איך להתנהל נכון מבחינה רגשית בזמן הקורונה?

מנחם סעיד

אני ממש מתוסכל, אני לא מבין מה עובר עלי בימים אלו, מהרהר שימי לעצמו. יש לי חופש, אני לא ממהר לשום מקום, ובעצם, זאת מציאות שאני תמיד חלמתי עליה (לא בנסיבות כאלו, כמובן…) בד בבד, אני מתהלך  עם תחושה עמומה שאני לא מצליח לפצח אותה. הזוגיות שלנו טובה, הילדים מקסימים, כיף לי במחיצתם, אבל משהו שם עמוק לא נותן לי מנוחה… אני מוצא את עצמי, לא פעם, יושב על הכורסא בסלון מהורהר, וכאילו משהו מכביד עלי…

כידוע, לכולנו מגוון של צרכים רגשיים, וכאשר צרכים אלו ממומשים אנו נינוחים ומסופקים. תחושה של אי שקט נפשי, מעידה לרוב, על חֶסר במישוש הצרכים.

בטור הקודם התייחסנו לצורך אחד מ"אשכול הצרכים" – "מרחב אישי". בשורות הבאות אתייחס לצורך רגשי בסיסי נוסף – הצורך במימוש עצמי.

בחיי השגרה, אנחנו עובדים, ויש לנו פנאי לעסוק בדברים שעושים לנו הרגשה טובה, ממלאים אותנו ונותנים לנו תחושת ערך עצמי וסיפוק. משבר ה"קורונה" עשוי לגזול מאיתנו, מבלי משים, את הצורך המאוד בסיסי – "מימוש עצמי". בימים אלו, בהם רבים מאתנו בבחינת "אשרי יושבי ביתך", אין ספור אנשים אינם עובדים במקום עבודתם. נקלענו למצב בו אנו מנועים, ברמה כזו או אחרת, מלממש את השאיפות, היכולות והכישורים שלנו. בנוסף, חלק מאיתנו מבלים זמן רב בסיפוקים שאין בהם ממש, במדיה וברשתות החברתיות. כמה רע  שבסוף יום  מגלים שבעצם לא עשינו "כלום", וכל היום התבזבז על ריגושים חסרי מטרה ותכלית…

כאשר אדם מתהלך עם תחושות של חוסר מימוש עצמי, הדבר עשוי במוקדם או במאוחר לפגוע בדימוי העצמי שלו. דימוי עצמי והערכה עצמית נמוכים, הינם אחד מהאויבים המסוכנים ביותר למערכת יחסים של האדם עם עצמו, עם זולתו, עם ילדיו ובמערכת הנישואין.

יתכן מאוד, כי זה מה שמעיק על שימי. הוא כל היום עסוק בתפקיד ה"אבהי", בתפקיד בן הזוג, וכמנהל משק הבית, ואינו עוסק בדברים שבהם הוא מרגיש שהוא ממצא את עצמו ויכולותיו. אין ספק כי זה נחמד להיות אבא טוב, וכאמור, שימי מאוד אוהב את זה, אך יחד עם זאת, הדבר לא עומד בסתירה לכך שיש לו גם רצון מאוד חזק לממש את יכולותיו ושאיפותיו.

הכל שאלה של מינון. איזון בין הצרכים מביא לשלווה ורוגע. כשם שבתזמורת, לכל כלי חלק חשוב ומשמעותי במנגינה, כשם שכל תבלין באוכל הוא חלק מיצירה, כך גם בנפש. כל צורך רגשי הינו משמעותי ליצירת הפסיפס השלם, וכלל הצרכים עובדים ביחסי גומלין. כדאי שנדע, כי האיזונים עשויים להיות שונים מאדם לאדם, ואין להקיש מאיש לרעהו, ובוודאי שלא לקבוע לשני לְמה וכמה הוא זקוק.

עד היום היינו סביב חג הפסח, היה לנו במה להתעסק ולאן לברוח, ובכך להדחיק את המצב העגום שבו אנו נמצאים. חלק מאיתנו אולי חשבו שנחזור כבר לשגרה, אך מסתבר שלא…

מה שבטוח, אסור לנו להישאר שאננים ולתת למציאות להשתלט עלינו. צריכים להמשיך לצעוד קדימה. לנהל את עצמנו בתוך מציאות ה"קורונה", ולא לאפשר לה לנהל אותנו, ולהקרין על מצב הנפש שלנו. מוכרחים למצוא דרכים באמצעותם נגיע לתחושת אושר, סיפוק והרגשת מימוש עצמי. כעת הזמן לעצור ולעשות חושבים, מה הלאה?! כיצד אנחנו מעבירים את התקופה הזו באופן הכי אפקטיבי, והכי מועיל…

פרקטית, איך עושים את זה?

הצעד הראשון הוא להתחבר רגע לעצמנו, ולחשוב מהו הדבר או מהם הדברים שיתנו לנו תחושת סיפוק לאחר שנשיג אותם. אצל פלוני זה יכול להיות לימוד מסכת גמרא, אצל מישהו אחר זה יכול להיות העשרת ידע בספרי חינוך, או התנסות מעניינת במטבח, כתיבת חידושי תורה, פיתוח קורסים בתחום כזה או אחר – כל אחד מה שעושה לו טוב. אבן הבוחן היא, מה אנו מרגישים ברגע שאחרי, תחושת ריקנות או תחושת מלאות…

הצעד הבא, לאחר הגדרת המטרה, חשוב לתחום אותה בזמן. ההחלטה לסיים מסכת, הינה החלטה מצויינת, אך לא די בכך. אחר קבל ההחלטה, מומלץ  לפרוט אותה לפרוטות קטנות. לדוגמא, בכל יום אני לומד גמרא מהשעה 10:00 עד 12:00. הגדרת המטרה בזמן מעלה את הסיכוי שהדבר יתבצע, ולא יתקל בדחיינות. בנוסף לכך, עמידה בזמן אותו הגדרנו לעצמנו מעניקה לנו תחושה של מסוגלות ויכולת שליטה עצמית – אנחנו מסוגלים לנהל את עצמנו…

בהצלחה לכולנו!

*

הכותב הינו מדריך שידוכים וחתנים, מטפל זוגי ויועץ בקדושה מוסמך

לתגובות והערות:

menachemsaid@gmail.com

052-8622770