שנת תש"פ – "תבוא שנת פדותנו"

מיד עם תחילת השנה החדשה החלו גם חידושים גדולים במדינות מסביבנו. מהומות גדולות בעיראק (שלא שככו לחלוטין), פלישה מסיבית של טורקיה לסוריה שהביאה לטלטלה גדולה במאזן הכוחות האזורי, ופגיעה במיכלית נפט של איראן – שמאשימה את סעודיה (שביקשה וקיבלה סיוע מיידי מארה"ב של אלפי חיילים, סוללות טילים, וכ- 50 מטוסי קרב).

גם ביחס לאירועי המהפכות בשנים האחרונות, רצף ועוצמת האירועים האחרונים הינם חריגים. ככלל, כל האירועים הנ"ל הינם לטובת ישראל.  המהומות בעיראק מכוונות גם נגד המיליציות האיראניות. הפלישה הטורקית הביאה לעימות חריף, על סף מלחמה, של טורקיה נגד סוריה, ונגד בת בריתה איראן (שהחלה לבצע תמרונים צבאיים בגבול טורקיה – כדי לאיים עליה), והמתיחות הגואה בין סעודיה וארה"ב לבין איראן, היא בוודאי לטובת ישראל, ומזכירה לנו את אירועי מלחמת המפרץ הראשונה (בשנת תשנ"א) – אז כוויית זכתה לסיוע אמריקני נגד עיראק.

כל האירועים הללו הם גם התממשות של אחד מסימני הגאולה המרכזיים שהרבי דיבר עליו באריכות, ובמספר הזדמנויות: "למכה מצרים בבכוריהם" (ראה למשל לקוטי שיחות חלק י"ב – שיחה לשבת הגדול), ובמיוחד הפלישה הטורקית, שמחזקת את המשך התפרקותה של סוריה, שביחס אליה מובא בספרי קבלה ש"דמשק אותיות מקדש" – והמשך נפילתה של מדינה זו, מהווה המשך נפילתו של כח רוחני לא-חיובי העומד נגד בית המקדש.

לכל זה יש להוסיף את המצב בו נמצאת ישראל מזה חודשים ארוכים, כאשר אין ממשלה נבחרת, וגם לא נראה שום מוצא מהסבך (גם באם יתקיימו בחירות בפעם השלישית) – כאשר כולנו מרגישים שזו תקופה מיוחדת במינה, שבה הקב"ה מראה לכולם שהשלטון עומד לעבור בעזהי"ת למשיח צדקנו, ושדרך התורה היא היחידה שתביא ליציבות ולבטחון אמיתי.

שנת תש"פ – שנה מיוחדת

פעמים רבות  מוזכרים בשיחות הרבי דברי הזוהר הקדוש בפרשת וירא (דף קי"ז א' בדפוסים הישנים, עמ' תרל"ו ב"מתוק מדבש"):

"ובשית מאה שנין לשתיתאה, יתפתחון תרעי דחוכמתא לעילא, ומבועי דחוכמתא לתתא, ויתתקן עלמא לאעלא בשביעאה…וסימניך 'בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו' נבקעו כל מעיינות תהום רבה' (ובגירסא נוספת: 'וארובות השמים נפתחו') ".

דהיינו שהזוהר מגלה שבשנת שש מאות שנה לאלף הששי (שנת ת"ר), תהיה הקדמה והכנה לגאולה, בכך שיפתחו שערי ה"חכמה העליונה" – וכמבואר בשיחות קודש שאז היה שלב מרכזי בגילוי תורת החסידות וכדלקמן, וכן יפתחו מעיינות החכמה למטה – וכמבואר בשיחות הרבי שהכוונה לחכמות הטבע [ראה בביאורו הנפלא של הרבי, לקוטי שיחות חלק ט"ו, בשיחה השניה לפרשת נח] – וכידוע שאכן החל מאותה תקופה (לפני 180 שנה) חכמות הטבע (מדעים) קיבלו תנופה אדירה, והמצאות ופטנטים חשובים נרשמו בתקופה זו (ביניהם הטלגרף לפני 180 שנה, ולאחריו הטלפון והרדיו, מנוע הבוכנה הראשון לפני 160 שנה, מנורת החשמל הראשונה לפני כ- 140 שנה ועוד ועוד).

גילויה של תורת החסידות נכנס אף הוא לשלב חדש באותן שנים, וזאת עם הדפסתו לראשונה של ספר היסוד של אדמו"ר הזקן על פרשיות השבוע – ה"תורה אור" בשנת תקצ"ז, וה"לקוטי תורה" בשנת תר"ח.

עד כאן הדברים ידועים ומפורסמים.

אולם, הקטע הקודם בדברי הזוהר מרתק ומדהים בפני עצמו, ועשוי לשפוך אור רב על התקופה המיוחדת שלנו, ועל השנה החדשה אליה נכנסנו.

