שרה (מהאנובר) מגיירת האנשים והנשים

הרב זושא וולף

שטערני גיסתנו היקרה,

השליחה הראשית להאנובר, גרמניה

אנחנו כותבים שורות אלו אלייך, במוצאו של היום קשה בחיינו, א' באייר – שני רק לג' תמוז תשנ"ד – בו אחינו-בשרינו היקר, בעלך הרב בני, נקבר ונטמן ברגבי העפר של עיר שליחותכם בחמש-עשרה השנים האחרונות, האנובר שבגרמניה, והוא בן ארבעים ושלוש שנה בלבד.

אחינו אחינו, בני בני, אהה!… איך נפלו גיבורים, איך נפלו שלוחים, ויאבדו כלי מלחמה! אהה!! כי גדל הכאב עד מאוד! —

אנחנו מבקשים לחלוק תבדל"ח עמך, עם הורינו היקרים, עם האחים והאחיות, הגיסים והגיסות, וכל בני המשפחה המורחבת, מעט ממחשבותינו ורגשותינו הסוערים ביום זה.

החל מאמש, חצות מוצאי שבת, עת אחינו הגדול הרב אליהו הודיע למשפחה בשמך את החלטתך ההירואית – שבעלך-אחינו בני לא ייטמן בארץ הקודש אלא יבוא למנוחת עולמים בעיר השליחות, ובכך הוא ימשיך את שליחות הרבי, לצידך ויחד עמך, כאשר את והילדים תמשיכו לנצח על פעילות הפצת היהדות בעיר – עוברים בראשי דברי הרבי במאמר קבלת הנשיאות "באתי לגני" ביו"ד שבט תשי"א, אודות מסירות הנפש של השליח הראשון אברהם אבינו, 'אחד היה אברהם':

"…מה שאין כן באברהם, הנה המסירות נפש שלו היה בדרך אגב, דאברהם ידע שעיקר העבודה הוא כמו שכתוב "ויקרא שם בשם הוי' א-ל עולם", אל תקרי 'ויקרא' אלא 'ויקריא', אז יענער זאל אויך שרייען [=שהשני גם יכריז], ואם נצרך לזה בדרך אגב מסירות נפש, הנה גם זה ישנו"—

אולם במסירות הנפש המשותפת שלכם יש גדולה משלה: אין זה רק ניסיון של 'מסירות נפש בכח', אלא ניסיון של מסירות נפש בפועל, באופן הקשה ביותר עלי אדמות.

מי שמכיר את המאורעות שהביאו על פי טבע להידרדרות במצבו הרפואי של בני, יודע שהיה זה עקב ההתמסרות שלו בפועל למען השליחות ולמען פעילות חג הפסח, התמסרות שעל פי טבע היא שהביאה בסופו של דבר לסוף המר, בפרוס השבת קודש של א' באייר.

ומתוך היגון שאין לו סוף, מתוך אוקיינוס הכאב הבלתי נתפס, נחלצת חושים במוצאי השבת, אזרת עוז כלביאה, ומתוך מאה שנים של מסירות נפש משפחתית שעל ברכיה חונכת בבית אביך ז"ל ותבדל"ח אמך תחי' הכרזת בנחישות החזקה מפלדה יצוקה: אנחנו נשארים בהאנובר, אני ושמונת בני היתומים. לא זו בלבד שלא ייגרע מאומה מעבודת השליחות, אדרבה, נמשיך ונפתח, נעצים ונגדיל את הבית חב"ד ואת הפעילות.

אם בקרב השלוחים הראשונים נחלקה עבודת ה'ויקריא' בין אברהם ושרה כדברי המדרש "אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים" – הרי שאת כותבת פרק חדש בספר דברי הימים של השליחות. פרק בו "שרה מגיירת את האנשים ואת הנשים"—

אלפי שנים שעם ישראל מזכיר בתפילות ראש השנה את "עקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור", כדי להזכיר "זכות אבות" ולזכות בדין ביום הדין. בטוחים אנו כי העקידה שלכם ומסירות הנפש שלכם, של "זכות בנים" – אף היא בכוחה לעמוד לזכות עם ישראל לדורי דורות.

היום בבוקר ערכת עמנו מהבית חב"ד שלכם שיחת 'זום' קצרה עם ענפי המשפחה למשפחות וולף-גרינברג. בשיחה שהשתתפו בה בני המשפחות מחמש יבשות ועל פני חמש עשרה איזורי זמן, תיארת את אירועי הימים האחרונים, את החלטתך, ואת התוכניות שלכם לטווח הקרוב.

בין הדברים סיפרת אשר אמש במוצאי השבת, כאשר נודע בקרב חברי הקהילה שלכם ובקרב יהודי הנובר, על האסון הכבד בפטירתו של בני, ששימש למעשה כרב העיר – הם נחרדו עד מאוד. הם זעקו בפנייך: הייתכן שרב העיר שלנו, שקירב והאהיב עלינו את התורה והמצוות, שהיה מסור ונתון אלינו בכל לבו, לקחו אליו האלוקים בצורה טראגית שכזו, חרף כל תפילותיהם?!

ובה בשעה, כאשר הם ראו תיכף ומיד את החלטתך שמתמצית במילה אחת: ממשיכים! הם הגיבו ואמרו, שטערני, למענך ולמען בני, כאשר אנו רואים את הנחישות שלך, אנחנו מצטרפים אלייך יחד עמך. נעמוד לימינך, נתחזק בעצמנו, וכל אנשי הקהילה יחד יחזקו את הבית חב"ד ואת הפעילות.

