בית נאמן: הבעל ירד ב'יראת שמים', טענה צודקת?

ר' זאב קרומבי, באדיבות מגזין בית משיח

הפעם נעסוק קצת בשיפוטיות של נשים (ובהזדמנות אחרת נעסוק בבעיות שיותר אופייניות לגברים…). אחד הנושאים שעולים בטיפול זוגי בזוגות ממגזר החרדי הוא שלאישה יש טענות כלפי בעלה על כך שהוא לא מספיק ירא שמים. (במגזרים אחרים נשים מוצאות נושאים אחרים להתלונן עליהם…).

האישה טוענת שהיא התחתנה עם בחור חסידי, שבפגישות השידוכין שהיו להם לפני החתונה הוא דיבר גבוהה על ההנהגה חסידית, אולם במהלך השנים שחלפו, ההנהגה החסידית של בעלה מאד נשחקה. עכשיו היא דורשת ממנו להגיע לרב או למשפיע או למטפל כדי ״לטפל״ בהנהגה החסידית שלו. הטענות של האישה כולן נכונות וצודקות.

לפני החתונה בעלה אמנם דיבר על כך שכל יום שישי הוא יצא למבצע תפילין ברחובה של עיר, ושלא יעבור עליו יום בלי מקווה, ובלי שיעורי חת״ת ורמב״ם, ובלי שיעור בחסידות ובלי דף גמרא וכו׳ וכו׳. מאז חלפו מספר שנים, ומכל הדיבורים היפים הללו לא נשאר הרבה… העומס הגדול הכרוך בדאגה לפרנסת הבית ולגידול הילדים וכו׳ עשה את שלו, והבעל בקושי רב מצליח לשמור על ״המינימום״.

האישה המאוכזבת דורשת מבעלה יותר יראת שמים ויותר הנהגה חסידית, ולא מבינה מדוע דרישותיה ״הצודקות״ רק מעוררת מחלוקות ומריבות. כל כוונתה של האישה היא ״לשם שמים״ (כך על כל פנים היא טוענת), והיא לא מבינה מדוע בעלה לא מקבל את דבריה.

באמת, מה הבעיה עם הדרישות האלו של האישה? האישה טוענת שכל מה שהיא מבקשת זה בעל חסידי, ולכן אין ספק ש-״כולם״ יסכימו איתה לגבי הצדק שבדרישותיה. להצדקת דרישותיה היא מביאה את הפתגם ״אישה כשרה עושה רצון בעלה״, עם הפרוש הידוע שאומר שאישה כשרה ״עושה״ שהרצון של בעלה יהיה בענייני תורה ומצוות. אז איפה בדיוק הבעיה? כשאישה כזו פונה עם בעלה לטיפול היא לא מעלה על דעתה שאולי יכול להיות משהו בעייתי בדרישות שלה.

הבעיה בדרישות של האישה היא בכך שהיא לא מבינה כראוי את המושג ״עושה רצון בעלה״. הדרך לעשות שרצון בעלך יהיה בענייני תורה ומצוות אינו על ידי שיפוטיות, ואינו על ידי דרישות, ואינו על יד תביעות, ואינו על ידי הצקות, ואינו על ידי איומים. הדרך הנכונה ״לעשות״ את רצון בעלך היא לנסות לשכנע אותו באופן ידידותי, כפי שכתב הרבי לאחת הנשים: ״…ביחס לגישתו של בעלך לעניינים דתיים – הניסון מראה שמאמץ ממוך הוא גם יעיל. אם תדברי אליו שוב ושוב, אך בנימה ידידותית, תשיגי הרבה מאד…״ (letters from the Rebbe, עמ׳ 98, בתרגום חופשי מאנגלית. ההדגשה שלי ז.ק.)

מה הסיבה שהדרישות שלה מהבעל לא מצליחות להשיג את מטרתן, אלא (לרוב) רק מחמירות את המצב? התשובה היא שזה בגלל שזה אינו תפקידה של אישה להיות המשפיע או הרב של בעלה. תפקידה של אישה כלפי בעלה מפורט בהלכות אישות לרמב״ם (שם מפורט גם תפקידו של הבעל כלפי אשתו, עי״ש): ״כן צוו על האישה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי, ויהיה עליה מורא ממנו, ותעשה כל מעשיה על פיו. ויהיה בעיניה כמו שר או מלך, מהלכת בתאוות לבו, ומרחקת כל מה שישנא. וזה דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים והטהורים בזיווגן. ובדרכים אלו יהיה יישובן נאה ומשובח.״ (הלכות אישות, טו, כ). לפני שאת מתנדבת למלא תפקידים שלא כתובים ברמב״ם, אולי כדאי שתבחני את עצמך אם אמנם את כבר מקיימת את כל מה שאת מחויבת לבעלך לפי הרמב״ם.

לפעמים אפשר לשאול את אותן הנשים שפונות לרב או למשפיע או למטפל כדי להתלונן על יראת השמים של בעליהן: האם תרצי לפרט מה מצבך בהקפדה על לשון הרע, או בהקפדה על תפילה, או בהקפדה על צניעות, וכו׳? וראה זה פלא, לפעמים מתברר, שאותן נשים חסודות, שכל כך מפריע להן חוסר יראת השמים וההנהגה החסידית של בעליהן, לא בדיוק מקפידות בעצמן על הדברים האלו… הן באות בדרישות כלפי בעליהן, כי הכי קל להן להעביר ביקורת על אחרים, אולם הביקורת הזו היא ביקורת צדקנית. ביקורת צדקנית אינה תורמת שום דבר, ונובעת מכך שיותר קל לעסוק במה שאחרים לא בסדר, מאשר לעסוק במה שאנו לא בסדר.

איך נדע אם הביקורת שלנו היא ביקורת צדקנית שמגיעה מהאגו שלנו, או ביקורת שנובעת מאכפתיות אמתית? המענה לשאלה זו נמצא בדברי הרבי לעיל. אם הדיבורים הם ב-״נימה ידידותית״ הרי שהם מגיעים מהצד הנכון ובסופו של דבר ודאי יובילו לתוצאות הרצויות. אם הדיבורים הם בסגנון שיפוטי של טענות, ביקורת, האשמות דרישות, וכו׳, הרי שהם כנראה מגיעים האגו שלנו, ובמילא שיובילו רק למריבות. אם את רוצה אווירה חסידית בבית, הדרך לכך היא שתתחילי עם עצמך ותעשי זאת בדרך של ״דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום״.

____
זאב קרומבי (MSW) הוא מטפל זוגי ומומחה להתמכרויות התנהגותיות, ודוקטורנט בתחום הטיפול הזוגי בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. מנהל המרכז להתמודדות עם התמכרויות ברשת בעמותת ״שלום בניך״ בבני ברק. להערות ושאלות zeev@crombie.com או 0547-822686