בקטע זה, מבאר הזוהר כי בזמן הגלות "אתוון דשמא קדישא כביכול אתפרשו, דאתפרשת ה"א מן וא"ו" – דהיינו שבזמן הגלות, נפרדת כביכול האות ה' של שם ה' , מהאות ו' של שם ה'.  ולכן, מבאר הזוהר שם, עיקר הגלות הוא באלף החמישי – הרמוז באות ה' [שהגימטריה שלה היא חמש].

אבל, ממשיך הזוהר, כשיגיע האלף הששי [הרמוז באות ו' ]: ' וא"ו יוקים לה"א ' – וכפי שמבאר ה"מתוק מדבש" שם, שאז, באלף הששי, יתחיל להאיר סוד אות ו', הרומז לזעיר אנפין  [המידות הקדושות של עולם האצילות] – והוא יתחיל להקים ולהרים את האות ה"א – שהיא ספירת המלכות (השכינה) – ולהוציא אותה מהגלות.

ולסיכום, באלף הששי יתחילו שוב להתחבר האות וא"ו עם האות ה"א, ועל ידי זה תסתיים הגלות של השכינה הקדושה ושל עם ישראל, ותבוא הגאולה.

כל 60 שנה – עליה מיוחדת לספירת המלכות ועת רצון לגאולה

בתוך האלף הששי עצמו, ממשיך ומבאר הזוהר שם (ע"פ ביאור ה"מתוק מדבש"  – שכידוע מבסס את ביאורו רק על מקובלים ברי סמכא וכו'), ממשיך הזעיר אנפין לקבל מדי שנה בשנה הארה חדשה, ובכל 60 שנה הוא נשלם, ומשפיע את כל ההארות הללו אל המלכות, והוא "מקים אותה מהעפר" של הגלות. ובלשון הזוהר הקדוש עצמו:

"בזמנא שית זמנין עשר…כדין שלימו דוא"ו… וא"ו נחתה בה"א… לאקמא מעפרא"

ולכן, מסכם הזוהר: "ובכל שתין ושתין מההוא אלף שתיתאה, אתתקף ה"א וסלקא בדרגוי לאתתקפא" – וכביאור המתוק מדבש שם: "ובכל ששים וששים שנה מאלף הששי, אז המלכות שהיא אות ה', תקבל תוקף ותעלה בז"א להתחזק כדי לקבל כח להגאולה, ואז תהיה עת פקידה והתעוררות הגאולה, ואם יהיו ישראל ראוים באותם הזמנים, יהיו נגאלים".

דהיינו שכל ששים שנה באלף הששי, ישנה עלייה גדולה נוספת לספירת המלכות – שכידוע ומבואר בחסידות היא שרש התהוות עולמות בי"ע, והיא זו שמגלה בהם את האלוקות, וענינה הוא גילוי מלכות ה'.

עלייה והתחזקות זו של ספירת המלכות, מהווה עת רצון מיוחדת לגאולה, וכנ"ל בביאור המתוק מדבש.

ומכאן לשנת תש"פ (780) – שהיא 180 שנה (3 פעמים 60 שנה) בדיוק לאחר השלימות של 600 שנה. וגם י"ג פעמים של 60 שנה מאז תחילת האלף הששי.

ומכל הנ"ל ברור מאליו שמדובר בשנה מיוחדת שבה ישנה עליה מיוחדת וגדולה בספירת המלכות, וזאת לאחר כל העליות שכבר היו לה, על פי הזוהר הנ"ל, מדי 60 שנה, במשך האלף הששי.

וראה בהמשך הזוהר שם, בדף קי"ז ע"ב, ובמתוק מדבש עמ' תרל"ט: "כד יתער וא"ו לגבי ה"א, כדין אתין עלאין יתערון בעלמא" – דהיינו שיהיו אותות ומופתים (וכדברי הרבי שליט"א שמעורר על ענין נסי הגאולה ופרסומם).

ועוד ראה בזוהר שם (דף קי"ח עמוד א'): "אמר לון רבי שמעון… וכד יהא קריב ליומי משיחא, אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא, ולמנדע ביה קצין וחושבנין, ובההוא זמנא אתגליא לכלא…"  – דהיינו שקרוב לימות המשיח, אפילו ילדים ימצאו את סודות החכמה, ויוכלו לחשב את קצי וחשבונות הגאולה.

ומכל זה מובנת מעלתה הגדולה והעצומה של השנה הנוכחית – תש"פ.

שנת ת"ר וה"קץ"

כפי שהובא לעיל מדברי הזוהר על שנת ה- 600 (המובאים ומבוארים בשיחת הרבי כנ"ל) – הרי ששנת ת"ר הייתה "עת רצון" לגאולה. ואכן, מצינו בכמה מקומות, גם בתורת החסידות, על כך שבתקופה זו הייתה עת רצון לגאולה. בספר מאמרי אדה"ז פרשת שמות (עמ' תי"ט), מבאר אדמו"ר הזקן – על יסוד דברי הזוהר והאריז"ל וכו', שיהיה הקץ בשנת תר"ג. "קץ" זה של אדמו"ר הזקן, הוזכר מספר פעמים בשיחותיו הקדושות של הרבי.

