ומלכי גואל שארית, מעודד שירה עשירית • קינות לכבוד הגאולה

חידוש מרענן לו זכינו בתשעה באב, הוא אותו חיבור מוצלח על הקינה "אש תוקד בקרבי" קינה המתארת סיטואציות שונות ממצב הביש אליו נקלע עם ישראל בתקופת החורבן "בצאתי מירושלים" – לעומת האירועים שפקדו אותם בתקופה הזוהרת "בצאתי ממצרים" הקינה מסתיימת בתקווה והתפילה "ששון ושמחה ונס יגון ואנחה – בשובי לירושלים" ועל יסוד סיום זה חיבר א' החסידים קטעים תואמים לזמננו זה, "אצייר בדמיוני ואפקח עיני בשובי לירושלים".

בתיאור מלבב ובחריזה מצלצלת להפליא, עולים בליבנו המחזות הנפלאים "כתר מלוכה וארמון תפארה, ומלכי גואל שארית מעודד שירה עשירית ולא יכנף עוד מאיתם, והניף ידו על הנהר ובקע נחלים, מרחפים כמטוסים על ענני שמיא מהירים" עם כל שורה נוספת אנו ממש שומעים את הקולות "אשרקה להם ואקבצם בדמעות שמחה אובילם" וכמובן גם מתבשמים מהניחוחות העולים מ"זבח לה' בבצרה וערבה לה' מנחת יהודה, מסובים לשולחן בלויתן ושור הבר".

בין ספסלי 770 ההפוכים בעת אמירת הקינות, היה ניתן לראות יהודי היושב ומתעמק ב"קינות המפורש" כשדמעות זולגות מעיניו וקולו נשנק בבכי על חורבן בית המקדש, ולצידו ישב יהודי כשבידו דף הקינה המעודכן "לכבוד הגאולה" וכשחיוך נסוך על שפתותיו וזיק שובב של אמונה וביטחון ניבט מעיניו… ניתן לראות במחזה זה את התממשות דברי הרבי שליט"א: "ככל שמתקרבים לגאולה, פוחת והולך רגש החורבן והאבילות ומוסיף והולך רגש ההכנה לגאולה".