רשמים של שליח מתפילה בזמן האזעקות

הרב רפי דינרי, שליח ביישוב באר גנים, פרסם עם צאת השבת פוסט עם רשמים מתפילת שחרית של שבת בזמן האעזקות:

רגע אחרי מפטיר, אזעקה רביעית. אני עומד בקראוון שמשמש למנין, ילד בן שלוש היסטרי על הידיים, אחיו בן שבע חצי היסטרי מחבק אותי בחוזקה, אני בוהה באנשים שנוהרים החוצה, והמחשבות רצות בראש. מה עושים בסיטואציה כזו?

רק לפני כמה דקות, שניה לפני שעלה המפטיר, פילחו שלוש אזעקות את חלל האויר בזו אחר זו. לקראוון שבו אנו מתפללים אין ממ"ד. חלק מהאנשים רצו החוצה, חלק לצפות בשיגורים, וחלק כבר לא חזרו. שלושת האזעקות היו רצופות מדי בשביל שנחשוב שמתחיל פה משהו. התייחסנו אליהם כאל מאורע חד פעמי. כשהסתיימו, אנשים חזרו פנימה וקראנו מפטיר. כעת, עוד לא התחילה ההפטרה, ושוב צבע אדום.

אחד זורק את הרעיון לעבור לבית הכנסת הסמוך שלו יש מקלט. אחר שואל האם הקידוש של שבת מברכים יתקיים. המפטיר מבקש ממני לקרוא במקומו כי הוא רוצה לרוץ לבנותיו. כמה זוגות עיניים נתלות בי – 2 זוגות עיניים קטנות ועוד כמה קצת יותר מבוגרות. עומד ובוהה והשאלה מנקרת בראש: מה הרבי מלך המשיח היה אומר?!

" וועט דער רבי געפינען א וועג ווי עם צו ענטפערן [הרבי ימצא את הדרך לענות]", הבטיח פעם הרבי לחסיד שנדרש לשאלה. במקרה הזה זה היה באופן של 'טרם יקראו ואני אענה'. התשובה הגיעה עוד לפני השאלה.

ביום שישי, בשעות שלפני שבת, שלחו לי כמה יהודים יקרים את הוידאו המצורף, ר' ישראל גולדשטיין, שליח הרבי בפאווי כשהוא מדבר בבית הלבן בנוכחות פרעזידנט טראמפ. בנאום גבורה יהודי קצרצר ומדהים סיפר על הרגעים שבהם עמד לפני המוות, כשאצבעותיו אבדו וכדורים שורקים סביבו ועליו להחליט, לברוח או לעמוד זקוף מול האש.

ומה שהוא חשב זה מה שהרבי לימד אותו – שהדרך להילחם בחושך זה על ידי תוספת אור. הוא נשאר במקום, והמשיך לנהל את התפילה עד לפינוי לאחר מכן.

הוידאו קופץ לראש. ההחלטה נפלה – מה שלא יהיה נשארים לעמוד זקוף.

אנשים חוזרים, התפילה ממשיכה. המפטיר החליט להישאר ולקרוא הפטרה. נראה שהשקט חזר. דקות ספורות חולפות והפעם עם האזעקה נשמע הפיצוץ הקרוב, ללא ספק נפילה והפעם היא ממש קרובה. אנשים שועטים החוצה. יהודי אחראי אחד צועק שהפעם זה ממש קרוב ועוד אחד עלול ליפול ממש עוד מעט. "תחזרו הביתה".

מכמעט 50 יהודים לפני תחילת התפילה נשארים בערך 4. אחד מהם פונה אלי: "רבינו, מה עושים?"/

בימים כתיקונם אני סולד מהתואר הזה. רבינו יש אחד ומי שלא זוכר מיהו – יש לי תזכורת על הכיפה. אבל במצב הזה צריך לקחת אחריות. להישאר זקוף. אני מסמן לו שנשארים.

"ממשיכים!", הוא צועק.

כמה יהודים נכנסים פנימה בהיסוס. לא בטוחים עדיין שאנחנו באמת ממשיכים. כשהם רואים שזה רציני הם קוראים לחברים מבחוץ.

המנין לא התפרק. הוא המשיך עד סיומו, כולל תהילים וקידוש של שבת מברכים.

*

בשיחת יום א' דחנוכה תשנ"ב דיבר הרבי על כך שהיום באמצעות המדיה החדישה, אפילו ילד קטן יכול להאיר עולם (הרבי אמר שיחה זו בעיצומו של אירוע חנוכה שהועבר בשידור לוייני לכמה מרכזים בעולם ובו הדליק ילד את מנורת החנוכה).

לא הכרתי את ר' ישראל גולדשטיין וכנראה שגם לא שמעתי את שמו עד לפני שבוע. אבל ביום חמישי האחרון, 4 דקות עוצמה יהודית שהוא גילה בחצי השני של כדור הארץ, האירו את נשמותיהם של יהודים כה רבים, כך שקשה אולי להתפעל מעוד נשמה אחת, במקרה הזה – הנשמה שלי, שקיבלה דרכו את התשובה שלה היתה זקוקה מהרבי מלך המשיח.

ואולי זוהי ההוכחה הטובה ביותר ל'שלוחו של אדם כמותו' – הרבי שולח את המענה ליהודי שמתלבט מה הוא היה עושה דרך שליח שכל מציאותו היא המשלח.

שיהיה לנו שבוע שקט, וחודש טוב.