כשתיארת זאת בשיחה האמורה, עברו כרגע בזכרוני דברי הרבי שלמדנום בדיוק לפני שלושים שנה, משיחת ש"פ אחרי-קדושים תש"ן, בה הרבי מבאר את דברי המדרש "קדושים תהיו, יכול כמוני? תלמוד לומר "כי קדוש אני", קדושתי למעלה מקדושתכם". והרבי ביאר, שאין המשמעות רק כפשוטה אשר "קדושתי – למעלה מקדושתכם", אלא גם אשר כביכול "קדושתי למעלה – מקדושתכם".

אמרתי לעצמי, אולי לכך בדיוק כיוון הרבי בדברים אלו. שלושים שנה לאחר אמירת השיחה, ביום ראשון של ש"פ אחרי-קדושים תש"פ, מתגלה אשר יש יהודים שפועלים את ה'קדושתי למעלה' ומתחזקים בתורה ובמצוות – רק בגלל 'קדושתכם' – בגלל 'מעלות קדושים וטהורים', ועקב מסירות הנפש של השלוחים.

הערב, בסיומו של מסע הלוויה הקורע לב בהאנובר, בו השתתפו חרף קשיי המצב רבים מאנשי הקהילה לצד אחיו השלוחים בגרמניה, שעמדו לימינו ולימין המשפחה בכל השבועות האחרונים – ובמיוחד השליח ורבה של ברלין הרב יהודה טייכטל, והשליח ורבה של המבורג הרב שלמה ביסטריצקי שפעלו למען בני ולמען המשפחה באופן שלמעלה מגדר אנושי – כולם הלומי צער ויגון על הסתלקותו בחטף של אחד ומיוחד מבני החבורה, סיפרו השלוחים על ההד העצום שמחולל ההחלטה שלך בקרב יהודי גרמניה.

בראותם כי רב ושליח חב"די שהגיע לעיר שליחותו, גם נטמן בעיר השליחות – הם הבינו לראשונה את עוצמת משמעות השליחות של השלוחים בגרמניה, וממילא את מחויבות השלוחים לקהילה וליהודי המדינה, והדבר גרם לקידוש שם ליובאוויטש חסר תקדים במדינה.

אמש, במוצאי השבת כאשר פשטה כרגע הבשורה האיומה בקרב כל בתי אנ"ש ברחבי העולם – הדהדה ברחבי תבל קול זעקה גדולה ומרה: ריבונו של עולם, מארי דכולי עלמא, הייתכן? זו שליחות – וזו שכרה?…

גם לאחר שבועות ארוכים מוכי יגון ואבל כבד מנשוא במשפחת החסידים, כאשר מידי יום ביומו רח"ל אנו מתבשרים בבשורות איוב על פטירתם של עשיריות מבין היושבים ראשונה בממלכת חב"ד, ואין לך יום כו' – האחרון הכביד.

לבם של עשרות אלפי חסידים ומקורבים, אנשים ונשים, ילדים וילדות קטנים, שפיהם לא פסק בשבועות האחרונים מלומר פרקי תהילים, לקבל החלטות טובות, ואין ספור פעולות טוב וחסד שנעשו לזכות רפואתו המלאה של שליח הרבי – עמד מפעום, בלתי מאמינים לבשורה רעה זו.

וזמן קצר לאחר מכן, התבשר ציבור החסידים בהחלטתך האמיצה, אשר למרות הכל ועל אף הכל – השליחות בהנובר בס"ד תמשיך ותתעצם, את, יחד עם הילדים, כאשר בני עמכם ולצדכם.

בלתי אפשרי לתאר את העידוד והחיזוק הגדול שציבור החסידים, הם ונשיהם וטפם, התעודדו והתחזקו מבשורה טובה זו.

שטערני היקרה, בהחלטתך ההרואית להמשיך בשליחות הרבי חרף כל הקשיים, בעוז הרוח שלך, בעידוד ובחיזוק העצום שאין לו אח ורע שהענקת היום ליהודי גרמניה, לשלוחים, ולכלל אנ"ש, ועל כולנה באמונת אומן המוחלטת שלך בדברי צדיקים שקיימים לעד – פעולותייך ומעשייך מעמידות אותך בקרב שורה של דמויות מופת נשיות לאורך ההיסטוריה היהודית, שפעלן נחקק בדפי הזהב של עם ישראל.

פועלך ומעשייך בימים אלו של תחילת חודש אייר תש"פ – יחנכו עליהם ילדים וילדות חב"דיים, ייכתבו עליהם ספרים, ויתחברו מחזות ושירים במחנות הקיץ החב"דיים.

בסיומו של מפגש ה'זום' המשפחתי הבוקר, הכריז נציג המשפחה, ה'שלמה קונין המשפחתי', הגיס ר' דוד סלווין: כשם שבג' תמוז, הכריז השליח הרב קונין 'רבי, אני מבטיח, אני נשבע, כי יחד עם השלוחים נרחיב ונפתח את עבודת השליחות', כך גם אנחנו ביום המר שלנו, בפטירתו "של שלוחו של אדם כמותו", אנו כל המשפחה מתחייבים כי נעשה הכל למענך, למען הילדים, למען הבית חב"ד, למען השליחות, ולמען בני.

ההתגייסות הנרחבת וחסרת התקדים של אלפים רבים מכל רחבי תבל בשעות האחרונות, חסידים ושאינם חסידים, במבצע ההתרמה העולמי למען המשך השליחות בהאנובר, ההתעוררות הרוחנית העולמית שצומחת מתוך השבר הגדול – מעידים כי שבועה זו אינה נחלת המשפחה בלבד, אלא של כלל החסידים.

בזכות נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו אבותינו ממצרים, ובזכות נשים צדקניות שבדור הזה ניגאל. רבות שלוחות עשו חיל, ואת עלית על כולנה.

זושא ואהובי וכל המשפחה
כפר חב"ד