כמו כן הוזכר בשיחות הקודש גם ה"קץ" שהיה על שנת תר"ח. ובהקשר לכך מביא הרבי את הסיפור הבא: "מסופר שכאשר כ"ק אדמו"ר מהר"ש שאל אצל אביו כ"ק אדמו"ר הצ"צ על דבר ה"קץ"  שרמזו על שנת תר"ח, ענה לו אביו: "וואָס ווילסטו" , ביאת המשיח הוא ענין גילוי פנימיות הנשמה, והרי נדפס הלקוטי-תורה שהוא גילוי פנימיות התורה שעל ידי זה נעשה גילוי פנימיות הנשמה – אמר לו כ"ק אדמו"ר מהר"ש: "מיר ווילן אָבער האָבן ביאת המשיח למטה מעשרה טפחים!" )משיחת ש"פ פנחס תש"י).

מעניין לציין שגם ה"תורה אור" נדפס בסמיכות רבה לשנת ת"ר – בשנת תקצ"ז.

שנת תרס"ו 

בהמשך דברי הזוהר שם (דף קי"ט), מובא שהפסוק "כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה וגו' כל נפש ששים ושש" – רומז אף הוא לגאולה. ובמתוק מדבש מבאר שזה 66 שנים לאחר ה 600 שנה. ועל פי יוצא שזה שנת תרס"ו.

ואכן, ראה בשיחת הרבי (כ' מנחם אב, תשי"ג) שהיה "קץ" של הרבי הרש"ב על שנת תרס"ו.

וראה בפירוט בספר המאמרים תרס"ג , במאמר לי"ט כסלו (עמ' קמ"ב), שמבאר שיש ד' זמנים בקימת האדם משנתו:

עלות השחר, נץ החמה, עד ג' שעות, וג' שעות + ל"ו דקות [למי שמחשב את אורך היום מהנץ עד השקיעה, וראה עוד לקמן לגבי סוף זמן תפילה].

ועל פי זה מבאר באותו מאמר, שיש ד' זמנים בהתעוררות משינת הגלות:

א. בשנת ת"ק של האלף הששי שאז החל לזרוח אור הבעש"ט [היות והוא התגלה בסמוך לשנה זו]. שנת ת"ק היא המקבילה לעלות השחר, משום שהיא באמצע האלף הששי, וכך גם עלות השחר היא באמצע היממה.

ב. שנת תק"נ שאז החל אור אדמו"ר הזקן להאיר ולהעיר אלפי נשמות, שלא התעוררו ע"י הבעש"ט, והתחילו להתעורר דווקא בתקופה זו, ע"י אדמו"ר הזקן.

החשבון שאיתו מגיעים לשנת תק"נ, הוא ש- 500 שנה באלף הששי, שקולים ל- 12 שעות, שהן 720 דקות. והיות והנץ החמה הוא 72 דקות לאחר עלות השחר, לכן הוא מקביל לתוספת של 50 שנה, על הזמן הנ"ל של ת"ק.

ג. שנת תרכ"ו שאז הייתה הסתלקות הרבי הצ"צ. ומבאר במאמר שם, שזה מקביל לסוף זמן ק"ש, שהוא 3 שעות לאחר עלות השחר, ועל פי החישוב דלעיל יוצא שזה בדיוק 125 שנה אחרי שנת ת"ק (שהיא זמן עלות השחר) – וזו שנת תרכ"ה.  החישוב הוא פשוט: כל 72 דקות מקבילות ל- 50 שנה, ולכן 3 שעות, שהן 180 דקות, מקבילות ל 125 שנים.

ובלשון קודשו: "ואח"כ משנת תרכ"ו שנסתלק אדמו"ר בעל צ"צ נ"ע ונסתלק גילוי המוחין שהוא בזמן ק"ש והתחיל השעה הד' שהוא זמן תפלה".

ד. ומוסיף במאמר שם שתקופה זו, שלאחרי סוף זמן ק"ש, "תמשוך זמנה עד תרס"ו ושמונה חודשים שהוא שעה ד' שהוא זמן תפילה…ועל כן תהיה הגאולה שיהיה עליית המלכות בשעה זו דוקא שהוא זמן תפילה".

במאמר עצמו לא מבואר החישוב שמראה איך תרס"ו (ועוד שמונה חודשים) היא שנת הקץ. אולם, אפשר לכאורה לבאר זאת על פי מה שנתבאר לעיל, שכל 72 דקות הן 50 שנה, והיות שסוף שעה ד' (סוף זמן תפילה), הוא 60 דקות אחרי סוף שעה ג' (סוף זמן ק"ש), לכן יוצא שמתווסף לנו 60/72 של 50 שנה, וזה יוצא בדיוק 41.666 שנים,  דהיינו 41 שנים ו- 8 חודשים.

נוסיף זאת לשנת תרכ"ה (שהיא סוף זמן ק"ש), ויוצא בדיוק שנת תרס"ו ו- 8 חודשים, וכמו שכתוב במאמר.

[על פי הזוהר הנ"ל שכל 60 שנה יש עליה גדולה ועת רצון לגאולה, גם שנת תר"ס הייתה עת רצון כזו, ויש להעיר מכך ששלוש שנים לפני כן, בשנת תרנ"ז, התייסדה "תומכי תמימים" – שבה לראשונה למדו נגלה וחסידות בעיון – כהכנה לגאולה האמיתית והשלימה.  וראה לעיל ששלוש שנים לפני שנת ת"ר, שגם היא הייתה שנה מסוגלת כנ"ל, הודפס ה"תורה אור" (בשנת תקצ"ז) ].

מלחמת העולם הראשונה – בשנות הקץ

ועוד בזוהר שם, שבשנת "שבעין ותלת" – שהיא שנת 673 לאלף הששי, יסתיימו שלבים הכרחיים בתהליך הגאולה (עיין שם בזוהר ובמפרשיו – שיש "זכירה" ויש "פקידה" וכו') ואז, לאחר סיום שלבים אלו, תהיה מלחמה גדולה מאוד, שבה ישתתפו כל מלכי העולם וכו'. ואכן, מדהים לציין שמלחמת העולם הראשונה פרצה מיד לאחר השנה הנ"ל – בדיוק בשנת 674 לאלף הששי!

וראה לקמן (מהספר "המלך במסיבו"), שהרבי מלך המשיח אמר שישנו בספרים "קץ" על שנת עדר"ת (שהיא שנת 674  לאלף הששי, 1914 למניינם).

ומעניין לציין שגם ברוחניות היו באותן שנים של "קץ", גילויים נעלים מאוד – בשנת תרס"ו אמר הרבי הרש"ב את "המשך" המאמרים הגדול הידוע בשמו "המשך תרס"ו", ובהמשך היה "המשך תער"ב-תער"ו" הידוע בעמקותו הגדולה וכו'  [המשך מאמרים זה היה לפני, וגם תוך כדי, מלחמת העולם הראשונה].

בחודש חשוון תרע"ו, עזב הרבי הרש"ב את העיירה ליובאוויטש, וזאת בדרך הטבע בשל התקדמות הצבאות הלוחמים לעבר העיירה [ישיבת תו"ת בעיירה המשיכה לפעול עד שנת תרע"ח].

עוד יש לציין כי אחת המדינות המרכזיות ביותר במלחמה זו הייתה טורקיה (האימפריה העות'מאנית), שהייתה בעלת ברית מרכזית של הגרמנים.

ואכן, בנבואות של מלחמת גוג ומגוג מופיעה כמדינה מרכזית גם 'תוגרמה' שזהו הכינוי המקובל לטורקיה.

[ביחד עם זאת ראה ביחזקאל ל"ח, שמתנבא על מלחמת גוג ומגוג, שהתרגום יונתן, של התנא הקדוש יונתן בן עוזיאל, מתרגם 'בית תוגרמה' – "מדינת גרממיה" – שקשור כמובן לגרמניה!   וראה במלבי"ם שם].

לאחר שהאימפריה העות'מאנית התפרקה במלחמת העולם הראשונה, נזהרה טורקיה לא להצטרף לשום צד במלחמת העולם השניה, שמרה על ניטראליות רוב המלחמה, ורק בחודשים האחרונים הצטרפה לבעלות הברית המנצחות.

מלחמת העולם השניה – גם היא בשנות "קץ"

בשיחת הקודש שהובאה לעיל (כ' מנחם אב, תשי"ג), אומר הרבי מלך המשיח: "יש קץ מכ"ק אדמו"ר מהורש"ב לשנת תרס"ו. מכ"ק מו"ח אדמו"ר לשנת תש"ג… ואומרים משמו גם על תש"א ותש"ד".

דהיינו שגם הרבי הריי"צ גילה שנות "קץ" של הגאולה. והן תש"ג (1943 למניינם), ואומרים בשמו שגם שנת תש"א ותש"ד (1941, 1944 למניינם).

יש לציין שכל השנים הללו הן במהלך מלחמת העולם השניה.

ואולי אפשר להביא מקור ל"קץ" בשנת תש"א, מדברי הזוהר הנ"ל. לאחר שהזוהר מדבר על המלחמה הגדולה שבה ישתתפו כל מלכי העולם, כנ"ל באריכות, אומר עוד הזוהר הקדוש: ויהדרון לאגחא קרבין אחרנין,  ומלכא משיחא יתער בכל עלמא… עד דאשתלימו אינון שנין למאה, כדין וא"ו יתחבר בה"א…"

ומבאר המתוק מדבש שם, שכוונת הזוהר היא שהמלחמות ימשכו עד שתושלם שנת המאה – דהיינו שנת ת"ש.

ולפי זה יוצא שה"קץ" מגיע מיד אחרי כן – בשנת תש"א – וכפי שהביא הרבי מלך המשיח מדברי הרבי הריי"צ.

ואכן, העימותים בעולם נמשכו גם אחרי מלחמת העולם הראשונה, וכל הצבאות והמדינות התכוננו למעשה למלחמה הענקית הבאה שתגיע – מלחמת העולם השניה, שפרצה ממש ערב תחילת שנת ת"ש (שהיא שנת 700 באלף הששי) – בתאריך י"ז אלול תרצ"ט – עם פלישתה של גרמניה לפולין.

וזה מתאים לגמרי לדברי הזוהר "אשתלימו אינון שנין למאה" – השלמת שנת המאה (דהיינו מאה אחרי ה- 600 שנה שבהם נפתחו שערי החכמה) – והמלחמה אכן פרצה בערב שנת ה- 700.

מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור

בדברי הזוהר שהובאו לעיל, מודגש הענין שכל ששים שנה באלף הששי, ישנה עת רצון גדולה לגאולה בשל עליית ספירת המלכות, שהולכת ומתחזקת ומקבלת יותר ויותר הארות מהזעיר אנפין (שמקבל אותן מספירת החכמה).

כמו כן בזוהר שם מובא הענין של עת רצון 6.5 שנים לאחר ה- 60 שנה, ולאחר מכן עוד עת רצון כעבור עוד 6.5 שנים (ראה במתוק מדבש שם).

הפעם הקודמת הקרובה אלינו, שהייתה בה עליה של 60 שנה, הייתה בשנת תש"כ (לפני 60 שנה, בשנת 720 לאלף הששי, שהיא שנת 1960 למנינם).

ואכן, 6.5 שנים לאחר מכן, במהלך שנת תשכ"ז (1967 למנינם) – הייתה מלחמת ששת הימים, עם כל נסיה ונפלאותיה הגדולים, ושחרור ירושלים והכותל המערבי

וידוע שגם הרבי התייחס למלחמת ששת הימים כאל זמן ועת רצון לגאולה, ובהקשר אליה גם נאמר המאמר הידוע של הרבי "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול" שמדבר על ההתעוררות שכבר החלה ע"י השופר של הגאולה באותה תקופה וכו' (וגם ידוע הסיפור בזה שהיה אצל הרבי באותה שנה אחד הרבנים החשובים, והרבי ביקש ממנו שיפסוק על הגאולה וכו', ואילו אותו רב טען שהרבי צריך לפסוק. ולאחר מכן, כאשר אותו רב שאל את הרבי שאלה בנוגע לענין "יום טוב שני של גלויות" – אמר לו הרבי: יום טוב שני?! הרי הייתם יכולים לחסוך את כל זה!!! דהיינו שאם אותו רב היה פוסק על הגאולה, באותה עת רצון שהייתה באותה שנה, הייתה באה הגאולה וכו').

ומדהים לציין, שלאחר עוד 6.5 שנים, הסתיימה שנת תשל"ג, ובתחילת שנת תשל"ד החלה מלחמת יום הכיפורים!

וכנ"ל בדברי הזוהר שיש ענין של 6.5 שנים שצריכות לעבור, ולאחר מכן עוד 6.5 שנים (עיין שם במתוק מדבש).

וגם על מלחמת יום הכיפורים התבטא הרבי שיהיו בה נסים גדולים, וכידוע ומפורסם שצבאות סוריה ומצרים פרצו את מערכי צה"ל, ויכלו להתקדם הלאה לעומק ישראל ח"ו, אך נעצרו בדרך נס ובחסדי ה'. ועוד ידוע ומפורסם שהרבי דרש לכבוש את דמשק, ומדברי הרבי לבכירים ישראלים בנושא, שסיפרו על כך בשנים שלאחר מכן, היה ברור כי בעיני הרבי, כיבושה של דמשק קשור אף הוא לגאולה.

ועוד יש להעיר שבסמוך לשנת תש"כ, שהינה עת רצון כנ"ל, החל הרבי בכמה ענינים מיוחדים וחובקי עולם של הפצה: ופרצת (תשי"ח), הקמת בתי חב"ד בכל מקום (תשי"ט), שיעורי תורה ברדיו (תש"כ).

האם יש מקום לחשש?

לאור הדברים הנ"ל, יכולה להתעורר שאלה – האם יש מקום לחשש מאירועי השנה הקרובה? ובכלל מהגאולה עצמה?

התשובה לכך היא חד משמעית – לא ולא!

הרבי עצמו התייחס פעמים רבות לנבואות הגאולה, שבחלקן מתוארים גם אירועים לא חיוביים. דבריו של הרבי, נביא ונשיא דורנו, הינם ברורים מאוד בעניין זה, ולהלן אביא מספר ציטוטים (ישנם עוד רבים):

בספר השיחות: "נמצאים אנו בסיום הגלות, עברנו כבר את עבודת הבירורים של הגלות, עם כל הנסיונות, ואף את "חבלי משיח" עברנו, אותם דברים איומים ונוראים שאירעו בדור זה, וברור ופשוט שאנו עומדים על סף הגאולה"  (ספר השיחות תשמ"ח, חלק ב', עמ' 573).

ידוע שהרבי נשאל על ידי הרש"ג (גיס הרבי) האם היתה כבר מלחמת גוג ומגוג, ואם לא, מתי תהיה?

והרבי ענה: "יש אומרים במלחמת העולם הראשונה היה אחד שקראו לו בשם גוג – ואיתא בספרים שבשנת תרע"ד היה קץ [המלך במסיבו, ח"ב, עמ' קל"ד].

כמו כן, בריבוי שיחות הרבי חוזר על כך שהגאולה תבוא בחסד וברחמים, וללא ענינים בלתי-רצויים:

"מובן וגם פשוט, שבימינו אלה, לאחרי כל מה שעברו במשך הדורות שלפנ"ז ויצאו ידי חובת כל הענינים הבלתי-רצויים (כמובא גם בדרושי אדמו"ר האמצעי), אין עוד ענינים של ירידה כו'… " (שיחת שבת פרשת האזינו תש"נ).

וכן בשיחות קדשו בחודשים שקדמו למלחמת המפרץ (בשנת תשנ"א – כאשר היה חשש ממלחמה קשה ומסוכנת ח"ו), ובמיוחד בשלושת השיחות בשבתות ויחי-שמות-וארא, דיבר הרבי מלך המשיח באריכות במעלתם ובזכותם של בני ישראל בדורנו זה, ועל כך שהגאולה תבוא רק בטוב הנראה והנגלה.

בין היתר אמר אז הרבי שעיקר ההדגשה צריכה להיות: "לחזק ולעודד את רוחם של בני ישראל ע"י הדגשת מעלתו של כל אחד ואחד מישראל, ואהבת הקב"ה אליו באיזה ומעמד ומצב שהוא… כולל ובמיוחד החיזוק והעידוד ע"י האמונה בביאת המשיח, ובטחון גמור שהנה זה (משיח צדקנו) בא" (ש"פ ויחי, תשנ"א).

והדגיש: "דבר הפשוט הוא, עד כדי כך שלא צריכים אפילו לעורר על כך…יהיה אך טוב וחסד, בטוב הנראה והנגלה, לכל יהודי ולכל בנ"י בכל מקום שהם, ובהדגשה – טוב הנראה והנגלה!!!" (ש"פ וארא, תשנ"א).

דברים אלו מובאים גם בשם הבעש"ט:

"בשם הבעל שם טוב זכותו יגן עלינו שאמר שעם ביאת משיח לא יהיו הריגות ח"ו (בעש"ט על התורה, פרשת ויחי – ממדרש פנחס, דף כ"ח ע"ב, אות י')

וכן מובא גם בשם תלמידי הבעל שם טוב (ראה שם משמואל, פרשת ויגש), ובשם רבי אלימלך מליז'ענסק (מלבוש לשבת ויו"ט פרשת עקב ד"ה כי תאמר).

וניתן אולי להוסיף, שגם בזוהר הקדוש שם, לא מובאות מלחמות גדולות נוספות, מעבר לאותן מלחמות הנ"ל – שכבר התגשמו במלחמת העולם הראשונה והשניה. ואדרבא, מובא בזוהר שם במפורש, שלאחר אותן מלחמות, אזי: "ישמח ה' במעשיו… זכאין  כל אינון דישתארון בעלמא… למיעל בשבתא… דכתיב 'והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קודש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים' ".

דהיינו שמי שישאר לאחר 2 מלחמות העולם, אזי הוא זכאי, להיכנס ל"שבת" (לגאולה), ו"קדוש יאמר לו"!

וראה בשיחת הרבי הנ"ל (ויחי תשנ"א), שמדבר במעלת דורנו זה:

"דורנו זה… שארית הפליטה… הוא בבחינת "אוד מוצל מאש"… וחלילה וחס לקטרג עליהם…, בהנהגתו בחיים ממשיך בדרך החיים של דור הקדושים לאורך ימים ושנים טובות, בבחינת "'זרעו בחיים אף הוא בחיים' ".

ובהמשך השיחה שם, מביא הרבי את דברי הרד"ק על הפסוק "ועובר על פשע לשארית נחלתו…כי חפץ חסד הוא" (מיכה ז'):

"אותם שישארו בבוא הגואל…אע"פ שיהיו חייבים שלא יצאו מהגלות לרוע מעשיהם שעשו, לא יפנה לעד אל מעשיהם, כי חפץ חסד הוא…וחסדו יגבר על חטאיהם כשיגיע זמן הגאולה".

[בהערת אגב, לא פעם אנו שומעים מרבנים של חוגים שונים, שכתוב בנביאים ובזוהר על מלחמות כאלו ואחרות. ועל כך יש לומר כנ"ל שהמלחמות הללו כבר התקיימו, וכבר יצאנו י"ח כל הענינים הבלתי-רצויים, וגם אם יש משהו שעדיין לא התקיים, הרי הוא בגדר נבואה רעה שאינה חייבת להתקיים, ובשל כך שעם ישראל גם עשה תשובה – אינה צריכה להתקיים!  וכמו שיתבאר לקמן].

נבואה לא טובה – יכולה להתבטל (או להתקיים ברוחניות)

בשיחות הקודש של הרבי הודגש בכמה מקומות שנבואות רעות יכולות להתבטל, וכדברי הרמב"ם המפורסמים: "דברי הפורענות שהנביא אומר… אם לא עמדו דבריו, אין בזה הכחשה לנבואתו, ואין אומרים 'הנה דיבר ולא בא' – שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה, ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינוה, או שתלה להם כחזקיה…" (משנה תורה, ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרק י', הלכה ד').

דהיינו שאי אפשר לבחון את אמיתיות הנביא ע"י בדיקה האם התקיימו נבואות רעות שלו, וזאת משום שכל נבואה רעה יכולה להתבטל, משום שה' יתברך ארך אפים ורב חסד וכו', ויתכן שכבר עשו תשובה והנבואה הלא טובה התבטלה (או עכ"פ נדחתה).  בהקשר זה חשוב לציין את דבריו של הרבי לרב מרדכי אליהו, בביקורו אצל הרבי: "כבר כלו כל העניינים ואין מה לחכות, וגם ישראל כבר עשו תשובה, ותשובה אמיתית. כפי שאמר אדמו"ר שליט"א אדמו"ר מורי וחמי כמה פעמים – שכבר נסתיימה כל העבודה דעתה ואין הדבר תלוי אלא בביאת משיח עצמו" (ו' חשוון תשנ"ב, ביחידות לרב מרדכי אליהו – ציטוט מתוך הקלטת, ועיין גם בשיחת ש"פ תזריע-מצורע תשנ"א).

דבר נוסף ראוי להדגשה, הוא שחלק מהנבואות מתפרשות באופן רוחני. וכידוע שישנם ביאורי חסידות עמוקים בענין "ועמדו רגליו על הר הזיתים" –  שבוודאי אינו יכול להתפרש כפשוטו ח"ו, שהרי לקב"ה אין גוף וגם אין לו דמות הגוף.

וראה גם את ביאור הרבי, בענין מצבן של אומות העולם בגאולה, על פי נבואת בלעם "וקרקר כל בני שת", ונבואת זכריה "והיה בכל הארץ נאום ה' פי שנים בה יכרתו יגועו, והשלישית יותר בה" (זכריה י"ג, ח') – שבוודאי אין לומר שאומות העולם יושמדו, שהרי ישנן ריבוי נבואות המדברות על קיומם לעתיד לבוא (וכן שלכל יהודי יהיו 2800 עבדים מקרב אוה"ע), ומה גם ש"טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו", ועל כן הביאור בזה הוא שמדובר בביטול הרוחני של אומות העולם, ובאופן הביטול וכו' (ראה לקו"ש חכ"ג, שיחה הב' של פרשת בלק).

כמו כן, נראה לומר בפשטות, שהנבואות המדברות על עימותים שונים בין שונאי ישראל לבין עצמם, הם נבואה טובה, ולכן נבואות אלו כן צריכות להתגשם (ואכן הן מתגשמות, וכבר התקיימו).

אכן, על מנת לבאר את הנבואות באופן רוחני בלבד צריכים "כתפיים רחבות", ולכן איננו באים כאן לחדש איזשהו ביאור על דעת עצמנו, וגם בהבאת הזוהר דלעיל הסתמכנו רק על דברי מפרשיו המוסמכים והמפורסמים, וכן על דברי קודשו של הרבי שהינו נביא דורנו, וכדברי קודשו בכמה שיחות, וביניהן:

"ולהוסיף, שלאחרי שיודעים מה שכתב רבינו הזקן שמענה על ענינים גשמיים שייך ל"נביאים ממש", אזי יודעים שהמענה של הרבי על ענינים גשמיים והא להיותו נביא ממש" (שיחת הרבי, ויצא תשי"א, תורת מנחם ח"ב, עמ' 107).

ובשיחה נוספת משנת תשמ"ב: "וההכנה לזה היא על ידי כללות הענין ד"גלה סודו אל עבדיו הנביאים" – רבותינו נשיאינו, החל מהבעש"ט, שעליו נאמר אחד היה כו'… ועל דרך זה רבותינו נשיאינו שלאחריו עד כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו – שאצלם היה השראת השכינה ורוח הקודש וכו' וראו אצלם אותות ומופתים בגלוי…"  (התוועדויות תשמ"ב, חלק א', עמ' 374)

ובשיחה הידועה ומפורסמת בפרשת שופטים תשנ"א: "ישנה ההוראה כנ"ל, שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה… שיהיה השופטיך ויועציך ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בני ישראל, וכל האנשים דדור  זה… "

ובאותה שיחת קודש:  "לפרסם אצל עצמו ואצל כל אלו שאליהם אפשר להגיע שצריכים לקבל על עצמם… את ההוראות ועצות של… ובפרט נשיא דורנו – הבא בהמשך לרבותינו נשיאינו שלפניו – שופט דורנו ויועץ דורנו ונביא דורנו".

[ולהעיר מהמובא בספר "שמן ששון מחבריך", שהאדמו"ר הקדוש, רבי שלמה מזוויעהל, אמר – בזמן שהרבי הריי"צ פרסם את "לאלתר לגאולה":  "סוד המשיח נמסר להליובאוויטשערס, ולהם יש רשות לדבר מזה"].

שנה מבורכת ומסוגלת ביותר לגאולה

ולסיכום, בעומדנו בתחילת השנה החדשה – תש"פ – ראשי תיבות: "תבוא שנת פדותינו", וניתן להוסיף גם "תהא שנת פלאי פלאות", "תהא שנת פריון (פריה ורביה)", תהא שנת פרנסה טובה", הרי שאנו כבר רואים בחסדי ונסי ה' כיצד העולם מתקדם לקראת הגאולה האמיתית והשלימה, וכיצד סימני ונבואות הגאולה מתממשים מול עינינו  [חכם אחד העירני ש " תשפ " בגימטריא – "גאולה שלמה השנה" ], ובמיוחד כיצד הפצת התורה והחסידות מתגברת ומתעצמת מיום ליום, הן באמצעות הקמה של מוסדות חדשים והן ע"י שימוש באמצעים טכנולוגיים (באופן המותר והרצוי על פי הלכה והנהגה חסידית כמובן), ולכל אחד כיום יש את כל האפשרויות לפעול ולהפיץ באופנים שונים

וכנ"ל  באריכות מדברי הזוהר הקדוש שזוהי שנה מסוגלת ביותר לגאולה, שנה שמהווה המשך של התחזקות ועליה גדולה של "ספירת המלכות" – שהיא, כמבואר בתורת החסידות, שרש נשמות ישראל, וממנה מתהווים כל עולמות בי"ע, וגם נמשך בהם גילוי אלוקות (ובמילא הגאולה) על ידה דווקא – שהרי ענינה הוא גילוי מלכות ה' (שמתגלה בעולם ע"י גילוי מלכותו של המלך המשיח).  ומכאן בפשטות, שתהיה זו גם שנה מבורכת ביותר בעזהי"ת, שהרי השפעת הגשמיות נמשכת ע"י ההשפעה הרוחנית שהיא שורשה.

ולכן, מכל אחד מאיתנו נדרש לפעול ככל יכולתו בזירוז הגאולה, וזאת ע"י הוספה בפועל ממש בתורה ובמצוות, ובתפילה ובקשה על הגאולה, וכדברי הרבי:   "רצונו של הקב"ה שבני ישראל יבקשו ויתחננו ויפצירו אודות ענין הגאולה, ובלשון הכתוב: "עד מתי?! אלקים אל דמי לך, אל תחרש ואל תשקוט אל… " (התוועדויות , תשמ"ה, חלק ג', עמ' 1948).

ובשיחה נוספת:  "כיצד יכול הוא לנוח ולשקוט כאשר עדיין לא באה הגאולה האמיתית והשלמה?! היתכן שאינו מרעיש עולמות בקריאה וצעקה "משיח נאו"?!…  בשעת התפילה, ק"ש שעל המיטה וכו' – עליו לצעוק "שמע ישראל", אבל בשאר הזמנים – עליו לצעוק "משיח נאו" … " (שבת פרשת צו, תשמ"ה).

וכל זאת מתוך התקשרות ומסירות לרבי מלך המשיח שליט"א, ופרסום בשורת ונבואת הגאולה, ומתוך שמחה וטוב לבב, ואמונה ובטחון גמורים בדברי הרבי שליט"א, שהרי "אנו אין לנו אלא דברי בן עמרם", שהגאולה תבוא תיכף ומיד ממש ובחסד וברחמים.

לא ניתן לסיים טור מסכם שכזה, בלא להתייחס למצב הפוליטי הבלתי אפשרי. נזכיר שגם בשנת תש"נ, שנה שהר"ת שלה הם "תהא שנת נפלאות" – נפלה הממשלה, וזו הייתה הפעם הראשונה שממשלה נפלה בהצבעת אי אמון. וכך גם כיום, וכידוע שזו הפעם הראשונה שהתקיימו בישראל בחירות שניות. המצב דאז אכן מזכיר את המצב היום, רק שכיום נראה שאין מוצא בדרך הטבע. 30 שנה לאחר שנת תש"נ, על נסיה ונפלאותיה, אנו בטוחים שה"מעלין בקודש", לאחר עשרות שנות פעילות והפצה והקמת אלפי מוסדות,  יביאו לכך שהמצב הנוכחי יוביל אותנו ישירות אל הגאולה, תיכף ומיד ממש.