מספיק להיות בפיג'מה! • הרב יהודה גינזבורג

הרב יהודה גינזבורג – שליח הרבי מה"מ בשכונת הכרמל הצרפתי, חיפה

הם היו אחים טובים, וחברים עוד יותר טובים. עד אותו היום שסכסוך קטן ביניהם פרץ והפר את השלווה. וכך התעצמה המריבה מיום ליום – עד שהגיע מועד חתונת בנו של האח הבכור.

רצה הוא להשלים עם האח ולהזמינו לחתונה, אך מה יעשה ואחיו אינו מעונין אפילו לשמוע אותו? להזמנה ששלח לו בדואר – לא הגיב. לדפיקות על הדלת משליח מיוחד עם הזמנה – לא ענה, וכשניסה גם הוא לשוחח איתו, ראה ש'אין עם מי לדבר'…

הגיע ליל החתונה. הכל מוכן, האורחים מחכים, והאח השני איננו. התזמורת מחכה ומחכה, אך לשוא. ראה הכנר את פני האח העצוב, והבין לליבו. לקח את כינורו והלך לבית האח הסרבן. התגנב מאחורי חלון חדר השינה והחל לפרוט על הנימים מנגינות מיוחדות, ששבו את ליבו. הוא כבר שכב במיטתו, אך רגליו הוליכו אותו אל מקום מושבו של הכנר – שהחל לפסוע אל מקום החתונה, כשהאח הסרבן בעקבותיו – לבוש בפיג'מה ואינו שם לב למתרחש.

הגיעו אל מקום החופה, האח הבכור ניגש אל אחיו, חיבק אותו ונישק אותו. ולבסוף שאל "הרי בסוף הגעת, אז מדוע עם פיג'מה ולא התכוננת כראוי"? (סיפורו של רבי ישראל מרוז'ין)

*

אחד השירים שזכור לי מתקופת הגן הוא השיר מפרשת השבוע – פרשת בא – "פרעה בפיג'מה באמצע הלילה". מכת בכורות שהתרחשה בשנת 2448 לבריאת העולם, אירעה בדיוק בחצות הלילה. זעקות הבכורים ואמותיהן הוציאה את פרעה מביתו והוא רץ אל בית משה ואהרן לבקשם שתיפסק המגפה. הוא פחד על עצמו – מאחר והיה בכור, והיה מוכן לעשות הכל כדי להינצל, אפילו לשחרר אותם ממצרים.

גם כאן טעות הפיג'מה חזרה על עצמה. הרי משה הזהיר את פרעה מראש "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם, וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ", הוא ידע שזה יקרה בדיוק כפי שקרו המכות הקודמות. ובכל זאת חיכה והתמהמה, עד שלבסוף יצא עם פיג'מה…

*

לפני שבעים שנה בתאריך יו"ד בשבט, עלה הרבי על כנס הנשיאות, והתמנה לנשיא הדור השביעי – החל מרבי שניאור זלמן מייסד חסידות חב"ד.

במאמרו הראשון אותו נשא בפני כולם, הודיע והסביר את תפקיד הדור שלנו:

בדיוק כשם שמשה רבינו שהיה המנהיג השביעי (אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם ומשה) קיבל את התפקיד לבנות את המשכן לבורא עולם ולהמשיך את השכינה כאן בארץ,

כך הוא התפקיד שלנו (גם אם אין זה לפי הדרגה שלנו או גם לא לפי הבחירה שלנו) – תפקידנו להביא את הגאולה השלימה ולהביא כאן לעולם הזה את הגאולה השלימה.

אנו הדור האחרון לגלות – והדור הראשון לגאולה, שצריכה להגיע בכל רגע ממש.

שבעים שנה חלפו, מעצמת חב"ד התפתחה לבלתי הכר; אלפי שלוחים הפזורים בכל נקודה כמעט ברחבי הגלובוס, מאות אלפי חסידים ומליוני יהודים ושאינם יהודים – המחוברים אל הרבי ושליחיו בהוספה בתורה מצוות ומעשים טובים.

נבואותיו של הרבי על מות סטאלין, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור, נפילת הקומוניזם, מלחמת המפרץ ועוד – התרחשו במלואם. אלפי-אלפי סיפורי מופת התפרסמו (וממשיכים להתפרסם) ומוכיחים כי שערה מדבריו הקדושים לא נפלה ארצה,

ועכשיו התור שלנו –

להאמין לבטוח ולהתכונן כי נבואתו הקדושה ש"הנה זה משיח בא", תקרה בקרוב ממש. ללמוד על הגאולה הקרובה ומשמעותה ולהיות בשמחה כדי להיות מוכנים לקבלת פני משיח –

ולא (חלילה) להישאר "בפיג'מה" או כפי שאומרים היום "על הגדר" וכשיגיע הרגע והגאולה תגיע – לא נדע ולא נבין מה קורה ואולי גם נמצא את עצמנו רצים עם הפיג'מה..

*

זכור לי מימי ילדותי בשנים תשנ"ב-תשנ"ד (1992-1994) את זמני ההכנה לשינה. היו אלו השנים בהם בכל שבוע חזר הרבי על דברי קודשו כי משיח מגיע בכל רגע ממש.

בנוסף להכנת נטילת ידים ליד המיטה וההכנה הקבועה לשינה (ולבישת הפיג'מה) כמו כל ילד, חינכו הוריי שיחיו אותי ואת אחיי להכין כסא מיוחד ועליו בגדי שבת ליד המיטה. הרי משיח מגיע בכל רגע. אם באמת אנו מוכנים – איפה בגדי השבת שלנו? …

שבת שלום ומבורך!