-
"אני לדודי ודודי לי" הם ראשי התיבות המפורסמים של חודש אלול. האמנם הגישה ההדדית של "אני לדודי ודודי לי" הוא המצב הרצוי ביחסי נישואין, או שאולי עדיפה גישה אחרת שבה כל אחד מתרכז בעצמו? קיימות שתי גישות מנוגדות הזו בטיפול זוגי לגבי השאלה • טורו השבועי של המטפל הזוגי ר' זאב קרומבי, מתוך 'עטרת חיה' באדיבות מגזין בית משיח • לקריאה
מנחם|א׳ באלול ה׳תשע״טמאת זאב קרומבי, באדיבות מגזין בית משיח
"אני לדודי ודודי לי" הם ראשי התיבות המפורסמים של חודש אלול. האמנם הגישה ההדדית של "אני לדודי ודודי לי" הוא המצב הרצוי ביחסי נישואין, או שאולי עדיפה גישה אחרת שבה כל אחד מתרכז בעצמו? קיימות שתי גישות מנוגדות הזו בטיפול זוגי לגבי השאלה.
נפרדות
גישה אחת טוענת שכל אחד מבני הזוג צריך לפתח לעצמו זהות עצמית, ואחרי שיש לו זהות עצמית נפרדת וחזקה הוא יכול להתחבר לבן או בת הזוג שלו. חסידי הגישה הזו דוגלים ב-"נפרדות בריאה". התפיסה הזו מתבססת על גישתו של פרופסור אמריקאי בשם מוראי בואן (Murray Bowen) שפיתח תפיסה טיפולית שמעודדת את ה-"דיפרנציאציה של העצמי" (Differentiation of Self).
מה היא דיפרנציאציה של העצמי? דיפרנציאציה היא הנפרדות של האדם מאחרים וזאת בניגוד ל-"התכה" (fusion) של האדם עם אחרים. הגישה הזו מאוד מתאימה לגישה האגוצנטרית שכל כך רווחת בעולם המערבי ששמה את הדגש על "הגשמה עצמית" ו-"התפתחות אישית" במקום על "ביחד" ו-"שותפות". לפי התאוריה של בואן אנשים בעלי רמה נמוכה של דיפרנציאציה אינם מפרידים בינם לבין אחרים, והם תלויים בהסכמה של אחרים ועסוקים בריצוי אחרים.
לחילופין, חוסר ההפרדה בינם לבין אחרים יכול להוביל לכך שהם יצפו וידרשו מאחרים להתנהג דווקא כמו שהם חושבים. לעומת זאת, אנשים בעלי דיפרנציאציה גבוהה לא מעורבים רגשית עם אחרים ולא מושפעים על ידי אחרים, אלא מתנהלים לפי מה נכון בעיניהם. אנשים בעלי דיפרנציאציה גבוהה גם לא מושפעים מהרגשות שלהם ומקבלים את החלטות שלהם באופן הגיוני. הגישה הזו רואה חסרון וחוסר בגרות בתלות באנשים אחרים.
התקשרות
גישה טיפולית מנוגדת לגישה ה-"דיפרנציאציה" של בואן היא השיטה הטיפולית שנקראת "טיפול זוגי ממוקד רגשות" (FT Emotional Focused Couple Therapy) שפותחה על ידי דר' סוזן ג'ונסון (Suzan Johnson). שיטתה של דר' ג'ונסון מבוססת על "תאוריית ההתקשרות" שטוענת שאנו בנויים לחיים ביחד עם אחרים ושכולנו זקוקיםלקשר ולתלות אחד עם השני. הגישה הזו רואה בתלות ובהזדקקות לאחרים את המצב הבריא של בני האדם.
הטיפול הזוגי שמבוסס על תאוריית ההתקשרות מדגיש דווקא את החשיבות של החיבור האינטימי בין בני הזוג. במקום שכל אחד מבני הזוג ינסה להתמודד לבדו עם רגשותיו, הדרך הבריאה להתמודד עם הרגשות לנו היא לשתף אנשים שקרובים אלינו.
התכללות מאוזנת
האם יש לתורת החסידות מה להגיד בקשר לשתי הגישות המנוגדות האלו? ניתן אולי למצוא תשובה לכך במה שכתב הרבי הרש"ב בפרקים רצה ו-רצו ב"המשך תער"ב" הידוע לגבי התכללות הספירות. (יישר כוח גדול לרב ערד על הסבריו המאליפים והמחכימים בספריו "שיעורים בהמשך תער"ב". הדברים להן מבוססים על ההסברים שלו בכרך ח' עמ' שסג-שסט).
