אמש תקיפה בסוריה, לפני 12 שנה השמדת הכור

מאת: אבישי אפרגון, ראש ישיבת "דרכי תמימים" ת"א, פרשן לעניני צבא ובטחון

על פי דיווחים רבים בסוריה, רוסיה ולבנון, תקף חיל האוויר הישראלי אמש מטרות בסוריה. מטרת התקיפה הייתה בסיסים של מיליציות איראניות, וע"פ מקורות בסוריה נהרגו בה 9 לוחמים. 

תקיפה זו ממחישה את העובדה, שלמרות המאבק העולמי והאזורי בוירוס, נמשך גם מאבק חשאי בין ישראל לבין איראן, אם כי בעצימות נמוכה יותר, בשל המצב הפנימי המדרדר באיראן. 

הפעילות המודיעינית והסיכולית בישראל נמשכת כל העת, ומטרתה לסכל איומים עוד בשלבי התפתחותם הראשונים, ולצמצם איומים שכבר התבססו, וזאת בדגש על חיסול יכולות נ"מ, פגיעה במערכי פיתוח וייצור (או במשלוחים) של טילים מדויקים, וכן פגיעה ביכולות של ירי טילי חוף-ים חדישים (כמו טיל היאחונט אותו שואף חיזבאללה להציב בכמויות גדולות בחופי לבנון). 

כמו כן על פי פרסומים שונים, ישראל פועלת גם לסכל מאמצים של סוריה עצמה להצטייד מחדש בנשק כימי [וזאת לאחר שארגון OPCW  השמיד, על פי הערכת אמ"ן, למעלה מ- 90 אחוז מיכולותיה בתחום).

במשך שנים רבות פועלת ישראל, הן בזירה הגלויה, והן החשאית, על מנת לסכל מאמצי הצטיידות של אויביה בנשק מתוחכם / מסוכן.

לעיתים, כאשר הסיכול החשאי לא צלח, נאלצים בישראל לקבל החלטות קשות, שגלום בהן סיכון רב, על פעולה צבאית עוצמתית לסיכול איום שמתהווה. דוגמא ידועה לכך היא השמדת הכורים הגרעיני בעיראק (בערב חג השבועות תשמ"א), והשמדת הכור הגרעיני הסורי (בחודש אלול תשס"ז).   

לפני כשנתיים – ישראל מודה רשמית – אנו השמדנו את הכור

בחודש ניסן תשע"ח, לאחר הכחשות שנמשכו כעשור, הודתה ישראל רשמית כי היא זו שהשמידה את הכור הגרעיני הסורי. הדיון הציבורי שהתפתח בנושא, כלל נושאים רבים וביניהם: גילוי הכור, ההכנות לתקיפה ומהלכה, וכן מדוע הותר לפרסם זאת. 

גם היום, במרחק של שנתיים מהחשיפה, ניתן לומר שחומר רב עדיין לא נחשף, וטוב שכך.

הכור הוקם מתחת לאפה של ישראל

במשך שנים רבות פעל המודיעין הישראלי מתוך הנחה שאין לסוריה שום תכנית גרעינית פעילה. לדברי ראש אמ"ן דאז, האלוף עמוס ידלין, היה זה משום שלסוריה לא היו מדעני גרעין וגם לא הייתה לה תשתית מדעית, ולכן במודיעין הישראלי חשבו שזה "רעיון לא הגיוני". הנחת עבודה זו איפשרה, למעשה, לסוריה לפעול ללא הפרעה, לקבל סיוע גרעיני מצפון קוריאה, ולהקים במימון איראני כור, שיכל מרגע הפעלתו, להפיק תוך שנים בודדות די פלוטוניום עבור פצצה אטומית.

למרות העובדה שסוריה הייתה במשך שנים רבות, יעד האיסוף המרכזי ביותר של צה"ל, הרי שהקמת הכור נעלמה לחלוטין מעיניו הבוחנות של המודיעין הישראלי – לווייני הריגול, מטוסי הצילום והמל"טים, המרגלים ואנשי המוסד, מערכות המודיעין האלקטרוני המתוחכמות וההאזנות, ועוד קשת רחבה של אמצעים ושיטות – כולם לא הביאו את התוצר המשמעותי ביותר – סוריה מקימה בחשאי כור אטומי שמהווה את הסכנה החמורה ביותר לישראל!

גם כיום לא פורסם במידה מליאה מה הביא לחשיפת הכור. אולם יש לכך קשר לכישלון נוסף של המודיעין. בשנת תשס"ג, הודיעה לוב כי היא מפסיקה את פעילותה הגרעינית. 

