"היה שלום דוד יקר" – טור פרידה מרגש מר' לייבל מוצ'קין ע"ה

ר' לוי יצחק קירשנפזט

שבת חזון, השבת האחרונה לשהותינו בישוב השליחות נווה דקלים,

בשבת חזון השבוע נפטר הרב החסיד, התמים הגיבור לייבל מוצ'קין ע"ה.

לי זה התחבר, תקראו תגידו אם גם לכם.

ר' לייבל, נצר וענף לגזע המפואר של משפחת מוצ'קין האגדית היה בעצמו אגדה מהלכת.

כשהא שמע שיש קבוצה שבאה מקראון הייטס לחזק את חבל עזה בשעה שחרב הגירוש מונפת מעלינו, קם ממרומי גילו ואמר מילה אחת: הנני!

אבל יש בעיה קטנה…בכניסה לגוש קטיף יש שער, ויש חיילים לרוב, שוטרים סבבונו, ובגדרות הקיפונו, ואין לבוא בשער, אלא אם כן רצת בשדות  צמוד לבתי המחבלים.. (תוך סיכון ממשי של ירי מכוחותינו..)

או הוברחת בתוך פגז' של רכב, או שבאת איתי בטרמפ מהישיבה ובדרך למדת את שמות הוריי ו-11 אחיי שיחי'…

אבל ר' לייבל לא ממש תיכנן איך להיכנס, הוא פשוט ירד מהאוטובוס והתחיל ללכת, כאשר נתקל בשורת חיילים הזיזם אחד ימינה ואחד שמאלה ועבר בתווך!

אחרי הליכה רגלית ממושכת (ועוד כמה מעברים חלקים ומעוררי השתאות) מישהו לקח אותו טרמפ…

הישר לבית חב"ד – משפחת קירשנזפט. ארי עלה מבבל, זה מה שאני זוכר שהרגשתי כאשר עמדתי מולו, אהבה ענקית, עטופה בפלדה יצוקה, מדבר יידיש במבטא רוסיש'ע, ויידע גם עיברית ואנגלית אבל בכזה מבטא של לשון הקודש…זה היה משעשע!

אין כאן מקום לספר את כל החודש שזכינו לארח את ר' לייבל אבל אסתפק בשני אירועים:

נערי נווה דקלים הקימו בשנת התשס"ה מאחז בין נווה דקלים לבין הכפר 'מואסי' (זכיתי להיות מהמקימים שלו, זה היה באור לי"ב תשרי, היה אז סיום הרמב"ם הראשון שלי, היה מרגש לעשות את זה לאור ירח אחרי ההקמה)

'תפארת ישראל' על שם תפארת טרטנר וישראל לוטטי הי"ד שניהם מנווה דקלים, נרצחו כמה ימים קודם.

והיה שם מקווה! התחיל בתור רעיון משעשע של בחורים בעלי יוזמה ומרץ (זכור לטוב אהרוני פוגטש) שהחילו לחפור בחול ותוך יום כבר היה בור של שלושה מטר ברוחב שני מטר רבוע.

מכובד ביותר, בועז לרנר ע"ה נחת מאנשהו עם איזה תורם ועשה לנו יציקה מדהימה עם קרמיקות ובור על בור, בקיצור יש בית כנסת ויש מקווה, ויש חסידים, מה חסר?

מדרגות! זה מה שלא היה לבור הזה… היתת צריך לקפוץ פנימה ואח"כ להיתלות עם היידים על שפת הבור…

אז ר' לייבל שמע שיש בור על בור… והוא ירד למאחז… ואחרי שנכנס, טבל, הרים ראשו ושאל: אז איך יוצאים? המציל הסביר לו…

ואם לא הייתי רואה זאת לא הייתי מאמין… הוא שם שתי ידיו על הקרמיקות למעלה ובתנופה אחת יצא מהמים, אריה אמיתי, מסור באהבת ישראל ולא מוותר …

והיה עוד משהו שאותי לימד להידבק בחסידים, שבת חזון הייתה התוועדות סוערת במיוחד אצלינו בסלון, נכחו  אז הרבנים זלמן נוטיק, פריימן, וולפא, נחשון, שי גפן שהקפיץ את העסק ועוד ועוד.

לייבל דיבר משהו על ר' מענדל פוטרפס, ולידו ישב אחד מבאי הבית, כוכב אמיתי, קפץ בראש ואמר: 'אה ר' מענדל! אני מכיר אותו'!

'מאיפה אתה מכיר אותו'? (יותר מדוייק – מייאייפו אתו מכיר אוייסו?)

'קראתי את הספר ענה הכוכב…'

'אוני גם כותוב בהסייפר' עונה לייבל בפשיטות אופיינית…

מתרגש היהודי ושואל: 'אה באמת? ואיך קוראים לרב'?

'אני לייבל מוצ'קין'.

איזה זינוק… אי אפשר לתאר בכתב את מה שהתחולל מול עיננו…

'אתה הרב לייבל מוצ'קין'?!?!?! תברך אותי!

ור' לייבל מניח את צבתות הברזל על ראשו ומורידו מטה… ומברך מכל הלב "אני מברך אותך שתפסיק להיות…. ו…. ו…. והוא (שלא מבין יידיש..) עונה אמן בכוונה עצומה, בקול רם ובשמחה…

היה שלום דוד יקר ואהוב, אולי אספר עוד קצת בהזדמנות, תודה על למידה מהי גבורה חסידית, ועל היכרות עם מישהו שהוא 'גם' כוסוב בהסייפר, באהבת ישראל אמיתית, מסירות נפש לבבית ומבלי להתחשב בגיל או בתרגיל ויתכן שזה מה ששמר עלינו.. שכזה חסיד הראה אכפתיות…