מאת זאב קרומבי, באדיבות שבועון בית משיח לפרשת תרומה
חיים בשליחות הם חיים תובעניים מאד שבהם השלוחים נדרשים לוותר על טובתם האישית בשביל להפיץ את המעיינות ולעזור ליהודים בגשמיות וברוחניות. איך ניתן לשלב בין חיים תובעניים כאלו ובין חיי משפחה? האם חיי שליחות וחיי משפחה באים אחד על חשבון השני? במענה על שאלות אלו כותב הרבי לאחד השליחים "הרי פשוט שאין סתירה ממצווה אחת לחברתה או לתרי"ב מצוות אחרות, ואדרבה, מצווה גוררת מצווה. והוא הדין בנוגע לשאלתו ההולכת ונשנית בכמה ממכתביו, שכל העניינים שמזכיר אודותם, עבודתו בקודש ב(מוסד פלוני) ועזרתו בבית, אשר 'גדול השלום בין איש לאשתו', וכמאמ"ר רז"ל בזה שעל ידי זה 'שכינה שרוי'ה ביניהם', הנה כולם נחוצים הם (ההדגשה שלי ז.ק.) וכולם זכות גדול, וכיוון שהבורא היוצר יחד ליבם הטיל עליו את כל אלו בבת אחת, בוודאי יש אפשרות לסדר העניינים שלא זו בלבד שלא תהי'ה סתירה מאחד לחברו, אלא אדרבה עוד יסייע (ההדגשה לי ז.ק.)" (אגרות קודש, כרך יא, עמ' צח).
נשאלת אם כך השאלה, איך משלבים חיי שליחות וחיי משפחה? מה ניתן לעשות כדי לחזק את חיי המשפחה כך שניתן יהיה לנהל חיי משפחה טובים גם בתוך העומס של חיי שליחות? מה הדבר שהכי חשוב להעצים ולטפח בחיי המשפחה כדי שהיא תהיה חזקה מספיק כדי לעמוד בלחצים של חיי השליחות? אנשים רבים חושבים שהמאפיין החשוב ביותר לנישואין מוצלחים הוא אהבה. אהבה בהחלט חשובה, אולם האמת היא שיש מאפיין שנמצא במחקרים כיותר משמעותי להצלחה של יחסי נישואין, והוא האמון שבין בני הזוג. אמון חזק בין בני זוג הוא המאפיין העיקרי שמסייע ליצור משפחה חזקה ובריאה שמסוגלת להתמודד עם הדרישות והלחצים הבלתי נמענים שיש בחיי השליחות בפרט, ועם לחציי החיים בכלל.
מה הוא אמון? אמון הוא התפיסה שבן או בת הזוג שלנו (לרוב) ירצו בטובתנו ולא יעדיפו את טובתם האישית על פני טובתנו המשותפת. מכאן, שהאויב הכי גדול של אמון הוא תפיסה שבני הזוג שלנו (או אנשים אחרים) הם בעצם אופורטוניסטים. מי נקרא אופורטוניסט ומאיפה הגיע המושג הזה? המושג אופורטוניסט לקוח מהמילה האנגלית "פורט" (נמל), ולא במקרה. המושג מתאר קבוצות של יורדי ים שחיו לפני מאות שנים בתקופת ספינות המפרשים. יורדי ים אלו נהגו לשהות בנמלים השונים מבלי לתכנן הפלגה ליעד מוגדר. את היעד להפלגה הם נהגו לבחור לפי כיוון הרוח שהתעוררה מפעם לפעם. כאשר הרוח נשבה לכיוון מסוים, הם הפליגו לאותו הכיוון. יורדי ים אלו שהפליגו בהתאם לכיוון הרוח כונו "אופורטוניסטים". היום משמש הביטוי הזה כדי לתאר אנשים אינטרסנטים (כגון פוליטיקאים…) שמשנים את דעותיהם והתנהגותם בהתאם לרווח שהם מקווים להרוויח. אם אנו מרגישים שבני הזוג שלנו מתנהגים באופן אינטרסנטי האמון שלנו בהם נפגע מאד כי זה אומר לנו שהם מעוניינים (בעיקר) בטובתם האישית ואי אפשר לסמוך עליהם שידאגו לטובתנו. כמובן, שאם בני הזוג שלנו חושבים שאנו אופורטוניסטים האמון שלהם בנו יפגע באופן דומה. כדי להרגיש שניתן לתת אמון במישהו אנו צריכים להאמין שהוא אינו רואה לנגד עיניו רק את טובתו האישית, אלא גם את טובתנו המשותפת. במקביל, כדי שבני הזוג שלנו יוכלו לתת בנו אמון, עלינו להוכיח להם שאנו אמנם מעוניינים בטובתם, (לפעמים) גם על חשבון טובתנו האישית. לדוגמא, אם נהיה מוכנים (לפעמים) להתעורר בלילה לילדים כדי שבני הזוג שלנו יוכלו להמשיך לישון הדבר יחזק את האמון שלהם בנו.
בניית אמון בזוגיות היא תהליך איטי הדרגתי שבו כל אחד מבני הזוג בוחן את התנהגותו של השני, ומעריך את מידת האמון שניתן לתת בו או בה. במהלך חייהם המשותפים חווים בני הזוג אירועים משותפים רבים, כאשר כל אחד אוסף לעצמו ידע לגבי ההתנהגות של השני, ומבסס עליו את תפיסתו לגבי מידת האמון שהוא יכול לתת בשני. האמון מתחזק כאשר אנו רואים שהשני אמנם פעל (לרוב) באופן כזה שהוא מעוניין בטובתנו המשותפת.
כאשר מתבססת תחושה חזקה של אמון ביחסי הנישואין שלנו הם נהיים הבסיס היציב של החיים שלנו. היחסים הזוגיים נהיים "גן העדן בטוח" (safe Haven) שממנו אנו יוצאים לפעול בעולם, ושאליו אנו יכולים לחזור מהעשייה שלנו בעולם. בסיום של יום עבודה מתיש ומאתגר, המפגש עם בני הזוג שלנו יכול להיות המקום שבו אנו יכולים להרגיש בטוחים ולהתנהל בלי להרגיש שעלינו להישמר ולהיזהר. אמון חזק הוא הבסיס ליחסים זוגיים טובים ובריאים שנהיים לסלע היציב שעליו אנו יכולים לבסס את חיינו.
_____
זאב קרומבי הוא מטפל זוגי ומומחה להתמכרויות התנהגותיות, ודוקטורנט בתחום הטיפול הזוגי בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות zeev@crombie.com או 0547-82