תמשיכו לפזר את הגרעינים

מאת: הרב חיים ועקנין, בית משיח

יום שלישי בלילה, כינוס השלוחים הארצי. בין הסדנאות תופס אותי הרב יוסף סגל, מנהל תלמוד תורה בכפר חב"ד ומדבר איתי על השליחות השניה שלי בשדה החינוך. "אתה חייב לעשות זה" הוא מקדים, ומתחיל לספר לי על רעיון שעשו בתלמוד תורה בשבת י"ט כסלו — סעודת שבת חגיגית בכיתות. כבר בשעה אחת עשרה התחילו הילדים לארגן את הכיתה לשבת ובערב חזרו ביחד עם המחנכים לסעודת שבת והתוועדות חסידית. תוך כדי שיחה, כשהוא יורד לפרטים, נכנסתי לאורות מהענין, ואז הוא כבר קלט שאין את מי לשכנע ואני כבר בפנים. מכיוון שהשיחה בינינו התנהלה בכ"ד טבת, מיד חשבתי על האפשרות לעשות את זה בשבת יו"ד שבט.

למרות הזמן הקצר פניתי למנהל, לסגן, לרכז צבאות ה' והם התלהבו מהענין. בשבת האחרונה כל קהילת חב"ד רחובות לבשה חג. בית הספר שרגיל לעבוד שישה ימים בשבוע, עבד גם במתכונת שבת… והתגובות עד לרגע כתיבת שורות אלו לא מפסיקות להגיע.בקשר לט"ו בשבט אומר הרבי, שעלינו ללמוד מכך ש"האדם הוא עץ השדה", וכמו שהעץ נמצא בצמיחה כך האדם צריך להיות תמיד בכיוון של צמיחה בשלושת הקווים תורה, עבודה וגמילות חסדים. ועוד ענין, כמו שהעץ, לא רק צומח אלא עושה פירות ופירי פרות, כך על האדם לא להסתפק בעבודתו הרוחנית אלא להצמיח פירות ופירי פירות גם במקומות אחרים.

בשנים האחרונות התפתח לו מנהג לקשר את ט"ו בשבט לענין של נטיעות (לא במחוזותינו כמובן). וידוע שאין לענין זה מקור מוסמך. אחרי שלומדים את השיחה של הרבי וענין הצמיחה של הפירות, נראה לי שכאשר לוקחים את הענין של 'עץ השדה' לעוד עץ או לעוד טיפה ירוק — הרי מעבר לכך שאין לזה מקור, זה עיסוק חיצוני לגמרי. אנחנו, בדרכו של הרבי, לוקחים מכל דבר את ענינו הפנימי, ועיקר ענינו הפנימי של ט"ו בשבט הוא כדברי הרבי: הצמיחה האמיתית תבוא כאשר נתחיל להתנהג כמו העץ שמביא פירות ודואג שתהיה לו המשכיות.בימי לימודיי בישיבה, הגיע לשולחן שלנו בחדר האוכל בחור עם נימוסים אירופאים, וההתנהגות שלנו לא בדיוק תאמה את הנימוסים שלו… זה מאוד הפריע לו ונערכו הרבה וויכוחים סביב הענין. אמנם דיברנו הרבה על נימוס, אבל האווירה בשולחן בהחלט לא הייתה מנומסת…

אחרי כמה חודשים ניגש אלי הבחור הזה ואמר לי בשקט: נכון, הנימוסים זה דבר חשוב, אבל יותר חשוב זה האווירה הנעימה והיחס הראוי שיש להתייחס לכל אחד.

לפעמים אפשר להיסחף ולעשות מעניין חיצוני עיקר ולפספס את העיקר האמיתי. העיקר זה אהבת ישראל אמיתית; הנימוסים והטקסים זה רק כלי. וגם בט"ו בשבט, בשבילנו זה תזכורת: לא לעוד יער או חורשה, אלא לכך שצריך להידמות לאילן ודווקא אילן מצמיח ועושה פירות.

כמו שהרב סגל עשה פעולה יפה ולא הסתפק בכך אלא זרע גם את הגרעינים להמשך, הבנתי ממנו שלא הייתי הראשון וגם לא האחרון ששוחח איתו על ענין זה. אני חושב שהשיחה הזו היא הזריעה בליבם של עוד אנשים, והעץ שצמח אצלם בתלמוד תורה, צמח גם אצלנו.

בעקבות זאת החלטתי, שכמו שהוא דאג להצמיח עוד עצים ולזרוע עוד זרעים, כך גם אני אעשה… אז הנה לכם רעיון מיוחד לקראת התאריך החסידי הקרוב שייתן אווירה מיוחדת בתלמוד תורה שלכם. ומי יודע איפה הגרעינים שזרקתי עכשיו יזרעו ויצמיחו עוד כמה עצים בפרויקט הנפלא הזה.

ואם יש לכם רעיון חסידי שביצעתם אותו בתלמוד תורה שלכם או בבית חב"ד שלכם ונראה לכם שהרעיון הזה אפשר לקחת אותו ולשתול אותו במקום אחר — תמשיכו גם אתם לפזר את הגרעינים. שלחו אלי ונתוועד על זה…