בליל הסדר: כיצד נמנע חיכוכים ונגרום לילדים להיות בשמחה?

מנהיגות בחינוך שעל ידי ארגון ׳ליב"ה׳

מאת: הרב שלמה רייניץ – מומחה בהקניית גבולות ומשמעת לילדים.

כללים בליל הסדר לפי סימני הסדר.

כיצד נמנע חיכוכים ונגרום לילדים להיות בשמחה?

קדש

א] יש הורים הדורשים מילדיהם לשים סינר, כדי שהחולצה לא תתלכלך. יש ילדים שזורמים עם זה (בפרט ילדים שרגילים לסינר), אך יש ילדים שלא רגילים וסולדים מהסינר וכאן מתחילה 'מלחמת עולם' בין ההורה לילד.

נחזור שוב על קו היסוד של ליל הסדר שיאפשר לנו לקיים באמת וכראוי את המצות עשה ׳והגדת לבנך׳; לוודא שהילדים נהנים להשתתף בו.

אז מה כן עושים? מנסים להציע אך לא בהחלטיות.

זה לא הזמן המתאים להטמיע הנהגות חדשות. יש מספיק מה ללמוד בלילה זה ולא כדאי ׳לבזבז׳ אנרגיה על ערכים נוספים.

לכן, במידה ויתנגד, כדאי לתת לילד להישאר רק עם החולצה.

ב] הנבואה התקיימה ו… החולצה התלכלכה, כי לא היה לו סינר. אז מה עושים עכשיו? יתכן וגם הילד יהיה מתוסכל ומאוכזב מזה.

אז הנה הטיפ הנכון: נוודא שיש לילד עוד חולצה או שתיים. נאמר לילד: "התלכלכה החולצה? לא נורא, תחליף בזריזות ותחזור לשולחן".

כך מנענו הרבה עוגמת נפש, והעיקר, קבלנו ילד שמח, משתף פעולה ואזניו פתוחות להקשבה.

ג] לא לשכוח לקנות מספיק גביעים ומיץ ענבים שיהיה מספיק לכל הילדים ובשפע (לקחת בחשבון גם מה שעלול להישפך).

כרפס:

לכרפס נוהגים לקחת בצל חי או תפוח אדמה מבושל – פחות מכזית וטובלים במי מלח.

לילדים ניתן כמובן תפוח אדמה מבושל, ונורה להם מראש לאכול חתיכה קטנה.

קרה והילד אכל יותר מכזית, לא נתעכב על זה, יש לנו מספיק מה ללמד אותו וזה לא הזמן להוכיחו על כך.

מגיד:

בשלב זה הילדים הם נמצאים במרכז – בפרט באמירת 'מה נשתנה'.

נבהיר כאן כמה קווים כלליים:

א] אמירת 'מה נשתנה' בפשטות: חשוב לא לייחצן בסיסמאות ובתשומת לב מוגזמת כלפי הילד (כמו הופעה של ילד סולן על בימת ההופעות) משתי סיבות:

א) קורה פעמים רבות שהילד נבהל מזה – על אף שסיכמנו איתו מראש שהוא ישאל לבד את ארבעת הקושיות.

ב) זה נותן לילד תחושת אגו יתר על המידה  ואין זה נכון מבחינה חנוכית.

ב] לגבי אמירת 'מה נשתנה', חשוב שהילד יידע *מראש* מה אנחנו מצפים ממנו. וזה ייעשה על ידי סיכום דברים עם הילד, מתי ישאל את הקושיות (מהקטן לגדול או מהגדול לקטן), איך ישאל את הקושיות (בלה"ק או חלק ביידיש, בע"פ או מבפנים, לבד, עם אחיו/אחותו – בזוגות, עם אבא וכדומה).

ג] הגיע רגע האמת – ומסיבות שונות הילד לא רוצה לומר 'מה נשתנה' בקול או שבכלל לא רוצה לומר, לא נורא! לא נעשה מזה שום ענין ולא נראה לו שאנחנו מאוכזבים חלילה, נמשיך הלאה כאילו לא קרה דבר.

שפיכות: 

חשוב לתת יחס אישי לכל ילד ולעשות את השפיכות עם כל ילד בנפרד – בפרט עם ילדים קטנים.

שימו לב, בדרך כלל, הילדים לא יודעים לשפוך באופן מדוד ויוצא שהם שופכים הרבה מהיין בכל שפיכה. אם זה קרה גם אצלכם, זה בסדר גמור, כך הם לומדים.

מוציא מצה:

נכתוב כאן כמה קווים כלליים:

א] חשוב לתת הנחיה ברורה לילדים מראש – לפני נטילת ידיים מה אנחנו עושים כעת (מצוות אכילת מצה), איך (אוכלים כזית לפחות [עדיף שניים]) וכמה זמן (בכדי אכילת פרס – שיעור של ארבע דקות), זהירות ממצה שרויה וכו'.

ב] קרה והילד לא נזהר ממצה שרויה, מה עושים? לא גוערים. מורידים את המצות מהשולחן, מנקים וממשיכים הלאה.

מרור: 

איזה ילד אוהב לאכול מרור? מה עושים? לילדים ניתן לתת הרבה חסה וזה המרור עבורם.

לגדולים יותר נאפשר מעט מהחזרת.

נסביר לילדים מראש את החשיבות של אכילת מרור, יתכן שזה כבר יספיק כדי שיסכים לאכול כזית מרור.

למרות ההסברים – הוא לא רוצה, מה נעשה? ננסה לפתות אותם על ידי פרס או הפתעה מסויימת.

עדיין לא מסכים? לא נתעכב על זה, נמשיך הלאה.

כורך:

הילד טוען שהוא כבר שבע ואין לו כח לאכול עוד, מה נעשה?

חשוב לדעת, שככל שנאדיר ונפליא את המצוות של ליל הסדר – על ידי סיפורים ותכנים מותאמים – כך הילד יותר יתחבר למעשה בפועל.

ננסה לבאר את החשיבות של כורך – (בזמן שבית המקדש היה קיים, ואנחנו כעת נזכרים בתקופה נפלאה זו, ומצפים להיגאל תיכף ומיד וכו'), כדי לעודד את היל לאכול את הכורך.

למרות ההסברים – הוא לא רוצה, מה נעשה? ננסה לפתות אותם על ידי פרס או הפתעה מסויימת.

עדיין לא מסכים? לא נתעכב על זה, נמשיך הלאה.

שולחן עורך:

זמן הפסקה: עברנו כברת דרך.. הילדים ישבו הרבה זמן. כעת ניתן להם הפסקה קלה לשחק ולהתרענן – כמובן מוגדר מראש, מה לשחק, איפה, וכמה זמן.

לילדים העייפים, ננסה לעודדם שבקרוב אנחנו מוזגים כוס לכבוד אליהו הנביא, והוא בוודאי יראה אותנו.

אם הילד תיכף הולך להירדם, נורה לו לברך ברכת המזון

צפון:

כדאי לשדל את הילדים לאכול כזית ולפחות חתיכה קטנה ממצת האפיקומן.

ברך – הלל נרצה:

כאן נגיע ל'שפוך חמתך'. כדי להעיר את הילדים ולשמחם, ניתן להם את הכבוד לפתוח את הדלת (או הדלתות עד הכניסה הראשית). כמובן לפני זה, להסביר להם את ה'עת רצון' שיש כאן, ושיבקשו את ההתגלות והגאולה השלימה, ובעצמם שיהיו חי"לים בריאים של הרבי.

בסוף ליל הסדר חשוב לסיים עם שירה וריקודי שמחה לכבוד היום טוב והגאולה.