האוייב מספר 1 שמחבל בחינוך שלך

הרב אליהו לוי

ימי ספירת העומר הם ימי געגועים. ימים של ציפייה ותשוקה, לקבלת התורה שתהיה בחג השבועות. לא לשוא משווה ספר הזהר את ספירת העומר, לספירה שאישה סופרת על מנת להיטהר, ולהיפגש מחדש עם בעלה. כך אנו מטהרים את עצמנו כל ימי הספירה, מתוך געגוע לאותו מפגש ישיר ועוצמתי, עם אבינו שבשמיים.

אמנם, המילים ציפייה, געגוע, תשוקה, מעוררות אצל הרבה אנשים חוויות קשות. אנשים רבים היו מעדיפים להוציא מילים אלו מהשפה העברית, יותר טוב היה בלעדיהם. כמה מאיתנו ציפו, התגעגעו, השתוקקו ולבסוף התאכזבו? אנו הרי למודי אכזבות. אין ספור ציפיות אישיות שכל אחד היה מצפה מעצמו ומהזולת, ושוב ושוב מתאכזב. למודי אכזבות אנו, וממילא לימדנו את עצמנו להפסיק לצפות. וכמו שאומר פתגם עממי, מי שלא מצפה לא מתאכזב. הפחד מאכזבה, גורם לאנשים רבים להתכנס בציניות ולוותר מלכתחילה.

בחינוך, תהליך כזה הוא הרסני. אין דבר הרסני בחינוך של ילד כמו הציניות. הסתכלות צינית גורמת לילד לסנן מלכתחילה כל נסיון השפעה עליו. הוא מתייחס בקרירות מופגנת לכל גורם המנסה לחדור לנפשו. אלא, שנפשו באמת זקוקה ומתגעגעת. הוא זקוק לקשר, נפשו משתוקקת לקבל, אלא שהוא מתעקש בכל כוחו לחסום אותה. את הגעגוע הוא ישתיק בתחליפים שונים, הוא יספק לעצמו קשרים מדומים שיהוו תחליף לצורך האמיתי שלו.

בתורת החסידות מבואר, שבסיס כל תהליך של חינוך, השפעה וקבלה, עומדת התשוקה והגעגוע. התשוקה של התלמיד לקבל מהמחנך, פותחת את לב המחנך, אשר מתעורר ברצון להשפיע ולהעניק. רצון אשר מורגש אצל המחונך, אשר ירצה עוד יותר לקבל את ההשפעה. בלי התשוקה, התהליך כולו יבש וחסר חיים.

כיצד נשבור את חומת הציניות? ההבנה שבבסיס הציניות נמצא פחד, מעניקה מבט של עומק על האפשרות למוטט את חומת הציניות. נצייר לעצמנו מחנך, אבא, או כל דמות משפיע, שניגש לחינוך וסופג טנא מלא ציניות ממחונכיו. באופן טבעי הוא יאמין לציניות שמשדרים כלפיו, יחשוב שבאמת הם לא מעוניינים לקבל, וישתכנע שכנראה אין לו באמת מה לתת. אולם אם יעצור לרגע את התגובות הטבעיות, ויזכר שכל זה הוא מעטפת חיצונית. מעטפת המסתירה לב פועם, לב שרוצה לקבל . לב של בן שרוצה קשר עם אביו, לב של תלמיד שרוצה קשר עם מחנכו.

מנקודת מבט זו יחליט המחנך החלטה מודעת להתעלם מחומת הציניות, להתייחס רק אל הלב הפועם. ינסה להיות קשוב באמת, לחפש נקודה של רצון בתוך חומת הציניות, לדבוק בא ולרכב עליה. וכהמס דונג מפני אש, תתמוסס לה חומת הציניות. הילד יחוש לפתע שהוא מקבל משהו אמיתי, יישאב לכך וירצה להמשיך ולקבל.

ההתעלמות מהציניות, יחד עם השדר הברור והיציב של האמון בנפשו הפנימית של הילד הרוצה ומשתוקקת, יפתיע את הילד ויפתח צינור חדש של קשר מלא חיים וגעגועים.

הרב אליהו לוי, עוסק בחינוך למעלה מ-15 שנים, רב מוסמך פוסק. עוסק שנים רבות בתורת הנפש על פי תורת הבעל שם טוב. מטפל רגשי פרטני וזוגי ומורה בכיר להכשרת אנשי טיפול על פי תורת החסידות. הרב גדל והתחנך במוסדות הציונות הדתית ובגיל צעיר עבר מסע רוחני אל עולם החסידות תוך כדי הוקרה רבה לציבור ממנו הגיע.  מחבר הספרים 'שאהבה נפשי' ו- 'עין טהרה'.