"חשבתי על הרבי ברגעים הכי קשים – בזכות הישיבה" • טור

חבר'ה יקרים, ערב טוב!

בהמשך לקמפיין להצלת הישיבה בצפת, ברצוני לשתף אתכם בכמה מחשבות והגיגים אישיים:

למיטב זכרוני לא הייתי מאלו שניצלו את הזמן בישיבה בצורה הכי טובה, להיפך – בזכות הרב גרשוביץ הגעתי להישגים בתחום לימוד פרקי תניא בע"פ…

אני מאמין שישנם מאיתנו כאלו שמרגישים שיכלו לנצל את הזמן יותר טוב, ואכמ"ל וגו'..

יחד עם זאת, אני בטוח שכל אחד ואחד מאיתנו לא צריך לנבור ולחפש כדי להסכים לכך שהערכים שקיבלנו בישיבה מלווים אותנו לכל החיים.

אביא את סיפורי הפעוט כדוגמא קטנה:

כידוע לכם, לפני כמעט שנתיים – באור לח"י שבט, נפצעתי קשה בפיגוע.

(הודעה על התוועדות וסעודת הודיה תבוא בנפרד😉)

במהלך הפיגוע, ברגעים הכי קשים, מצאתי את עצמי מרוכז במחשבות שמעולם לא העליתי בדעתי שאזכה לחשוב: לא הפסקתי לחשוב על הרבי! לצייר את דמות קודשו בצורה ממוקדת וחדה מאוד, מתוך רצון להישאר קשור "גם כשחלילה צריך לעלות על העגלה ולהתחיל במסע…".

לפני כחודשיים יצא לי לספר בכינוס של נשי חב"ד בני ברק,  את הסיפור הנ"ל, כשבסיום דבריי קמה אישה ושאלה שאלה פשוטה: מהיכן היו לי הכוחות להתרכז במחשבות כאלו, ולא במחשבות של עצב, פחד, אובדן וכיו"ב.

באופן אישי שאלה זו כבר שאלתי את עצמי עוד קודם, והתשובה המתבקשת היחידה שעלתה בראשי היא – בזכות הישיבה בצפת!!! אין לי הסבר אחר.

כולנו די מכירים אחד את השני…, וכולנו מבינים שאת הערכים הללו כולנו קיבלנו בזכות הישיבה בצפת, רק שב"ה לא הגענו ובעז"ה גם לא נגיע לרגעים גורליים כאלו – כדי להרגיש זאת בצורה מוחשית כפי שאני חוויתי.

* * *

בתוך כך, כולנו מכירים את הסיסמאות "חסידים איין משפחה",  "אהבת ישראל" ועוד ועוד, ש'תאורטית' נכונים…

השאלה היא מה תכל'ס – מעשה בפועל?

בעיני השאלה היא: האם אני מוכן לצאת מעצמי עבור מישהו אחר? וכל שכן עבור מוסד כל כך קדוש? – המפעל הגדול בעולם לייצור דור העתיד של שלוחי הרבי?

בעיני השאלה היא: האם כחסיד של הרבי אני מסוגל להתעלות מעל כל מיני שיקולים צרים שונים ומשונים (מגזריים… ועוד…) כשמדובר על הצלה של מוסד כל כך יקר לרבי? האם אני מתנהג באהבת ישראל רק כשנוח לי והכל מסתדר לי בצורה מושלמת? או שאהבת ישראל זה גם, ואולי דווקא! ובמיוחד! כאשר הדעות שונות משלי (הנ"ל בעקבות שיחה והתכתבות)!!!

חסידים???!!! בא נראה אתכם!!!

ובפועל:

א. מי שלא תרם עד עתה הו"ק, עכשיו זה הזמן – צריכים אותך- פשוטו כמשמעו!

ב. לדעתי נכון שכל אחד מאיתנו שזכה וכבר תרם בהוראת קבע, יבדוק האם/איך אפשר להרים עוד קצת את סכום התרומה החודשית.

ג. באופן אישי – עברתי על העובר-ושב בחשבון הבנק ומצאתי שיש הרבה הוצאות לא נצרכות שכלל לא שמים לב אליהן, – כסף ממש קטן. שניתן להוסיפן כתרומה להו"ק. ממליץ בחום לעשות זאת!.

ד. מצווה יותר חשובה מהתרומה בעצמה היא הרי להתרים אחרים. אישית עברתי על אנשי הקשר שלי ועשיתי רשימה של חבר'ה שאליהם ניתן לפנות על אף שאינם בוגרים – ממליץ בחום לעשות זאת!

ובעזרת השם נעשה ונצליח

לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיפטר ממנה

מנדי רבקין