יסודות החינוך: במה אתה עוסק כאשר אינך שמח?

הבה נבדוק את עצמינו: מה אנו עושים, ומה אנו לא עושים כאשר כואב לנו הראש? כאשר מצב רוחנו ירוד? האם אנו עושים באותה שעה כל מה שאנו מסוגלים לעשות, או שמא לפתע תוקפת אותנו רוח ילדותית של "לא בא לי כלום, וזהו"?

אם התשובה היא כפי האפשרות השניה, עלינו להתבונן בסיבת הדבר, הנגלית לאחר התבוננות מעמיקה ברובדי הנפש:

כאשר בן אדם נמצא במצב של בשלות נפשית, מצד גילו, מצב בריאותו, מצב רוחו, הוא יוצא מתוך עצמו; הוא מסוגל לעשות מעשים שקשים עליו מעט באופן רגיל, אך מכיון שהוא בשמחה, בשלימות נפשית כו', הוא מסוגל לעשות אותם בקלות ובשמחה, מכיון שכאשר אדם בשמחה אזי תפקוד המוח הוא במצב של פעילות מליאה באיכות וכמות, וממילא המוח מסוגל לשלוט על הלב, ולא רק לכפות את הגוף לעשות דבר מסויים, אלא גם ל"הסביר" לו כי כן ראוי לעשות.

זאת היא מעלת השמחה שעליה כותב אדמו"ר הזקן (ספר התניא פרק כו):

ברם כגון דא צריך לאודעי כלל גדול: כי כמו שנצחון לנצח דבר גשמי כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה. הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל ויפול גם אם הוא גבור יותר מחבירו, ככה ממש בנצחון היצר אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן, כי אם בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם.

אך לא על מעלת השמחה באנו לדבר, לא חסרים מאמרים וספרים עבי כרס אודות מעלת השמחה, שאודותיה נכתב בכל ספרי הקודש הסברים רבים אין ספור.

במאמר זה אנו עוסקים בשאלה אחרת מעניינת, בה יכול כל אדם לבחון את עצמו ולשאול את עצמו: במה אתה עוסק כאשר אינך שמח? כאשר כואב לך הראש? כאשר מישהו פגע בך? כאשר לבך מלא דאגות.

כאן פתאום אנו נכנסים לרבדים הנמוכים של הנפש, ולפעמים לא ממש נעים לספר: יש מי שבשעת מועקה או כאב נפשי או גופני – אינו יכול להתפלל כראוי. אינו יכול  ללמוד. ויש מי שגרוע מכך – הוא מאבד את ישוב הדעת וצלילות המחשבה. ויש מי שגרוע מכך – עלול ליפול במצב של כעס.

לכן, במקום לברוח מעצמינו ומרובד זה של הנפש, אולי ראוי אחת ולתמיד לטפל כראוי בחלק זה של הנפש, לכוון נגדו זרקור מאיר בתוספת זכוכית מגדלת רבת עצמה ולשאול את עצמינו: מי אני בעצם? האם אני האדם הבוגר והחכם, הלומד ומתפלל ועושה מעשים טובים ואף יכול לפעמים לעזור בעצה טובה, או שמא אני חדל אישים, שאינו מסוגל לעמוד בלחץ נפשי, שמאבד את ישוב הדעת מול כל דאגה קטנה?

התשובה לכך מבוארת בספרי החסידות: אישיותו של כל אדם בוגר, יהיה אשר יהיה, מורכבת בהכרח משלשה חלקים: אישיות בוגרת, אישיות של ילד, ואישיות של תינוק. כל אחד משלשה חלקים אלו המרכיבים יחדיו את הנפש מסוגל להשפיע על משנהו, מכיון שכולם כלולים ומאוגדים יחד בגוף אחד ותחת השפעתה של נשמה אחת, ואז כל שלשת המצבים וחלקי האישיות שבאדם יהלכו זה לצד זה, כאשר גם במצב של קטנות המחשבה האדם עדיין ישאר בהנהגה של חכמה וישוב הדעת, אך מצד שני הדבר נתון בבחירתו של האדם, ואין זה מן ההכרח ששלשה חלקי אישיותו ישפיעו זה על זה.

כלומר: יתכן שבן אדם יהיה במצב של רוגע ומנוחת הנפש, חכם ובעל ישוב הדעת עד להפליא במצב של "חכמה בינה דעת", – במצב של שלימות המחשבה, ולעומת זאת בזמן שלא זכה לישוב הדעת ולעסוק בתורת ה', הוא יאבד לפתע את העשתונות כליל, כתינוק רך שפורץ בבכי מול משחק שהתרחק מאחיזת ידו, וזאת מכיון שמעולם לא חיבר את הנפש הבוגרת שבו עם הנפש התינוקית.

מתי אם כן הזמן בו אנו בונים את ה"מוחין דקטנות" שלנו? את האישיות הקטנה המסתתרת בתוכינו?

שתי תשובות בדבר: בראשונה, ההשפעה העיקרית על קומת ה"ילד" שבתוכינו, הם שנות הילדות, וכמובן החינוך שקיבלנו באותם שנים. קומה רוחנית זו נותרת לעד בתוך תוכינו, ומלווה אותנו יום יום, אך אינה מורגשת תמיד, כשם שנוכחותו של ילד שקט אינה מורגשת כאשר הוא שוהה בליווי אביו ומורה דרכו. לעומת זאת בזמנים שה"בוגר" שבתוכינו אינו פעיל כ"כ, או אז מתפרץ ה"ילד" או ה"תינוק" שבתוכינו, ומתחיל לנהל את חיינו.

אמנם, כשם שלקומת ה"ילד" שבאדם יש השפעה עצומה על כל שנות ימי חייו מכיון שהיא קיימת עמו תמיד, כך מסוגל גם האדם להשפיע על קומת ה"ילד" שבו ולחנכו, ובכך להשלים חסרים בחינוך, באהבת תורה וביראת שמים, השפעה זו היא הן בזמני ה'גדלות המוחין' כאשר האדם אינו מעלים עין מהרבדים הנמוכים שבנפשו ועוסק גם באמונת ה' פשוטה באהבה ויראה בתמימות וקבלת עול מלכות שמים בשפה ברורה ובנעימה בצורה שמחכנכים ילד קטן, והן בזמני 'קטנות המוחין' על ידי התחזקות באמונה פשוטה.

אך הדרך הטבעית היא כאמור, כאשר ההורים מחנכים את הילד בשנות הילדות בחינוך ראוי ושלם, שכן באותה תקופה שרק הקומה הילדותית קיימת ולא הקומה הבוגרת שבאדם, ניתן להשפיע ביתר שאת ובקלות לאין ערוך מאשר בתקופה שלאחר מכן, כאשר האדם נכנס לתוך הרובד הילדותי שבנפשו ומנסה להשפיע עליה.

מכאן אנו לומדים עד כמה חשוב להורים להשקיע בנפשו הרכה של הילד ולהכניס בה רגשות אהבה לתורה ויראת שמים. למרות שלעיתים נראה הדבר להורים כ"משחק" חלילה, אין להם מושג עד כמה האהבה לתורה נחקקת בנפש הילד, ועד כמה השפעתה מרובה בשנים מאוחרות יותר.

• לקבלת כל המאמרים בסדרה זו ומאמרים נוספים, הירשמו במייל: yehuda1342@gmail.com או היכנסו לאתרנו – יסוד החסידות