-
אחד הדברים המרכזיים שמשפיעים על הצלחה בחינוך הוא שלום הבית שבין ההורים כפי שכתב הרבי באחד המכתבים "…יש להתחשב עם השפעת היחסים שביניהם על ילדיהם שיחיו…". מובן מכך, שאלו החפצים להצליח בחינוך ילדיהם חייבים להשקיע את מלוא המאמצים גם בשלום הבית שלהם • טורו השבועי של ר' זאב קרומבי, באדיבות מוסף 'עטרת חיה' של בית משיח • לקריאה
חב"ד אינפו|י״ב בשבט ה׳תשע״טמאת זאב קרומבי, בית משיח
הורים לא תמיד מעריכים את ההשפעה העצומה שיש להם על ילדיהם, כפי כותב הרבי באחד המכתבים "יש הרבה הורים שאינם מעריכים כדבעי השפעתם על ביניהם וחושבים כי לשווא עמלם, במילא מאבדים הרבה מהשפעתם שהיו יכולים להשפיע על בניהם, אבל טעות היא בידם, כי יכולים ההורים להשפיע על בניהם הרבה יותר מאשר משערים, וכאשר ישתדלו בזה בוודאי יפעלו הרבה ואם לא בכל מאה אחוזים, אבל בטח במידה גדולה" (כג סיוון תשי"א – אג"ק ח"ד ע' שדמ). הרבי מלמד אותנו, שכהורים אנו יכולים להשפיע רבות על חינוך ילדינו, הרבה יותר ממה שאולי נראה לנו ממבט ראשון. חינוך ילדים היא משימה ראשונה במעלה של חיי הנישואין, והיא משימה שמביאה איתה אתגר מורכב ולא פשוט, וגם אפשרות להרבה נחת וסיפוק. כאשר הרבי מברך ב"בניי חיי ומזונאי רוויחי", יש חשיבות לסדר הזה דווקא. קודם כל "בניי", אחר כך "חיי", ולבסוף "מזונאי". הדבר החשוב ביותר הוא נחת מהילדים ("בניי"), אחר כך בריאות ("חיי"), ולבסוף פרנסה ("מזונאי"). להורים יש נחת מהילדים שלהם כאשר הילדים שלהם הולכים בדרכם ומתעצמים ומתעלים בתורה ובמצוות בדרך החסידות ומתחזקים בהתקשרות לרבי ולשליחות להפצת המעיינות החוצה.
איך מצליחים בחינוך הילדים? זו כמובן שאלה שמאד לא פשוט לענות עליה. בחינוך אין פתרונות קסם. הצלחה בחינוך תלויה בהרבה מאד מרכיבים, שחלקם בשליטתנו, וחלקם אינם בשליטתנו. כמו בכל תחום, יש להתמקד ולהעריך את ההישגים שהשגנו, וגם לשאוף תמיד לשפר. כדאי להעריך מה שיש ולא להתאכזב מכך שהמצב עדיין אינו מושלם, כפי שמסופר על אימא אחת שטיילה על שפת הים כשהיא מחזיקה על ידיה את התינוק שלה כאשר לפתע עלה גל גדול מהים וסחף איתו את הילד אל הים. האימא הנואשת החלה לצעוק ולהתפלל שהגל יחזיר לה את בנה. שמע השם לתפילתה, והים פלט את הילד חזרה לתוך ידיה. האימא החלה להודות לשם, כאשר שמה לב שלא הכל כשורה. "הכובע שלו. איפה הכובע שלו?..".
