתי דמעת התרגשות בברכת "ברוך שפטרני" של האבא.
•
הרבנית רבקה היתה זוגתו של רבי שמואל – הרבי הרביעי של חב"ד. היא ידועה בזכות טוב הלב שלה והסיפורים שהעבירה לנכדה רבי יוסף יצחק – הרבי השישי וחמיו של הרבי מלך המשיח.
בתור היותה אשתו של הרבי היתה מקבלת גם היא בקשות לתפילות ועזרה לנזקקים ונדכאים. פעם הגיע אליה יהודי וביקש עזרה דחופה עבור בנו. הרופאים אומרים שמצבו מסוכן ורק קונפיטורת פירות טבעית יכולה לעזור לו.
הביאה לו הרבנית ריבה שהכינה בעצמה ובירכה אותו מכל הלב ברפואה שלימה.
לא עברה שעה קלה, והגיע שכן אל הרבנית: לא תאמיני, סיפר. עקבתי אחרי האיש וראיתי אותו מגיע לביתו שמח. כל בני הבית אכלו מהריבה והבן בכלל לא נראה חולה. הוא כנראה שיקר ורימה כדי לזכות בריבה איכותית ללא תמורה.
"איזה יופי, תודה להשם" הגיבה הרבנית רבקה "אני כל כך שמחה לשמוע שכולם בריאים שם בבית, תודה על הבשורות הטובות, שתמיד תבשר לי רק דברים טובים!"…
•
ואיך כל זה קשור אלינו?
בפרשת השבוע שלנו "בהעלותך" מאציל משה רבינו מרוחו על שבעים הזקנים, שזכו לנבואה בתוך מחנה השכינה.
נבואה לא נקנית במכולת. הדרך להגיע לרוח הקודש ולנבואה – ארוכה, ומי שזוכה לכך נמצא בדרגה גבוהה מעל העם. שבעים הזקנים היו אלו שהופקדו על ידי המצרים להשגיח ולפקח על מלאכת בניית הערים "פיתום" ו"רעמסס". הם העלימו עין ונתנו ליהודים "להשתחרר" קצת, ובזכות אהבת ישראל שלהם הם חטפו מכות לא קלות מהמצרים. השכר לכך היה שזכו לנבואה.
אבל היו שניים שזכו לנבואה "בלי רשות". היו אלו אלדד ומידד שהתנבאו במחנה וסיפרו כי "משה ימות ויהושע יכניס את העם לארץ ישראל".
מכעיס. מעצבן. להתנבא בלי רשות? יהושע התלמיד הנאמן של משה אף ביקש "אדוני משה – כלאם" (תכלא אותם)!
ומה עונה משה? תשננו טוב טוב את המשפט "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי? וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם"
כן. הם התנבאו על משה שסופו קרב. והוא נוהג בהם טוּב-עין ומפרגן לא רק להם אלא "הלוואי וכולם יהיו נביאים".
•
כשנדרשים לפעמים לשאלה "מיהו מנהיג אמיתי" יכולות לעלות לנו דמויות של מלכים ומנהיגים שנכסו את רכוש העם לעצמם. שכבשו עוד ועוד שטחים ודרסו את כל מי שצפצף עליהם. על רוזנים ושופטים שכלאו וחמסו, הרגו וביזו כל מי שניסה אפילו להידמות אליהם.
ומנגד עומדת דמותו של משה, המנהיג האמיתי, שפרגן מכל הלב גם למי שלא מגיע. הלוואי כולם כאלו!
•
המסר ברור, אך צריך לשנן אותו שוב ושוב. לפרגן לאחרים. להביט על השני בעין טובה.
הפתגם העממי אומר: יהודי מוכן להפסיד במשפט, אך לא יתן שהשני יזכה.
עלינו ללמוד מפרשת השבוע ומתנהגותו של משה לראות את מצבו של השני בעין טובה, בעין חיובית. זה יחזור אלינו ובגדול.
ותתפלאו לשמוע – זה יועיל גם לבריאות הגשמית של העיניים שלנו.שבת שלום ומבורך אנשים יקרים ואהובים.
שלכם תמיד.