בדעת תמים: לצמוח מחדש • מ. גרוס

להביט נכון

השבוע ציינו תאריך בעל משמעות בתולדות חב"ד. האמת שלא אורגנו התוועדויות ענק לרגל המאורע, ילדי צ"ה לא הופיעו בתלמודי התורה ובתי הספר בחולצה לבנה ולבוש חגיגי ולכאורה היום צויין רק פה ושם ע"י אי מי מהמשפיעים בישיבות.

אבל אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח היום הזה משמעותי, משמעותי עד כדי הוצאת מאמר חסידות מוגה לקראת יום זה. יום "ט"ו סיון, יום התחלת מאסרו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע בשנת תרפ"ז".

המעיין בתורת אד"ש באזכוריו על יום זה, יבחין כי יום זה מתייחד בכך שלמרות שלכאורה מסמל הוא מחד את תחילתו של המאסר, אך מאידך זהו יום התחלת הגאולה, גאולה שבנויה משלבים ודרגות, מתחילה בט"ו סיון, נשזרת ביום ג' תמוז, ומאירה בגילוי בימי הגאולה י"ב – י"ג תמוז.

ובעצם קיים דמיון רב בין יום זה למעמדנו ומצבינו כעת – בתומה של הגלות, בשיא החושך וההעלם והסתר, כשהנה מאירים ימות המשיח, אך עננת עלטה מעיבה על התממשות המושג בחיי היום יום, נלמד מהסתכלותו הגאולתית של אד"ש על יום זה, להביט נכון על ימינו אלה ולצלוח את הרגעים האחרונים, מתוך שמחה וטוב לבב, ובהתקשרות כנה ועצומה.

* * *

בקונטרס ט"ו סיוון ה'תשמ"ט מביא אד"ש את מילות הפטרת פרשת בהעלותך, שם מסופר על נבואת זכריה, במהלכה רואה הוא מנורת מקשת זהב, והמלאך מבאר לו בכך את דרכו של הבורא. המלאך בהסברו נוקט במילים 'דבר ה' אל זרובבל' ואד"ש מבאר את הקשרם של הדברים – מנורה מסמלת את מקור נשמתם של בנ"י וכן זרובבל מסמל לבנ"י בזמן הגלות, שהקב"ה זורע אותם בגלות, הם סובלים נכתשים ו'נרקבים', אך אז ומתוך כך צומחים.

ומיד בהערה מוסיף ומקשר ליום ט"ו סיון, ש"בו היה תחילת המאסר של כ"ק מו"ח אדמו"ר.. ולאחרי הגאולה די"ב תמוז נתגלה שהמאסר הי' זריעה (זרובבל), בכדי שעי"ז תהי' צמיחה בריבוי והוספה בהפצת המעיינות". ז"א מצב הגלות, והמאסר הקשה היה רק בכדי להעניק אפשריות להרחבה והעמקה של הפעילות בהפצת תומ"צ, כשאיפתו ואיוויו של נשיא הדור – כ"ק מו"ח אדמו"ר.

שוכב לו גרעין קטן בין רגבי אדמה, חום השמש יוקד עליו, אט אט חש כיצד כוחותיו אוזלים, הוא מאבד את מראהו החיצוני והופך לחתיכה קטנה ומסריחה.

האם אינסטינקטיבית נחלץ חושים לסייע לאותו הגרעין, נוציאהו מן האדמה, נשטוף אותו ונשמור עליו נאה? ברור שאם נעשה כך מאום לא יצמח!

וכך בזמן הגלות, בנ"י נזרעים באדמה, מנסים להתמודד בניסיונות קשים, לעיתים מצליחים ולעיתים אחרת.. אך זוהי הדרך בה צומחת גאולה, "כך היא גאולתם של ישראל" – מבשר המדרש – "כמו אור היום קודם שמפציע, עולה קמעה קמעה".

אך בינתיים שורר חושך, כיצד ניתן להצליח ולהתמודד?

לא להתפעל מניסיון

הולך בזריזות לו אברהם העברי בדרכו ירושלימה, מטרת נסיעתו העכשווית היא הקרבת בנו, יחידו, אהובו, ע"ג מזבח, קרבן לה'.

במהלך הדרך נתקל אברהם בנהר גדול, שמנסה לחסום את דרכו. אברהם לא חושב פעמיים, הוא ממשיך הלאה אל תוך המים, המים עולים מעלה מעלה, כבר מכסים את רוב חלקי גופו. ואז הנהר נעלם כלעומת שבא ולכל נגלה אשר הוא לא היה אלא ניסיון, לבחון עד כמה נחוש היהודי הראשון והעקשן בדרכו.

אד"ש במאמר 'נתת ליראיך' תשל"ו מסביר שאברהם אבינו לא התפעל כלל מהנהר, הוא בכלל לא התייחס אליו, ובכך גרם לביטול מציאותו. ברגע שאין לו מציאות, הוא לא קיים, ונעלם..

כך – ממשיך אד"ש – הנהגתו של הרבי הריי"צ ביושבו במאסר, הוא בכלל לא התייחס לאוסריו כמציאות, לא התפעל והתנהג בתוקף ובגאון. ומה קרה אז? לכל לראש היה לו כוחות להתמודד מולם. ועוד יותר שביטל את כל ההעלם והסתר, ויצא לחופשי בגלוי ובגאון.