אחד הדברים המרכזיים שמשפיעים על הצלחה בחינוך הוא שלום הבית שבין ההורים כפי שכתב הרבי באחד המכתבים "…יש להתחשב עם השפעת היחסים שביניהם על ילדיהם שיחיו…" (אג"ק ח"ח ע' ריא, ה' אד"ר תשי"ד). מובן מכך, שאלו החפצים להצליח בחינוך ילדיהם חייבים להשקיע את מלוא המאמצים גם בשלום הבית שלהם. הניסיון מראה, כי כמעט שאין מקרה שבו מתעוררות בעיות חינוכיות עם הילדים וששלום הבית בין ההורים הוא כראוי. כאשר הורה פונה בקשר לבעיה חינוכית עם אחד הילדים, לרוב מתברר שיש גם בעיית תקשורת ושיתוף פעולה בין ההורים. בעיות בשלום בית מקרינות ישירות לבעיות חינוכיות, ולא ניתן להפריד ביניהן. בשפה טיפולית, בעיות התנהגותיות חינוכיות של הילד יכולות להיות ביטוי לבעיות שבין הוריו, ואז הילד מוגדר כ"מטופל המזוהה" (IP Identified Patient) כי בהתנהגותו הבעייתית הוא למעשה מבטא את הסכסוך וקונפליקט הפנימי של הוריו. הילד הבעייתי הזה כביכול "לוקח על עצמו" את הבעיות בבית.
איך ההורים אמורים להסתדר ביניהם בנושא חינוך הילדים? יש הורים שאולי חושבים, שלהסתדר ביניהם הוא כאשר שניהם חושבים ונוהגים באותו אופן (ליתר דיוק: כאשר בעלי/אשתי יבינו שהדרך שלי היא הדרך הנכונה לחנך את הילדים…), אולם לא זה בהכרח המצב הרצוי. הקב"ה ברא גברים ונשים עם נטיות שונות, וכנראה שלא לחינם. אבא ואימא לא תמיד חושבים ומתנהגים באותו אופן בקשר לחינוך הילדים, וכך צריך להיות. זהו הוא מזלם של הילדים ששני הוריהם לא מתייחסים אליהם באופן זהה. אם שני ההורים סמכותיים מידי, נוצרים בבית גבולות נוקשים מידי, ואז הילדים עלולים להיפגע. אם שני ההורים גמישים מידי, נוצרים בבית גבולות רופסים מידי, וגם זה הילדים עלולים להיפגע. כדי שילד יגדל באופן בריא ומאוזן עליו לקבל דברים שונים מהאבא שלו ומהאימא שלו. כל אחד מההורים מביא לחינוך משהו אחר, ודווקא השילוב והאיזון של שניהם הוא שמאפשר לילדים לגדול באופן בריא. מתי מתעוררת בעיה? בעיה מתעוררת כאשר כל אחד מההורים שולל את הגישה של ההורה השני, וחושב שרק הגישה שלו היא הגישה הנכונה. במקרה כזה עלולים להתעורר בין ההורים וויכוחים ועימותים בקשר לדרך הנכונה לחנך את הילד. הורה אחד (בדרך כלל האבא) טוען שיש להציב לילדים גבולות יותר נוקשים. ההורה השני (בדרך כלל האימא) טוען שיש להכיל ולאהוב יותר את הילד. כאשר שני ההורים לא מקבלים את הבדלי הגישה ביניהם, הילד או הילדה מרגישים בכך, והדבר פוגע באמון שלהם בהוריהם. הורים לא צריכים לחשוב ולהתנהג באותו אופן כלפי ילדיהם, אולם הם חייבים לכבד כל אחד את גישתו והתנהגותו של השני, לתאם ביניהם את חינוך הילדים, ולשתף פעולה ביניהם. גם אם אחד ההורים בטוח לחלוטין שהגישה שלו בלבד היא הנכונה, עליו להכיר בכך שלילדים שלנו יש שני הורים, וששניהם צריכים להיות שותפים שווים בחינוכו.
________
זאב קרומבי הינו מטפל זוגי, מומחה להתמכרויות התנהגותיות ודוקטורנט בתחום הטיפול הזוגי בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות: zeev@crombie.com או 0547-822686
תגיות: בית משיח, זאב קרומבי