אחדות: למי זה טוב ואת מי זה מרתיע?

מנחם מענדל וולף

אז מה טוב באחדות?

1. מי ישמח כאשר תשרור האחדות בחב"ד? הרבי. אין על כך מחלוקת, כן הרבי יהיה מאושר. ר' ראובן דונין ע"ה היה אומר שצריך להשתדל ש'הרבי יחייך'. ברור לנו שכאשר תהיה אחדות בחב"ד, יהיה זה חיוך גדול מאי פעם. הרצון של הרבי באחדות בין אנ"ש – כפי שמשתקף ב'לשונות' המיוחדות וה'מענות' שהתפרסמו בעניין – הוא 'מבהיל את הרעיון'.

2. האחדות טובה לתנועת ליובאוויטש. אחת הטענות שעומדות בבסיס המחלוקת (ובלי לפגוע בתוכן הטיעון), היא החשש מריחוק יהודים. האם למישהו מאחד המחנות יש את האומץ להרחיק אלפי יהודים מתנועת ליובאוויטש? האם יש מי שמרגיש 'בעל הבית', ומסוגל להראות לאלפי חסידים את הדלת החוצה? מיהו זה שחושב שכאשר הוא יצליח להוציא את ה'מחנה השני' מתוך חסידות חב"ד, הרבי יאמר לו 'יישר כוח'? ברור לכל שהרחקת יהודי אחד מחב"ד היא כאב לב לרבי, ועל אחת כמה וכמה ריחוקם של אלפי חסידים.

3. האחדות טובה לחסידים ומשפחותיהם. באחת מהתוועדויות האחדות סיפר השליח הרב זלמן וישצקי, שהתקשר אליו אחד מידידיו – שליח של הרבי איפשהו באירופה. השליח סיפר שאמירת 'יחי' יקרה בעיניו, ובדרך זו הוא מחנך את בני ביתו. מידי לילה לאחר ה'קריאת שמע של המיטה' הם אומרים 'יחי', גם על הכיפות שלהם כתוב 'יחי'. לצערו, כאשר ילדיו הולכים ל'קעמפ' או בנסיעתם ל'כינוס השלוחים', הם זוכים לביזיונות והשפלות בגלל הכיתוב של כיפתם. השליח ביקש מהרב וישצקי שיפרסם את הדברים, כי נשרף לו הלב מהפגיעה וההשפלה שילדיו עוברים.

לא צריך להיות משיחיסט בשביל לרחם על הילדים, ולא צריך להיות אנטי משיחיסט בשביל להצטער על חוסר הסובלנות שיש בתוכנו כלפי השונה. הדברים לא שייכים לצד זה או אחר, הפגיעה והזלזול קיימים אצל כולנו. הניכור והעלבונות לא נולדו אצל הילדים, המבוגרים הולידו אותם אצל הילדים.

המחסומים והגדרות שנבנו בין המחנות, בין המעמדות והקבוצות השונות, הורסות ופוגעות בנו. האחדות אינה תוספת חשובה ומומלצת, אלא היא חלק מנשמת אפה של החסידות. מהי חסידות כאשר חסרים אהבה וחסד?

בדברי ימי החסידים מסופר על החיבור והאהבה ששררו בין כל החסידים ללא הבדלי מעמדות. האהבה בין החסידים היתה למפנה המשמעותי ביותר – מבחינה רגשית, בין העולם היהודי שלפני החסידות לעולם היהודי לאחר שהתגלתה החסידות. בדורנו זכינו לדוגמה מהרבי, שנתן יחס אכפתי וישיר לכל חסיד. הרבי דיבר, האיר פנים והעניק באופן אישי לחסידים, לנשות החסידים ואפילו לילדים קטנים, ולכולם באהבה גדולה.

ומה בכל אופן מרתיע באחדות?

1. שני שלוחים בני עיר אחת שלא דיברו אחד עם השני במשך 20 שנה, שניהם ישבו בהתוועדות האחדות – ZOOM של הרב לאזאר. הסחף של האחדות ניצח גם אותם, ולמחרת האחד מתקשר לרעהו והם קובעים להיפגש וליצור אחדות.

לאחר שיג ושיח, אומר האחד: 'הרבי רוצה שנאהב, שנהיה איש בשביל רעהו, מספיק עם המריבות, מהיום אנחנו חברים. מה אתה רוצה לבקש ממני?' משיב חבירו: 'בגלל שאתה באמת אוהב אותי ואני אוהב אותך, הבה נמשיך את המחלוקת. מה לנו ולצרת האחדות שהתרגשה עלינו. אם נתאחד תיווצר בעיה של גיוס תקציב למשכורות עבור מוסד אחד בלבד, ועוד לא דיברנו על קיזוז במשרות. זכינו ובנינו כל אחד את המוסדות שלו, וכל אחד מכיר בדיוק את מקומו. אין כמו הסטאטוס קוו של המחלוקת…'.

