הגענו לבקר אותך חנהלה היקרה, הגענו לבקר את הבת דודה שפתאום חלתה. הגענו להשתתף, להיות וה' זכה אותנו ברגעים אחרים.
היינו שם בחמישי, כשהגיעה הודעה בהולה מהרופא שצריך לצאת עכשיו דחוף לפני כיפור, אולי יצליחו להציל… ישבת שם על הספה כמו נסיכה, חלשה אבל מיושבת. מתפקדת. מבינה. לחץ. טרוף. עוד כמה שעות לטוס? איך עושים זאת?
ניסינו לעשות סדר. מה צריך? קודם לדאוג לילדים אמרת, לבדוק מה טוב להם, לאן ילכו. ישבת ועשית רשימה עם כל הפרטים, כולל הדף קשר והמחזורים.
ישבת שם עם סדור, תהילים. לסיים מנחה, חת"ת… ישבת שם וענית בסבלנות ובאהבה לטלפונים של אנשים למרות הלחץ. ישבת שם וחיכית לילדים, והם חזרו. כולם סביבך… אחד הראה פתק נחת, השני ספר מה היה בגן, והתינוק פשוט נצמד… חייכת אליהם. עטפת אותם באהבה שרק אמא יכולה לתת. חייכת אליהם, הרעפת עליהם מה שאת יכולה. איזה נחת, ילד כל כך טוב, מדהים, הצלה שלי, כל הכבוד…
ובמקביל ארזנו, וארזנו, וארזנו. תיקים לכל הילדים. וגם לך. ביהמ"ק בתפארתו. האם מתחיל רגע החורבן? דוחקים את המחשבות. אבל האויר, הלא מדובר חזק מאתנו. איך תחזרי אלינו?
"עלה המוות בחלונינו"…
עלינו לארוז לך תיק. "אני רוצה תמונות של הילדים", אמרת. "כל כך אתגעגע. לא יודעת איך אעמוד בזה. איך אחזיק בפרידה מהם?".
קראת ל"גדולים" לספר שאת טסה. בן השבע בכה. לא הולך לשום מקום. את לא טסה. הלב נקרע. את ממשיכה כמו נסיכה להתנהל, לנהל, לחייך לילדים.
הבא בתור ברשימה: לסדר את הילדים – לכתוב לרבי. כל כך את – חני. אמא וחסידה. זו כל המהות. יראת שמים שלא מוצאים. טוהר שהעולם לא נגע בו.
כתבת לרבי. הרבי כתב על פרידה, אבל למרות הפרידה, במקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא, והרבה מילים גבוהות, על שרפים, מלאכים… "שרפים עומדים לו ממעל".
לא יכולנו לדבר על זה. מפחיד מידי. מצאת שם איזה מילים מעודדות, אבל ההרגשה. הלב, המוח. בכל רובד…
חני יקרה מתגעגעים אליך. השרפים מנחמים שם למעלה? את עומדת בגעגוע לילדים?
הרבי רצה להיפרד ממך… הגעת אליו ערב יום כפור. ל770 הגעת אליו היום שוב, בחזרה בדרך לצפת. את דוגמא להתקשרות.
מחכים לך עם הרבי מלך המשיח ביחד. מחכים לך בגאולה השלימה.
ובנתיים כמו ששאלת: איך נעמוד בגעגועים?