דעה: יגעתי ומצאתי – תאמין! • מ. גרוס

טור 'בדעת תמים', מאת מ. גרוס

מתחברים

נמצאים בימים של חג השבועות. חג מתומצת בכמות אך מלא באיכות. בואו נתחבר למהותו של יום וניקח מספר החלטות טובות להוספה ולהמשכת החג על ובכל ימות השנה.

ב'היום יום' מביא כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א את דברי אדמו"ר הריי"צ אשר חג זה הוא 'עת רצון' למעלה, כעת המקטרג לא יכול להפריע. כמו בר"ה ויוה"כ!

אז מה קרה ב'מתן תורה'? ידוע שהנקודה הפנימית של 'מתן תורה' היא העובדה שנעשה חיבור עליונים ותחתונים. עד לפני 3,331 העולם לא היה מחובר לקדושת המצוות, מה שאומר שבחפץ גשמי לא חדרה הקדושה, קרי ניתן להשתמש בתפילין באופן 'חד פעמי' ולהשתמש בטלית גם בתור שמיכת לילה.. כל ההשפעה של הקדושה הייתה רק על האדם המקיים ובעגה התלמודית: רק על ה'גברא' ולא על ה'חפצא'.

אך לאחר מתן תורה כיוון שאז נעשה חיבור רוחניות וגשמיות, עולם וקדושה, הרי שבקיום מצווה ניתן לשנות לא רק את האדם אלא גם את ה'חפצא' שעל ידו מקיימים את המצווה ל'חפצא' של קדושה.

ברגע שבו נשמעו תרועות הקולות והברקים והתורה ירדה לעולם, ניתן הכח לשנות ולפעול קדושה בגשמי ובנחות. וזהו הבסיס לחידושים הייחודיים שקרו בעת מתן תורה.

חידוש בעולם – בשעת מעשה, עם תחילת הטקס, נכנס העולם כולו למצב דריכות, כדברי המדרש "ארץ יראה ושקטה", בתחילת הבריאה קבע הקב"ה תנאי עם העולם – תיכף יבואו בני ישראל, אם החבר'ה האלו מקבלים על עצמם עול תורה, אני משאיר אתכם על מכונכם, אך אם לאו.. אתם חוזרים לקדמונכם.

בשעה שבנ"י קיבלו את התורה, העולם נכנס לרגיעות ונעשתה מנוחה אמיתית בעולם, במהלך הטקס המתוח שררה דממה מוחלטת בעולם, ציפור לא צווח, עוף לא פרח, היקום עומד דום בשעה שהבורא מעניק את תורתו לבניו, עמו אהובו. ובעצם בעולם נעשה ביטול מוחלט.

במהלך מאמר נפלא לחג השבועות ב'ספר המאמרים מלוקט ד", בו מבאר אד"ש את החידושים שאירעו בעת מתן תורה. מציין את דברי ה'ילקוט שמעוני': עד מ"ת היה שמו של הקב"ה משותף רק במלאכים (מיכ-אל, גברי-אל..), שותפות זו פעלה במלאכים ביטול חיוני. בשעת מ"ת באמירת 'אנכי הוי' אלקיך', שיתף ה' את שמו גם על כל יהודי, ובעוצמה מוגברת מבמלאכים, מה שגורם לבנ"י ביטול עוצמתי והם מקבלים על עצמם עולה של תורה לנצח.

חידוש בנותן התורה – ה' הכניס את עצמו בתורה, כפי שמבטאים ראשי התיבות של 'אנכי' – 'אנא נפשי כתבית יהבית', הכנסתי את עצמי בתורה, נמכרתי איתה לכם..
חידוש בבנ"י – משעת מ"ת כשיהודי לומד תורה יש לו בעלות על התורה, הוא פוסק הלכות תורה והם תקפים בעולם..

חידוש בתורה – התורה משלימה את מטרתה ופעולתה – שהאדם והעולם יתנהגו בהתאם להוראותיה וחוקותיה, תורה מלשון הוראה, מנחה ומתווה דרך לאדם והעולם בצורה נכונה..

היגיעה

סיפור נפלא שמביא אד"ש: "אדמו"ר המהר"ש לא היה מתייגע בלימודו, כיוון שלא היה לו צורך בכך. הוא ידע הכול בלי יגיעה.

פעם דיבר עמו הצמח-צדק אודות מעלת היגיעה בתורה, ומאז החל לעמול ולהתייגע בתורה, עד כדי כך שנעשו כתמים על מצחו מגודל היגיעה. לאחרי זמן, חזר בו הצמח-צדק, ונתן לו סדר חדש בלימודו".

הכלי לקנות את התורה הוא באמצעות יגיעה ומאמץ. כשיהודי מתאמץ להבין את התורה, הוא מתחבר ומתאחד עם התורה, התורה תופסת אותו בחזרה, מקיפה אותו ומתאחדת איתו, נהיית דבר אחד איתו, ומציאותו הופכת להיות מציאות של 'יהודי של תורה'.

מידי בוקר בתפילה אנחנו מבקשים מהקב"ה – 'והערב נא', בבקשה ה' תן לנו את הזכות והאפשרות לחוש את המתיקות והעריבות של לימוד התורה, תן לנו להתחבר אליך באמצעות התורה. הזדמנות מצוינת לקבלת החלטות בכיוון זה הוא בחג השבועות, וכל' אדמו"ר הריי"צ: 'זמן מוכשר לעשות הכל לטובת לימוד התורה והעבודה ביראת שמים'.