הרבי מסביר שיש שתי דרגות של התכללות הספירות אחת בשנייה, ונראה ששתי הדרגות האלו יכולות להתאים גם להתכללות בין בעל ואישה. הדרגה הנמוכה היא "חלישות האור", שזה אומר שהאור לא מאיר בתוקף ובעוצמה וזה נעשה על ידי שאור החסד נותן מקום למידת הגבורה, ולהיפך. אפשר להשליך מכך ליחסי נישואין שבהם הבעל נותן מקום לדעתה של האישה, והאישה נותנת מקום לדעתו של הבעל. הדרגה דרגה יותר גבוהה של ההתכללות היא כשמידות לא רק נותנות מקום אחת לשנייה, אלא גם מקבלות אחת מהשנייה. ביחסי נישואין המצב הזה מקביל לכאורה למצב שבו שני בני הזוג לא רק מקשיבים אחד לשני אלא גם מקבלים אחד את דעתו של השני.
בהמשך מסביר הרבי שהתכללות בין הספירות צריכה להיות ב-"מידה נכונה". מה היא "המידה הנכונה"? המידה הנכונה אומרת שאם האור והכלי (או הבעל והאישה) יישארו כל אחד במקומו, ולא יעשו שום שינוי לקראת זולתם, לא תהיה התחברות ביניהם. מצד שני, גם הליכת יתר של כל אחד כלפי השני לא תאפשר התחברות והתכללות אמתית באופן של תיקון. המידה הנכונה היא מידה מאוזנת של חיבור. לכאורה, ההסבר הזה לגבי התכללות המידות מתאים מאד גם למערכת היחסים שבין בעל ואישה, אם כל אחד יישאר במקומו לא יהיה חיבור ביניהם, ואם כל אחד ילך יותר מידי אחד כלפי השני גם לא יהיה חיבור ביניהם. חיבור מתוקן מתקיים כאשר קיים איזון בין קרבה לריחוק.
בהמשך מסביר הרבי שקיימים ארבעה אופנים של חוסר איזון בין האור לכלי (ובהתכללות המידות). האופן הראשון הוא כשהאור הוא בתכלית "האין" והכלי הוא בתכלית "היש", וכל אחד מהם נשאר במקומו ולא מוכן לעשות שום פעולה לקראת השני, ואז אי אפשר שיתחברו כלל. המצב הזה מתקיים כאשר לגבר ולאישה אין שום נכונות ללכת לקראת השני ואז לא תהיה התכללות וחיבור בין שניהם.
לדוגמא: כשהבעל הוא מאד רוחני ואילו האישה קשורה לעולם המעשה, והבעל לא מוכן לעזור בפרנסה, ואילו האישה לא מוכנה להתחשב ברצון של הבעל ללמוד תורה. האופן השני של חוסר איזון הוא, לדוגמא, כאשר האישה מבטלת את עצמה לגמרי למהות הבעל, והיא עצמה נעשית "רוחנית", ואז נוצר חוסר איזון כי אין מי שמאזן את הבעל ומכריחו לרדת למציאות העולם המעשי. במצב הזה בני הזוג יקלעו למצוקה גשמית חמורה, ולא יוכלו להמשיך את אור הרוחניות בעולם.
האופן השלישי הוא הגרוע ביותר והוא כאשר, לדוגמא, האישה לא מוכנה להתפשר על כלום ונשארת עסוקה לגמרי בעולם הגשמי וברצונותיה, והבעל, למרות היותו רוחני צריך לרדת הרבה ממדרגתו ואת כל כוחותיו להשפיע למטה בהתעסקות בגשמיות. האופן הרביעי הוא כאשר יש הליכה של אחד לקראת השני, וכל אחד מוכן לוותר לשני, אולם זה לא נעשה ברמה הנכונה, או שהכלי בטל יותר מידי לאור, או שהכלי נשאר יותר מידי בישות.
מכל הדברים האלו ניתן ללמוד שלבני זוג יש צורך גם בנפרדות וגם בהתכללות, כאשר הדגש הוא על כך שבסופו של דבר בני הזוג יגיעו לחיבור ביניהם שיהפוך שני אנשים נפרדים לישות אחת חדשה של "זוג".
__________
זאב קרומבי (MSW) הוא מטפל זוגי ומומחה להתמכרויות התנהגותיות, ודוקטורנט בתחום הטיפול הזוגי בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות zeev@crombie.com או 0547-822686.
תגיות: בית נאמן, זאב קרומבי