לנהוג נכון: עזרה של הילדים בהכנות לפסח

תוכן והגהה: הרב שלמה רייניץ – מנחה הקורס 'מנהיגות בחינוך' שיטת חינוך במשנת חב"ד. עריכה: המכון לחקר החינוך במשנת חב"ד.

טור חינוך בנושא עזרה של הילדים בהכנות לפסח. נתמקד בשלושה מוקדים מרכזיים: א) מצב הילדים. ב) מצב ההורים. ג) מצב הקיים בפועל בבית.

לפני שנפרט איך ומה, חשוב להקדים:

למעשה, כל בית מתנהל באופי המיוחד לו. לא נשנה כעת – בתקופה לחוצה שלפני הפסח – את ההרגלים של הבית, אלא רק נעשה את המיטב במצב הקיים.

לכן, נצטרך להתחשב בשלושה פרמטרים:

א] מצב הילדים:

יש ילדים קטנים ויש ילדים גדולים. את הקטנים, נרצה לחנך *לשותפות* בהכנות לפסח (אך אי אפשר לתת להם אחריות).

מהגדולים והבוגרים – לעומת זאת –  נצפה לקחת יותר *אחריות* במטלות הבית. ככל שהילדים גדולים יותר, כך הציפיה שלנו מהם לאחריות, גדלה יותר.

ב] מצב ההורים:

יש הורים שמטבעם שמעדיפים לעשות את הכל לבד בעצמם. הם צריכים מהילדים שיהיו בשקט ושלא יפריעו להם. יש הורים שמעדיפים לחלק את המטלות בין בני המשפחה. מבחינתם, זו הרמוניה, חווייה וגם אידיאל.

ג] מצב הקיים בפועל בבית:

 יש בתים, שבכל ימות השנה, הילדים רגילים לקבל מטלות או אחריות. יש בתים שהילדים לא רגילים כלל לעזור. הכל עושים בשבילם.

פרמטרים אלה חשובים, כי כעת אנחנו לא באים לשנות אף אחד. אנחנו באים לעשות את המיטב ככל יכלתינו במצב הקיים.

כעת, ניגש לפועל ממש:

למעשה, בתקופה שלפני חג הפסח, ישנן שתי מטרות:

א] יש מטרה שהילד יעזור לפסח.

ב] יש מטרה שהילד יהיה עסוק.

כל אחת מהמטרות צריכה להיעשות בצורה נכונה. וכעת נפרט:

מטרה ראשונה – ילדים גדולים – עזרה בפועל בתחום המטלות:

כדי שתחום המטלות יושגו בהצלחה יתירה, נדרש לבצע שבעה צעדים:

מחשבה של ההורה בינו לבין עצמו:

א] תכנון ציפיות: ההורה יחשוב עם עצמו, מה הציפיות שלו מכל ילד באופן כללי ובאלו תחומים הילד יכול לעזור. הערכה כללית.

ב] תכנון המטלות: ההורה יתכנן, מתוך כל המטלות של הבית לקראת פסח, מה הם המטלות שמתאים לתת  לילד שיעשה או יעזור.

תיאום ציפיות – שיחה עם הילד:

ג] בחירת הילד במטלות: כעת, לאחר החשיבה, נשב עם הילד ונציע לו את מגוון המטלות. כעת, הילד יבחר בעצמו בין המטלות שהוצעו לו. לאחר שהילד בחר את המטלות, נסכם איתו סופית את המטלות שעליו לבצע.

ד] נכין תכנית עבודה מפורטת: כעת, נכין עם הילד תכנית עבודה כתובה. התכנית צריך להיות מובנת. זאת אומרת, כתובה באופן מפורט ובשפה פשוטה. נחלק את המטלות לטבלה של שלושה טורים:

1] מה הילד עושה.

2] איך הוא עושה.

3] מתי הוא עושה.

4] כמה זמן הוא יעבוד או כמה פרטים נדרש שיעשה.

כללי המטלות:

ה] לומר לילד לפני הביצוע או תוך כדי הביצוע, מה מצפים ממנו מבחינת כללים, כגון; כמה זמן העבודה ומתי הפסקה, מה ההספק, האם אפשר לדבר תוך כדי העבודה, האם אפשר לאכול תוך כדי העבודה וכו'.

חוויית עבודה

ו] כדאי מאוד שהעבודה תיהיה מתוך אווירה של חווייה. כגון, להכין שתיה ומזונות במיוחד רק למי שעובד, ארוחה מיוחדת רק למי שעבד וכדומה. החוויה מאוד חשובה, היא משמשת כמו סוג של תגמול לעבודה.

ז] השבח והביקורת:

שבח: נרבה לשבח את הילד. נחפש נקודות הצלחה ונציף אותם. בסגנון של "שמתי לב ש…ניקית את הספריה, שטפת את הריצפה וכדומה.

בנוסף, נשבח אותו באופן מיוחד על אחת המטלות שביצע ונספר על כך למישהו אחר, תוך כדי שהילד ישמע.

כגון: נספר בטלפון בהתלהבות לסבתא\אבא\חברה על אותה מטלה שהילד ביצע באופן מיוחד, על הצד הטוב ביותר.

ביקורת: אם יש ביקורת כלשהי, צריך לומר את הביקורת בשפה ברורה אך יבשה ללא רגש. בלי כעס, בלי לרטון, בלי הבעת יאוש, בלי איומים ובטח בלי להעליב במילים או בצליל הדיבור.

ילדים קטנים – העסקת הילדים:

כאשר מדובר על ילדים קטנים שאינם יכולים לעבוד, או על ילדים גדולים שאינם רוצים לעבוד, נצטרך לתכנן איך להעסיק אותם. למעשה הפתגם הידוע ש'הילדים הם לא קרבן פסח', חל בעיקר על ילדים אלה.

נצטרך להשקיע מחשבה וזמן, כיצד להעסיק אותם באופן כזה שהם לא יפריעו. אם לא מתכננים מראש איך להעסיק אותם, בסופו של דבר, זה יקח יותר זמן, זה יגרום לכאב ראש יותר גדול ולפיצוץ. לפעמים הפיצוץ יהיה (גם) עליהם.

שכר ותגמול – יציבות למטלות

כדי שכל הנ"ל יתקיים, נבצע – כפי שהרבי קרא לזה בשיחה שפורסמה אתמול – ׳מבצע פסח׳;

כדאי שהמבצע יכלול את כל סדר היום ויתפרס על שני תחומים;

תחום ראשון: מבצע על סדר יום מלא של שיגרת חופש. כלומר, שהסדר יום של הילד יהיה מלא ללא זמן בטלה מהבוקר עד הערב.

תחום שני: עזרה בבית  – יישום המטלות.

במבצע צוברים נקודות והוא מתוגמל בפרסים, טיול וכדומה. כל בית לפי האופן שלו.

בהצלחה רבה בעבודת הקודש!