ברגע שהתפרסמה הידיעה על קמפיין ההצלה של ישיבת חב"ד בצפת, היה ברור לי שהטור הזה יוקדש לישיבה המיוחדת הזו שנקראת 'ישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש צפת', או בשם החיבה המפורסם שלה 'צפת'.
'להחזיר אהבה לישיבה'. זו הייתה המחשבה הראשונה שלתה לי לראש כשחשבתי על הכותרת ועל מה שאכתוב בטור. ואני חושב שהתחושה הזו עלתה בכל בוגר הישיבה שראה את הפרסום, ברגע שהבין שהישיבה שנתנה לו כל כך הרבה, נמצאת כרגע במצב ללא פשוט בכלל, ושיש חלון הזדמנויות לא רחב שיכול להציל אותה מהמצב המורכב שלה. (שמתם לב איך אני מתפתל בניסוחים כי הרב ווילשאנסקי לא מוכן בשום אופן להעלות אפשרות שמשהו בישיבה יחדל ח"ו)
וזה כל כך טבעי, כל מי שלמד בצפת, או אפילו בילה בין כתליו העבים העתיקים של בית המדרש, לא יכול שלא לרצות להחזיר אהבה לישיבה שעטפה אותו בכל כך הרבה אהבה, הכלה, ונתינה. גיל הישיבה הגדולה הוא משמעותי בעיצוב דמותו, וזהותו העצמית של כל הבחור. זה הגיל שבו הוא מפתח את אישיותו האינדיבידואלית. כל החומרים שמרכיבים את החיים בגיל הזה, נצרבים בנפש ונותרים שם לנצח כזכרונות נעימים שאתה מנצל כל כ' מר-חשון כדי לשוב עליהם או לפחות להתרפק עליהם.
וזה כל כך טבעי, שכאשר הישיבה קוראת לך, וצריכה אותך באמת, אתה לא חושב פעמיים, ונותן כל מה שאתה יכול כדי להשיב ולו במעט ממה שקיבלת.
אבל אחרי שהתחלתי לכתוב, תהיתי לעצמי מהיכן באמת מגיעה התחושה המיוחדת הזו שמלווה את הישיבה בצפת שנים כל כך רבות, שמושכת אליה כל כך הרבה בחורים מידי שנה שהפכו אותה לישיבה חב"ד הגדולה בעולם, ושגורמת לבוגריה לההתקשות להיפרד מרוחה ואווירתה?
ואז חשבתי על האיכפתיות. וכמו הרצון והעונג בחסידות שלא תמיד ברור מהי הביתה ומהי התרנגולת, גם כאן לא הצלחתי להכריע האם האיכפתיות מולידה אהבה, או שהאהבה הביאה את האיכפתיות.
בכל מקרה, כשהאהבה משולבת באיכפתיות, או הפוך, אז לעיתים אתה חייב גם ליישר, לייסר, לאסור, לתבוע, ואפילו להעניש. וכאלו לא חסרים בישיבות בכלל וכמובן שגם בצפת, אבל תמיד אתה חש את האהבה והאיכפתיות ברקע.
ולכן בקמפיין הזה של הישיבה אני הולך להשתתף. למרות שקשה. כי היום אנחנו מחזירים אהבה וגם איכפתיות. כדי להחזיר אהבה, אפשר להסתפק בטורי הלל משתפכים, או בהתרפקות על השנים הטובות בקבוצות. אבל להחזיר איכפתיות, זה להוציא את הארנק, או את היישומון ולהעביר כסף גם כשאין מאיפה. כי איכפת לך, ואתה מבין שזה רגע קריטי, ואם לא עכשיו, אימתי, ואם לא אתה אז מי?
ועוד משפט אחד לסיום, למי שלא בוגר. אם אתם קוראים בית משיח ולא למדתם בצפת, קרוב לודאי שאתם מכירים מישהו שאתם אוהבים שלמד שם ושהילדים או החתנים שלכם למדו או ילמדו שם. אי אפשר להגזים בחשיבות התרומה של הישיבה הזו לחיים החב"דיים אחרי ג' תמוז. מפני שכל הגזמה במקרה זה, תהיה תיאור של המציאות.
כתבתי למעלה שראש הישיבה הרב ווילשאנסקי לא מוכן שיכתבו שום מילה שמכילה את השורש ס'ג'ר' בצמידות לשם הישיבה. והוא צודק, מפני שזה לא יקרה. אבל אם ח"ו לא ננצל את חלון ההזדמנויות, המצב לא יהיה פשוט בכלל בכלל בלשון המעטה דהמעטה. אז אם חשוב לכם מהרבי, אם בשורת הגאולה חשובה לכם, אם לימוד התורה של מאות בחורים ששוקדים יום וליל כפשוטו על נגלה וחסידות חשוב לכם, אז פשוט תחשבו על כל זה כשאתם מחליטים כמה לתת, ותתנו כמה שיותר.
לתגובות: shneorc@gmail.com
» הצטרפו עכשיו להצלת הישיבה של הרבי