מכך לומד אד"ש שמכיוון שאחרי הנשיא הולכים כל בני הדור הרי ש"כן צריך להיות, גם בעבודת כאו"א.. לעמוד בתוקף שלא להתפעל משום מניעות ועיכובים בעבודת ה', כי מאחר שהולך למלאות שליחותו בעלמא דין, הרי אין להנסיון מציאות, ורק "מנסה ה' אלוקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' אלקיכם". וע"י התוקף ומס"נ מתבטל הנסיון".

כשרואים שישנו ניסיון, אסור לתת לו להשתלט על חיינו, צריך לדעת אשר 'עבודת הנסיונות' מצד עצמם לא קיימים, והם "רק שהועמד דבר להעלים ולמנוע", ומטרתם לעורר ביהודי את ה"כח העצמי שבו שהוא התוקף לעמוד נגד הנסיון ולא להתפעל ממנו כלל, ועד שאינו נכנס בטענות ומענות ורק עומד בתוקף שאחרת אי אפשר ומבטל הנסיון מכל וכל.

וע"י תוקף זה מתבטל הוא באמת, כי מתגלה אמיתית הדבר שהוא ענין שאין לו מציאות, וכל מציאותו היא רק כדי שיתגלה אצל האדם עצם נפשו, שהוא הרצון הפנימי שלו שלמעלה מהתלבשות בכלים".

* * *

מסתבר אשר בעיני אד"ש ט"ו סיון אינו רק למטרת גאולת י"ב תמוז, אלא ש"בשנים שלאח"ז נתגלה שגם ט"ו סיון הוא עצמו ענין של גאולה". כן, היום הקשה של המאסר, הוא עצמו גאולה.

הדברים מזכירים מיד את המבואר בשיחת ש"פ תשא תשנ"ב, שחטא העגל לא היה סתם ירידה, הוא היווה חלק ומוביל מרכזי בשלבי הגאולה, רק באמצעותו התאפשר נתינת לוחות אחרונות על כל תוכנם, והגילוי הגדול של 'קרן עור פני משה', וכל הגילויים הנפלאים אליהם זכו אז בנ"י.

גם ההעלם וההסתר הגדול ביותר, גם העובדה שכבר חצי יובל שנים אשר 'עבר קציר, כלה קיץ, ועדיין לא נושענו', לא יתנו לנו להתפעל מהגלות, יודעים ובטוחים אשר הניסיון אינו דבר אמיתי, והמציאות האמיתית ע"פ תורה אשר 'הוא חי וקים בקיום נצחי', וכל הירידה אינה אלא חיצונית 'למראית עיניים ולפי שעה', כדי לגלות ביהודי את 'הכוח העצמי שבו לבטל את הניסיון מכל וכל'.

הדרך של הגאולה בנויה משלבים ודרגות, חלקן נראות מבטיחות וחלקן שפחות. גם ט"ו סיון שהיה תחילת המאסר הוא גאולה, וגם ג' תמוז היה שלב מרכזי לאפשר הרחבה בהפצת המעיינות לאחר המאסר. צריך רק לדעת את האמת ולהפיצה בגאון ובכל דרך.

התקשרות

בקונטרס ט"ו סיוון תש"נ מבשר אד"ש שאם רוצים להצליח להתגבר על הנסיונות, זהו רק ע"י ההתקשרות לנשיא – "וע"י ההתקשרות להצדיקים, ובפרט לנשיאי ישראל שעניינם הוא להמשיך גילוי אלקות לכל ישראל ובפרט להמקושרים ושייכים אליהם, עי"ז נמשך לו נתינת כח שקיום התומ"צ שלו יהי' בשמחה.. ובכלל זה הוא גם שלא יהיו לו בלבולים מענינים גשמיים, רני ושמחי גם בנוגע לבני חיי ומזוני רויחי".

וכמו שאדמוה"ז כותב בלקו"ת – "הנשיא נקרא זרובבל". כיוון ש"משיח נמצא במקום וזמן הגלות, סובל תחלואי הגלות, ממתין ומצפה בקוצר רוח וכיליון עיניים לגאול את ישראל".

ע"י התקשרות מוחלטת לנשיא הדור – כ"ק אד"ש מלך המשיח, ניתן הכוח לכל אחד להתגבר על הנסיונות, לידע אשר הנשיא נמצא עם כאו"א לא משנה עם איזה ניסיון הוא מתמודד, לא משנה באיזה מצב גלותי הוא תקוע, יש לו כח לגבור על הנסיון.

וכסיום שיחת ש"פ בהעלותך ה'תנש"א – "ובפרט שהרועה אהרן הכהן שבדורנו – כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו – הראה בגלוי את אהבתו לכל בנ"י, כולל – "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", ע"י פעולותיו הרבות בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה.

ובמיוחד .. לאחרי ההודעה שצריך להיות רק "עמדו הכן כולכם" ללכת לקבל פני משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה.

ולכן – ה"ז צריך להוסיף עוד יותר חיות ושמחה בסיום העבודה דהכנת עצמו באופן ד"עמדו הכן כולכם" להגאולה, ובפרט – ע"י הוספה ב"נר מצוה ותורה אור" ובאופן שזה יגיע ויאיר בכל הסביבה. עד – בכל העולם כולו.

ותיכף ומיד ממש – הולכים כולם לארץ הקודש, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש, לבית המקדש (השלישי) ולקדש הקדשים, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו".

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!