אל תעשו אחדות – פשוט תפסיקו לריב • על הפרק

שרגא קרומבי, חב"ד אינפו

זה התחיל מהתוועדויות סוחפות בוידאו, שבהן לראשונה ישבו יחדיו חסידים, רבנים ושלוחים שכבר שנים ארוכות לא יכלו לשבת יחדיו, והדבר הוביל לשורה של פיוסים מקומיים בין חסידים ושלוחים שבמשך שנים ארוכות קידשו את המחלוקת, וכעת העדיפו להניח אותה בצד ולהיפגש מתוך אהבת ואחדות רעים.

לא ניתן להמעיט בחשיבות של גל האחדות העובר על חב"ד בשבוע וחצי האחרונים, ומבלי להיכנס חלילה לחשבונות שמיים, נראה שהתוצאות בשטח מדברות בעד עצמן, והידיעות הלא נגמרות על הנפטרים שאליהן "התרגלנו" רח"ל בשבועות שקודם לכן, כמעט פסקו, ותחת זאת אנחנו מתבשרים בבשורות טובות על חסידים שהחלימו והם חוזרים לבתיהם, לשמחת לב בני משפחותיהם וכלל אנ"ש בעולם כולו. כל אחד מבין ויודע שהרבי רוצה שבניו יחיו בשלום ויפסיקו את המחלוקת, ואין שום ספק שבימים כאלו הרבי רווה נחת רוח רב מהיוזמות המקומיות והעולמיות.

כעת אנו נמצאים בשלב בו כולם מחכים לראות לאן יתפתחו הדברים, וזהו גם השלב בו הדברים נעשים מסובכים יותר, ועולה השאלה כיצד אמורה להיראות אותה אחדות שכולם מדברים עליה?

דרך אחת להשכנת אחדות, היא כמו האימרה הידועה: "בשביל מה לריב? בואו נחליט שעושים כפי שאני מבין ורוצה". ואכן ראינו כבר מכתבים שפורסמו בסגנון זה, בהם אחרי הרבה מילים גבוהות על חשיבות האחדות, מופיעה השורה התחתונה: אם כולם יסכימו לדעת הכותב ולקבלת מרותו ללא עוררין, אז אין שום מניעה לאחדות…

שתי הדרכים הנוספות להשכנת אחדות, מבוססות על ההנחה שכיום בחב"ד ישנן שתי דעות ולא שייך לבטל אף אחת מהן. לכל אחת מהגישות בחב"ד יש קהל גדול של חסידים יקרים, ובראשם רבנים, שלוחים ומשפיעים שאוחזים שזאת הדרך הנכונה, וכולם מאמינים שהם עושים את הדבר הנכון ורק כך הם מקיימים את רצונו של הרבי. כל צד בטוח שהוא זה שצריך להוביל את חב"ד, והוא זה שצריך לנהל את המוסדות המרכזיים, מתוקף הבנתו את רצונו ודבריו של הרבי. אם הנחת היסוד הזאת מקובלת, אזי ברור שאחדות לא תהיה מביטול השני, אלא דוקא מתוך כך שיש שתי דעות. במילים אחרות: זוהי אחדות – אך לא אחידות.

כעת יש את הרצוי ואת המצוי.

הרצוי הוא שמתוך ההבנה שישנן שתי גישות, ומתוך ההבנה שכולנו בני אב אחד נחנו, יוכלו כולם להתגבר על כל המניעות והמכשולים, ומתוך קבלת האחר, יפסיקו להתקיים שני מחנות. כך יהיה עיתון אחד בחב"ד, אתר חדשות אחד בחב"ד, כינוס השלוחים אחד וכן הלאה. לא חלילה מתוך קביעה שבה צד אחד אומר "אני המחליט, ואם תקבלו את התנאים שלי אסכים להכיר בכם", אלא מתוך הבנה כי לשני הצדדים יש על מה שיסמוכו, ולכן כל צד יקבל את הצד השני, למרות שהוא לא מסכים איתו.

ניקח כדוגמה את שאלת "מיהו שליח". צד אחד טוען שרק מי שהוכר על ידו הוא שליח, ואילו הצד השני כופר בעצם הסמכות שלו להיות זה שמחליט. צד אחד טוען שרק שליח ראשי יכול לאשר מי השליח, וצד אחר כופר בעצם הכוח שכביכול יש לשלוחים הראשונים. צד אחד טוען שהוא ורק הוא הבעל הבית על המרכז לעניני חינוך, וצד שני טוען שהרבי מינה הנהלה חדשה, וכי לא ייתכן שאלו שמסרבים לבוא לדין תורה בנושא, יהיו מנהלי המוסד החשוב.

מי צודק? כמובן כל אחד בטוח בצדקת דרכו, ועל כך כל המחלוקת ארוכת השנים. אחדות פירושה שכל אחד ממשיך להחזיק בדעתו, אך למרות זאת הוא מוכן להתאחד עם האחר.

כאמור זה המצב הרצוי. האם הוא גם שייך במציאות? נראה שצריך נס עבור כך…

אז עד שיקרה הנס, האם זה אומר שאי אפשר לעשות כלום? האם זה אומר שיוזמת האחדות נכשלה? חס וחלילה.

וכאן אנו מגיעים למצב המצוי. זה מה שראינו בשבוע וחצי האחרונים בעוד ועוד מקומות. ניקח כדוגמה את כפר סבא, בה המחלוקת בין השלוחים היא ארוכת ימים ושנים, ולמרות זאת השלוחים משני בתי חב"ד בעיר נפגשו באוירה של אחדות ושלום. חילוקי הדעות נשארו כפי שהיו, כל צד המשיך להחזיק בדעתו, אבל העוינות והשנאה הסתיימו. עצם המפגש המשותף והתמונה של השלוחים ביחד שפורסמה, מסמלים שכבר אין שנאה ואיבה, ותחת כך יש אחדות ושלום. זה לא אומר שמחר שני בתי חב"ד מתאחדים להנהלה אחת משותפת, כיון שכאמור ההבדלים בין הצדדים הם אמיתיים ואולי גם בלתי ניתנים לגישור, אלא שכל צד מכבד את השני ומכיר בכך שהמשותף רב על המפריד.

לא חייבים להסכים על הדרך הנכונה לפרסום משיח, כמו שלא חייבים להסכים על השאלה מיהו שליח (וכפי שראינו שאפילו הרבי בעצמו העדיף לא לקבוע דברים ברורים) או מי צריך לנהל את המרכז לעניני חינוך. כל אחד יכול להמשיך להחזיק בדעתו, אבל אפשר לעשות זאת בלי שנאה ובלי מחלוקת. גם אם יש שני בתי חב"ד בעיר – הם לא חייבים להתנגש אחד עם השני, ויכולים לכבד זה את זה. בלי הבטחות של השכנת שלום "תוך 24 שעות", ובלי יומרות של איחוד המוסדות משני הצדדים, אפשר עדיין לגרום לאחדות נפלאה בחב"ד על ידי שכולם ינהגו כבוד זה בזה. כן, גם אם יש שני כינוס השלוחים, אפשר לכבד כל שליח שמשתתף בכינוס הזה או האחר, ולא להאשים אותו שבגלל כך הוא "נלחם נגד הרבי", ובודאי שלא לשנוא אותו או לרדת לחייו רק בגלל שהוא פועל כפי שהוא מאמין.

כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו.