מאת הרב שלמה רייניץ
להלן נביא כמה הכוונות בהקשר לחג הסוכות.
שמחה לילדים:
1] דוגמה חיה: כאשר ההורים מביעים רגש מסויים, זה משפיע מאוד על הילדים לטוב ולמוטב. אם מדברים על שמחה לילדים, בראש ובראשונה, יש לזכור, כי הגורם העיקרי בשמחה, הם ההורים.
כאשר הילדים רואים על פני ההורים את הבעת השמחה, בעיניים נוצצות, זה מדביק אותם בשמחה.
לדוגמה; כאשר החג נכנס, אמא מראה את התלהבותה מכניסת החג, כמה טוב שהגיע חג הסוכות. כשאבא מברך על ארבעת המינים, הוא מראה לילדים כמה הוא שמח ומרוגש מקיום המצוה וכן הלאה. להשתדל לייחצן את השמחה ולהתעלם מדברים אחרים טפלים שעלולים לעכר את השמחה.
2] מתנות: מובא בשולחן ערוך שיש ענין לשמח את הילדים בדברים שמשמחים אותם, כמו; בגד חדש, משחק אחד גדול לכולם שיכול לרכז סביבו את הילדים (וגם יוסיף לתעסוקה שלהם).
כדי לתת מקום נכבד למתנות, ניתן לקנות פרסונים קטנים בשקל, ולחלק כל יום אחד. את הפרסונים נחלק – לדוגמא – כל יום אחרי ארוחת בוקר, תפילה וכדומה.
מבחינה מסויימת, פרסונים על בסיס יומיומי, משמח אותם יותר מהפרס היקר (כמות – תופס מקום חשוב אצל ילדים).
3] חוויית המצוות: בכל הקשור לחינוך בקיום המצוות, יש לזכור כי עיקר החינוך הוא בחוויית המצוות (יותר מלימוד המצוות).
חשוב לנצל את מצוות החג להטמיע בילדים את החשיבות המיוחדת בקיום המצוות. בכל מצוה, ישנם שני שלבים: א) ההכנה למצווה. ב) המצווה בעצמה. חשוב לשתף את הילדים בשני השלבים (הכנה וקיומה).
לדוגמה; לאגוד את הד' מינים (שלהם או) של המבצעים ולהשתתף בפועל במבצעים, לסייע בעריכת התוועדות בסוכה ולהשתתף בפועל בהתוועדות וכדומה.
4] סעודת חג: כמו בסעודת שבת, כך גם בסעודת חג, – צריך שיהיה מישהו שינהל את הסעודה עם תכנית ערוכה מראש.
התכנית בנויה על ארבע עקרונות:
א] שהסעודה לא תיהיה ריקנית מתוכן.
ב] שהתכנים בסעודה יהיו חינוכיים.
ג] שהילדים יהנו מהתכנים.
ד] ליצור צפיפות בזמן, שלא תיהיה מריחה.
נביא כאן דוגמה להמחשה:
א) הכל מוכן לקידוש ורוצים להתחיל.
ב) שרים 'ושמחת' בצורה איטית ורגועה.
ג) אבא עושה קידוש.
ד) ברכת נטילת ידיים והמוציא.
ה) כל אחד מקבל חתיכת חלה.
ו) כל אחד מקבל חתיכת דג וסלט (לקיום מצוות סעודת יום טוב).
ז) שרים ניגון 'אתה בחרתנו'.
ח) אבא מספר סיפור חסידי בקשר לחג.
ט) ניגון 'וביום שמחתכם'.
י) סיפור על הבעל שם טוב שהוא האושפיז של היום (הראשון). אפשר על יד אחד הילדים.
י"א) דבר תורה קצר על המכנה המשותף של שני האושפיזין – אברהם אבינו והבעל שם טוב.
י"ב) ניגון מיוחס לבעל שם טוב.
י"ג) אבא – אומר לחיים – ומאחל ברכות *לכל אחד* מבני המשפחה באופן אישי ומאחלים לזכות להתגלות הרבי ולעלות לרגל לבית המקדש.
י"ד) שרים 'ווי וואנט משיח נאו', יחי אדוננו.
ט"ו) הילדים שרים ברכת המזון ומתכוננים לשינה.
ט"ז) מבוגרים מקבלים מנה שניה וממשיכים בתכנית של סעודת החג והילדים משחקים בצד\בחדר בשקט.
י"ז) מישהו מהמבוגרים חוזר על שיחה או מספר סיפור (הילדים שומעים מהצד את השיחה).
בהצלחה רבה!