מיין זיידי

בערב החג מציינים 4 שנים לפטירתו של חסיד יקר מכפר חב"ד – הרב וועלוול מרנץ ע"ה, בשבת הקרובה יתאספו בני משפחתו ידידיו ומוקירי זכרו להתוועדות בבית הכנסת בו התפלל – 'נחום יצחק' בשיכונים בכפר, ויתחזקו בהחלטות טובות בדרכו ולעילוי נשמתו.

האמת שהנני משער שרובכם לא זכיתם להכיר חסיד זה ואולי דווקא בשל זאת, כדאי לשתף קצת מהליכותיו ומהקשר המיוחד שלו עם 'מתן תורה', ויפעלו הדברים בי ובשומעים.

בן 40 הכיר הרב מרנץ את בוראו, וזו היתה הפעם הראשונה בה למד תורה והחל לחסות בצילה, בדומה מעט לרבי עקיבא, גילה אשר אבנים שחקו המים וגם הוא שייך ללימוד התורה, למרות שרק בגיל ארבעים למד א'-ב'.

בדרכו ובהליכות חייו שימש כסמל ודוגמא לביטול עצמי ומלא לרבי מלך המשיח, דבר שניכר בהכרזת 'יחי אדוננו' אותו הקפיד להכריז בתומם של תפילות, מתוך תמימות והתקשרות אמיתית. פשוט להמליך את המלך.

בלימוד התורה השקיע כוחות ויגיעה רבה ועצומה, להשלים ולמלא את אשר החסיר בארבעים השנים הראשונות ופתח שיעורים שבועיים בנגלה וחסידות בביתו, אשר היה פתוח אף בשאר ימות השבוע לכל נצרך ונזקק, כשהרב מרנץ מקבל אותו מתוך אהבה קבלה ופשיטות.

אך דומני שהדבר הגדול ממנו נשאב דוגמא הוא השמחה התמידית והעוצמה שנבעה וקרנה ממנו הלאה, לסביבה. עם חליל ביד וחיוך ענק השפיע על רבים להתקרב לאורו הגדול של מלך המשיח.

מידי שבוע יצא במסירות נפש ממש למבצעים, במאור פנים ובשמחה ניגש לכל אחד והציע תפילין, למרות שלא שלט בשפה העברית, ואפילו בשנותיו האחרונות בהם נצרך לעזרה בהנחת תפילין אישית, לא וויתר ולימד את כולנו כמה אין גבול להשקעה הצריכה להיות בקיום הוראות המלך והעיסוק במבצעים הק'.

יה"ר שתיכף ומיד בהתגלות הרבי מלך המשיח נזכה להתראות עימו שוב, או אז תשרור בעולם מנוחה אמיתית ומושלמת ובל' שיחת הדבר מלכות של פרשת במדבר וחג השבועות: "ויהי רצון, שההוספה והחידוש בלימוד התורה בבואנו מזמן מתן תורתנו – יוסיף עוד יותר במנוחה, מנוחת הנפש ומנוחת הגוף דלומדי התורה, מתוך בריאות הנשמה ובריאות הגוף, ומנוחה דכל בנ"י בכל מקום שהם, וכמו"כ במנוחה בכל העולם כולו.

עד שזה יביא בקרוב את המנוחה האמיתית והשלימה – ד"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים", ביטול הגלות דבנ"י, שגלות היא ההיפך הכי גדול דמנוחה והתיישבות דבנ"י – "אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם", שמתבטלים הן טלטולי הגלות והן היפך המנוחה דהגלות פנימי בעבודת השם,

כולל ופשוט – הביטול דכל ההעלמות והסתרים דגלות, וכל השאלות בפרטי הגאולה ומשיח צדקנו, שזה בא מצד הגלות עצמה, מצד זה שנולדנו בגלות וגדלנו בגלות, במילא הרי אנו "אנשי גלות" ר"ל, ונמצאים ב"מצב-גלותי" – שכל זה יתבטל, ויתהפך (ע"י תשובה אמיתית), ע"י גילוי אצל עצמו והדגשת הנשמה (חלק אלוקה ממעל ממש), שנמצאת למעלה מגלות, ונמצאת במצב של מנוחה, מעין שבת ומנוחה לחיי העולמים.

וזה בא באופן דמיד – "מיד" ר"ת משה, ישראל (הבעש"ט), דוד מלכא משיחא, ג' הרועים הקשורים עם חג השבועות (כנ"ל) – ותיכף ומיד ממש: תיכף לת"ח ברכה, מיד ר"ת כנ"ל, ממש – באופן של ממשות, בגשמיות וחומריות העולם, באופן שעושים מחומריות גשמיות, ואת הגשמיות – כלי לרוחניות, עד לרוחניות הכי נעלית, עד כביכול לעצמותו ית', הקשור דוקא עם היש הגשמי,

בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ובאופן של זריזות – לפעול ולעשות ענין זה, ודוד מלכא משיחא יבוא ויגאלנו וכל אחד מאתנו אומר למשיח צדקנו "שלום עליכם", עליכם לשון רבים – כולל כל הנשמות דכל בנ"י שבדור הגאולה, והוא משיב לכל אחד בנפרד "עליכם שלום" ["עליכם" לשון רבים כולל – מעשינו ועבודתינו דכאו"א מישראל], ו"עליכם שלום" לכל בנ"י יחדיו, ועוד והוא העיקר – מיד".

קבלת התורה בשמחה ובפנימיות!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!