להכרזה של לוב קדם לחץ אמריקני. לאחר שארה"ב הפילה את המשטר באפגניסטאן, וכבשה את עיראק, חשש קדאפי שליט לוב כי הוא הבא בתור. ולכן הודיע כי הוא יפסיק את הפעילות הגרעינית. מלוב הוצאו צנטריפוגות להעשרת אורניום, ובישראל הוכו בתדהמה בכירי המודיעין ומערכת הבטחון ואיתם הממשלה כולה – התברר כי לוב פיתחה, בסיוע של פקיסטאן, תשתית גרעינית מתקדמת, שכללה מספר רב של צנטריפוגות, שתוך שנים בודדות יכלו להפיק די אורניום עבור נשק אטומי, וכל זה ללא ידיעה של ישראל!

הכשלון הגדול בנושא הלובי, הביא להקמת וועדת חקירה מודיעינית פנימית. שינוי הגישה בתוך המודיעין עצמו, חידד את תשומת הלב גם כלפי מדינות נוספות, ביניהן גם סוריה. וביחד עם זאת, לקח זמן רב נוסף עד שראש אמ"ן החליט, כתוצאה מהגעת ידיעות נוספות, להכווין את מאמצי האיסוף של המודיעין והמוסד, כלפי פעילות סורית אפשרית בתחום הגרעין. בכיר במוסד, רם בן ברק (כיום ח"כ), סיפר כי גם במוסד לא קיבלו בתחילה את האפשרות שסוריה מפתחת נשק גרעיני. ולמעשה, רק לאחר מבצע מיוחד של המוסד, שהצליח להביא תמונות של הכור בבנייה, ושל סביבת הכור – הובן באופן מוחלט כי סוריה אכן בתהליך מתקדם מאוד של בניית כור. 

ע"פ פרסומים זרים (שהצנזורה עדיין לא מאפשרת התייחסות אליהם) היה זה מבצע בעיר וינה, במהלכו הצליחו לוחמי המוסד להעתיק את התמונות ממחשבו האישי של בכיר סורי.  אמר על כך הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי: "פתאום הבנו שגדל לנו מתחת לאף כור גרעיני". 

הכור התגלה כחצי שנה בלבד לפני שעמד להיות "חם" (דהיינו פעיל רדיואקטיבית) – שאז כבר לא ניתן היה להתקיפו מחשש לפגיעה בחייהם של עשרות אלפי אזרחים ולגרימת אסון סביבתי עצום. 

ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, הגדיר זאת כ"כישלון מהדהד".

כשמתבוננים בכך, רואים בבירור כי רק יד ההשגחה העליונה היא שהובילה לגילוי של הכור ב"דקה התשעים" ולהשמדתו המוצלחת.

חשש ממלחמה אזורית קשה

נקודה נוספת חשובה שעולה היא החשש העצום שליווה את כל מקבלי ההחלטות ממלחמה קשה. כיום, אנו רגילים לשמוע על תקיפות בסוריה, אולם באותה תקופה לא היה זה שייך כלל. סוריה הייתה אז בעלת כח צבאי גדול, שכלל גם יכולות כימיות וטיליות מפותחות, והיו לה הסכמי שיתוף פעולה צבאי עם איראן וחיזבאללה, ולכן הייתה סכנה ממשית ומוחשית ביותר, מתגובה סורית קשה על השמדת הכור, שהיה כמובן, הנכס האסטרטגי החשוב ביותר לסוריה.

צה"ל עסק אז עדיין בהפקת לקחים ובהתאוששות מכשליה הרבים של מלחמת לבנון השניה. במחסני הצבא היו פערים גדולים באמצעי לחימה רבים, המורל בארץ היה שפוף, מפקדים וחיילים היו ממורמרים בשל תוצאות העימות עם חיזבאללה, ואילו הצבא הסורי עסק אז במרץ בחיקוי מודל פעילותו של חיזבאללה – רכש אמצעי נ"ט ונ"מ ממגוון סוגים, הקים יחידות קומנדו חדשות, והתכונן לעימות עם ישראל, שיכלול גם טילי סקאד ונשק כימי.

ראש הממשלה דאז, הרמטכ"ל, שרי החוץ והבטחון, חשפו בכנות לפני כשנתיים, את גודל חששם מהדרדרות למלחמה אזורית קשה ח"ו. יתירה מזאת, על מנת שלא לחשוף את ההכנות לתקיפת הכור, נאלץ צה"ל גם לא לגייס מילואים, ולפיכך הסיכון היה גבוה אף יותר.

כשרואים כיום את אכזריותו הנוראה של המשטר הסורי שרצח למעלה מחצי מיליון מבני עמו, פצע כמיליון וחצי, וגרם לבריחתם מהמדינה של 7-8 מיליון איש (ועוד 6-7 מיליון עקרו מבתיהם) – מבינים עוד יותר את גודל הנס בכך שהכור התגלה ברגע האחרון, הותקף בהצלחה, ובחסדי וניסי ה' אסד לא זכה לפתח נשק גרעיני, וגם לא הידרדרנו למלחמה מול סוריה, איראן וחיזבאללה, ששקועות כיום עמוק בתוך הבוץ הסורי.

"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו"!

"בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל"!