אכן, מגיפת האחדות מבלבלת את העסקנים, והם חוששים מהדבקה המונית. הם לא ערוכים להתמודד עם הנגיף המאחד, והם חוששים מתופעות הלוואי הנלוות לווירוס החיובי. האמת, אינני מזלזל בשיקולים להם, וגם לא בחשש שלהם. הזהירות שלהם אינה נובעת משיקולי אגו, יש להם באמת אחריות גדולה, והפתעות ושינויים הם הפחד של כל מערכת. גם שינויים טובים יכולים לגרום למשבר. תופעה נפוצה שבלידת ילד חדש ישנו זעזוע ב'שלום בית', גם כאשר כל בני הבית שמחים בהצטרפות התינוק החדש למשפחה.

2. יש מישהי נוספת שמאוד מפחדת מהאחדות, וזו ה'אידולוגיה'. ה'אידולוגיה' אוהבת להיות בסביבת חבריה ותומכיה. והיא חוששת מאוד להימצא בקרבתה של 'אידולוגיה הפוכה', כיוון שהיא חוששת מהיחלשות.

האם באמת 'אידולוגיה' נחלשת בקרב 'אידולוגיה הופכית', אין על כך תשובה פשוטה. אבל ברור שכאשר אתה רוצה להמשיך ולהחזיק באידולוגיה שלך, ואתה מתרחק מאידולוגיות אחרות, אתה נשמר יותר. זו גם גישתה הרווחת של היהדות, כמאמר המשנה: 'הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע'.

אנחנו כחבדניקים ו'שלוחים', התרגלנו להיות בקרבה ליהודים שהשקפתם זרה לנו. אך אם נביט סביב, נראה שכל היהדות החרדית נוהגת בגישה של התבדלות מאנשים בעלי השקפה זרה. הסוד שלנו הוא שאיננו מקבלים מאנשים, אנחנו נטו משפיעים. אין בינינו לבין מקורבים שיח של 'אני אלמד אותך קצת חסידות, ואלמד ממך קצת על 'אבות המדינה' ועל ה'השכלה היהודית', על מנת להבין את עומק השקפותיך'. וכמו שאנו יודעים לומר, 'איידי דטריד למפלט, לא בלע'.

אחדות עם חסידים שדומים לנו, ובתחומים רבים אף שותפים לדרך אחת, אך אנו חלוקים איתם בנושאים עקרוניים ומהותיים – עלולה להיות הרבה יותר מסוכנת. איך נציב את הגבול? אם נתאחד, איך אשמור על עמדותיי מבלי להתקפל? איך אדאג שהילדים שלי ימשיכו בדרכי, ולא ייגררו אחרי הילדים של השכן? מחלוקת זה פתרון רגוע וטוב, יש אותנו ויש אותם. לא צריך לצייר עם גיר איפה עובר הגבול, הילדים מבחינים בו היטב.

3. והאחרון ששונא את האחדות – האגו, הישות. פשוט, לא בא לי על השני בטוב. הוא לא מסתדר לי בעין. הוא נראה שונה, הוא אחר. הוא תופס חלל בבית כנסת שלי, יותר טוב לי שהוא בבית כנסת אחר.

קשה לי לראות מישהו שונה ממני. למה? ככה. אני אוהב את הדברים כמו שהם אצלי. קשה לי לראות אותו יותר מסודר ופדנט ממני. קשה לי לראות אותו מתהלך כמו איש אצולה מהמאה ה-18. או, שלא בא לי לראות אותו 'זרוק', מדבר בחופשיות ובטוח שבזה הוא חסיד גדול. הוא פשוט אחר, ואני לא אוהב אותו לידי.

ה'ישות' היא במפורש לא רציונאלית. היא אלופה בלמצוא הסברים למה היא מרגישה תיעוב ושנאה לשני/לשונה. אך פנימיותה היא התפשטות של ישות עצמית, שלא רוצה לתת מקום לשני. והיא, במפורש שונאת להתאחד ולתת מקום לעוד יהודי.

לסיכום: האחדות תגרום נחת רוח עצום לרבי. היא תתרום לתנועת ליובאוויטש, וגם אנשים מבחוץ מעריכים אחדות. היא תעשה המון טוב ואהבה בלב של כל חסידי חב"ד.

האחדות מזעזעת מעט את היציבות של מערכת המוסדות של ליובאוויטש. ישנו חשש ל'אידולוגיה' החסידית של כל חסיד ושל כל קבוצה. ישנה דאגה לקושי בהגדרה עצמית וחינוך הילדים בדרך ההורים. המתנגד הגדול ביותר לאחדות זו האגו והישות.

בפרק הבא נדון בתמציתיות בנושאים שעומדים בליבת המחלוקת החב"דית, ונראה מה הם ההצעות להתגבר על המחלוקת.

מנחם מענדל וולף. B.A. בפסיכולוגיה ויועץ נישואין ומשפחה.