מה מחכה לך מחר (חוץ מעוגת גבינה)?

הרב יהודה גינזבורג, שליח הרבי מה"מ בשכונת הכרמל הצרפתי, חיפה

אם נדמה היה בתקופת ה'קורונה' שהחיים אחרי הקורונה לא יהיו מה שהיה קודם – כנראה שהתקווה נגוזה. הכל נשאר אותו הדבר.

הויכוחים והפוליטיקה, המריבות על שטויות, תאונות הדרכים וכל השאר.

לעומת זאת – יש רגעים מכוננים בחיים, כאלו שאחריהם איננו כבר מי שהיינו קודם.

*

מאתיים ועשר שנים עבדנו בפרך במצרים. יצאנו ממצרים עם בצק שלא תפח, הלכנו במדבר אל עבר הלא נודע והים נקרע לשניים. לבסוף הגענו להר סיני ובשעות הבוקר של יום שבת לפני 3,332 שנה קיבלנו את התורה.

אבל רגע.

מה באמת השתנה לפני ואחרי? את המצוות קיימו אבותינו גם קודם. המצה היא אחת ההוכחות לכך. ברית מילה עשה גם אברהם. ואת המקום המדוייק של הר סיני עליו ניתנה התורה – איש אינו יודע.

כל שנה אנחנו ערים בליל חג השבועות כדי לתקן את מה שעשו אבותינו – שהלכו לישון בלילה שלפני קבלת התורה עד שאמר הנביא "באתי ואין איש" – כי בבוקר כולם ישנו..

ואם היינו ערים בלילה מה היה קורה? מה באמת חוגגים בחג המיוחד הזה?

*

יצחק (בוז'י) הרצוג סיפר פעם על הזכות המיוחדת שהיתה לו בתור ילד, להילוות אל אביו מר חיים הרצוג (אז שגריר ישראל באו"ם ומאוחר יותר נשיא המדינה) בביקורו אצל הרבי מליובאוויטש מלך המשיח בשמחת תורה תשל"ז – 1976.

הוא זכה להחזיק את ספר התורה של הרבי ולתת לאנשים לנשק את התורה. וכך סיים "לעולם לא אשכח את המעמד בו זכיתי להחזיק את ספר התורה המיוחד הזה".

שנה קודם לכן, בשמחת תורה תשל"ו – 1975 – ביקר אצל הרבי השופט חיים כהן ז"ל שהיה ידוע בדעותיו הליברליות ובמלחמתו נגד היהדות החרדית. הוא אף חי עם גרושה מה שהיה אסור לו ככהן.

הגבאים החליטו אז לא לתת לו ספר תורה בגלל מעשיו ודעותיו, אך הרבי העיר להם "יהודי רוצה לקבל עליו עול תורה ואתם לא רוצים לתת לו?!" הרבי שאל אותו אם הוא מוכן "להחזיק את התורה" וכשאישר קיבל את ספר התורה ואף הכריז פסוק תורה מול כל המשתתפים.

שעה ארוכה רקד השופט כהן עם ספר התורה עד שהלך לדרכו. אך כבר לא היה אותו חיים כהן כמקודם. הוא העיד בפני כמה מידידיו כי אירוע מכונן זה שינה את גישתו והתנהגותו, עד שביקש להיקבר כדת וכדין בקבר ישראל.

*

בגמרא נאמר כי רב יוסף היה מכין סעודה משובחת בחג השבועות והיה אומר "אילולא חג מתן תורה – היו הרבה 'יוסף' בשוּק!" (פסחים סח, ב).

מה התכוון רב יוסף?

נתינת התורה על ידי הקדוש-ברוך-הוא במתן תורה על הר סיני, נתנה את האפשרות להכניס את הקדושה בעולם.

עד מתן תורה – אף שקיימו את המצוות – אבל למצוות שנעשו לא היתה שום קדושה ממשית בגשמיות, לא להם ולא לעושיהם. הקדושה נשארה "למעלה" ואנחנו נשארנו "למטה".

חג מתן תורה מסמל את החיבור בין המעלה והמטה – בין הרוחניות והגשמיות, בין השמים והדברים ה"שמימיים" ובין הארץ והדברים ה"ארציים". את האפשרות שלנו להיות כאן למטה ולהתחבר ל'למעלה'. לקיים מצוות כאן ולהפוך את עור הפרה לקדוש באמצעות מצוות התפילין, את הקרש למצוות סוכה ואת הבגד למצוות הציצית.

אם לפני נתינת התורה היינו כולנו עובדי אדמה ואנשי חומר, באה התורה ומאפשרת לנו להתרומם. לקדש את החומר. לתת משמעות לחיים הפשוטים והאפרוריים של היום-יום.

עכשיו יש לנו את האפשרות לקום בבוקר ולדעת שאנחנו לא כמו כולם. יש לנו משמעות בחיים ויש לנו גם את האפשרות לעשות זאת.

בכל מצוה ומצוה שאנו עושים, מזככים את החפץ בו עשינו את המצוה, מוסיפים קדושה בעולם החומרי וגם בנו.

זוהי התחושה שקיבלנו במתן תורה, וזה בערך גם מה שהרגישו יצחק הרצוג וחיים כהן בשמחת תורה אצל הרבי.

*

חברים יקרים!

לפני ארבעים שנה בשנת תש"מ 1980 ביקש הרבי מכל אחד ואחת לעשות מאמץ גדול כדי שכל אחד ואחת אפילו תינוק בן יומו יגיעו לבית הכנסת לשמוע את עשרת הדברות בחג השבועות.

לחוות שוב מחדש את החוויה של נתינת התורה ולהיות חלק בחיבור בין ה'מעלה' וה'מטה' מחדש.

להרגיש שוב בפעם ה-3,333 את ההתרוממות בכך ש"בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו".

אז עם שלל הגבינות והיין, הפרחים והמטעמים – נמצא עוד קצת זמן ללמוד מהתורה הקדושה, תורת אמת, נקבל על עצמנו עוד מצווה ועוד מעשה טוב,

וביחד נהיה כולנו מוכנים לגאולה השלימה – אז נראה בגלוי את הקדושה בעולם, כנבואת ישעיהו "ונגלה כבוד השם – וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר".