מרגלים נמאסתם!

משיח פרידמן, בית משיח

1.

קודם כל תירגעו. אני מבין שהכותרת הקפיצה אתכם, ובדיוק לזה היא נועדה (הרי בינינו, בלעדיה חלקכם כלל לא היו טורחים לקרוא את השורות הללו) אבל בכל זאת, בין אם אתם מעדת המתלהבים, הלהוטים לקרוא איך הפעם "נכנסתי בהם" ו"כיסחתי אותם" ובין אם אתם דווקא מעדת הקוראים המתעצבנים והכועסים, הנוהגים להציף לי את המייל והווטסאפ בתגובות נזעמות (תמשיכו!) – כולכם מוזמנים להירגע.

בניגוד למה שאולי חשבתם, יובהר מראש כי הטור שלפניכם איננו מכוון לאף "מרגל" בן–זמננו ואין בו כל מטרה לבקר או להטיף מוסר ובוודאי שלא לפגוע חלילה – באף אחד מאנ"שינו היקרים. כל הנאמר בטור – מכוון ומופנה אך ורק ל"מרגלים אשר בקרבך" הנמצאים אצל כל אחד מאיתנו, ללא הבדל מוצא, כיפה ודעה.

על מי מאיתנו לא נמאסו כבר ה"מרגלים" האלו? הם שתוקעים אותנו מאחור, שלא מניחים לנו להשתחרר ולעלות לארץ ישראל, שתמיד יידעו למצוא את כל התירוצים והאמתלאות שיגרמו לנו לעצור ולשוב על עקבותינו, במקום לשעוט קדימה, לכבוש את היעד ולהגיע לפסגה.

אז איך מתמודדים איתם?

כמו כל קושי ודילמה בחיינו, בדרך היחידה להתמודד ולהתגבר – מצעיד אותנו הרבי מלך המשיח שליט"א בשיחותיו הקדושות. את פתרון הדילמה הנוכחית, התווה לנו הרבי השבוע לפני 37 שנים, בהתוועדות שבת פרשת שלח תש"מ. הסכיתו וקיראו.

2.

"העניין של "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל" ברוחניות העניינים ובעבודת האדם הוא:

יהודי צריך להיכנס לתוך העולם, ל"ארץ כנען", ולראות כיצד צריך לכבוש אותה ולעשות ממנה "ארץ ישראל", "ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", ו"ארץ" – "שרצתה לעשות רצון קונה", "ישראל" – "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל". ובלשון ההלכה – ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו".

מגיע היצר-הרע ומתלבש כמו יהודי שני, וטוען: "עז העם היושב בארץ": ארציות, גשמיות וחומריות העולם חזקה כל כך מכדי שיהיה אפשר לכבוש אותו ולעשות ממנו הכשר מצווה, ועאכו"כ מצווה!

טוען היהודי בחזרה: הקב"ה שלח אותי לעולם, לארץ, כדי להפוך אותה, ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו".

עונה לו היצר-הרע: אני לא בא על דעת עצמי לומר ש"עז העם היושב בארץ", שהארציות והחומריות חזקה מידי בשביל שיהפכוה – אני שליח של משה רבינו, ששלח אותי ל"ארץ" כדי לראות איזו ארץ היא זו.

לאחר-מכן הוא מצרף אליו עוד תשעה יהודים, והם נהיים עדה קדושה, שהם העשרה מרגלים . . והם באים ומדברים כולם באותו נוסח ובאותו סגנון, ומראים ליהודי דף חתום ("א גע'חתם'טע פאפירל") שהם השלוחים של משה רבינו, כמו שכתוב "שלח לך", "וישלח אותם משה", שזה מורה על עניין השליחות, והם צועקים שהם השלוחים לעניין זה גופא – לראות איזו "ארץ" היא זו!

במילא אומרים הם ליהודים ש"עז העם היושב בארץ" – קשה מידי להפוך את העולם, במילא תיתקע ("בלייב-שטעקן") ב"מדבר", תישאר בד' אמות שלך ואל תתעסק עם ארציות וגשמיות וחומריות העולם.

אבל הם לא מספרים שמשה לא עשה אותם לשלוחים בשביל לראות אם אפשר לכבוש את ארץ כנען, ואחר-כך להביע את דעתם על כך – אלא הוא מינה אותם לשלוחים רק כדי לראות "את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה גו'" בכדי לדעת לדעת איך להיכנס לארץ כנען.

. . ומכיוון שהמרגלים שינו את שליחותם – הם הביעו דעה האם להיכנס לארץ כנען או לא – זהו שליח שמשנה את שליחותו, מתבטלת כל השליחות.

אבל את זה הם מחביאים: הם רק אומרים שהם שלוחים של משה רבינו, אבל את זה שאח"כ הם שינו את שליחותם, וממילא התבטלה שליחותם – את זה הם מחביאים!

. . כיצד באמת יכולים לדעת מי הצודק? האם יהושוע וכלב, או שאר המרגלים, שגם הם צועקים שהם שלוחים של משה רבינו, במילא מה שהם אומרים הוא ע"פ תורה וע"פ הוראת משה רבינו? העצה היחידה לזה היא – ללכת למשה רבינו ולשאול אותו בעצמו . ."

3.

באמת חבר'ה, הרי לכולנו נמאס כבר. נמאס לראות איך במשך חצי יובל ה"מרגלים אשר בקרבך" מהתלים בנו ללא הרף ומבלבלים את מוחנו בשלל סטיגמות שונות ומשונות – המסיחים את דעתנו מהעיקר ומסיטים את התמקדותנו מהדבר האמיתי. למי עוד לא נמאס מדיונים עקרים והתפלמסויות ריקות מתוכן על כל מה שלא חשוב ולא עקרוני?

איך קורה שכל כך הרבה דיונים פנימיים בין אנ"שינו, שנועדו לעסוק בתחומים החשובים ביותר וללבן סוגיות בנושאים הבוערים ביותר – גולשים מיד בתחילתם לתהומות הדמגוגיה והסחת הדעת ולעיסוק בזוטי-זוטות חסרי כל משמעות?

תקראו שוב את קטע השיחה לעיל, ושימו לב כיצד לפני 37 שנים היטיב הרבי לתאר במדויק את אופי השיח השורר בין חסידיו כיום. ולצד התיאור, מגלה לנו הרבי בשיחה את הפתרון המושלם: "ללכת למשה רבינו ולשאול אותו בעצמו".

איך לא חשבנו על זה קודם? תארו לעצמכם כמה פורומים, התכתבויות ושרשורים התגלגלו לשווא וכמה שעות של וויכוחים ודיונים יכלו להיחסך – לו רק היינו מתרכזים בפתרון הכל-כך טבעי ומתבקש שמציע לנו הרבי: פשוט לחזור למקורות, לפתוח את הספרים ולקרוא את הדברים ככתבם וכלשונם.

ואז, נוכל סוף סוף לקיים דיון רציני, ענייני ומנומק, בנושאי הליבה העומדים על הפרק, תוך התמקדות מוחלטת בנקודת המוצא האמיתית היחידה – מה הרבי דורש מאיתנו כעת? מבלי לסטות לרגע לוויכוחי סרק על ממסדים, פוליטיקות וסממנים חיצוניים…

הדיון הפורה והמרתק שיתפתח אז, יתייצב על היסוד המוצק שנקבע עוד בטרם תחילתו: הרבי ורק הרבי מגדיר את עבודת השליחות וקובע את המטרה והיעד – אלה אינם נתונים כלל לשיקול דעתנו. רק לגבי דרכי הביצוע ניתנה לנו הזכות להציע את רעיונותינו.

הרבי קבע "שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל-בחירה . . שיהי' ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור . . עד – הנבואה העיקרית – הנבואה ש"לאלתר לגאולה" ותיכף ומיד ממש "הנה זה (משיח) בא". אף אחד לא שאל אותנו האם זה אפשרי ובר-ביצוע. הדיון היחיד שמותר לנו לקיים בנושא הוא כיצד לבצע זאת?

4.

בשבוע שעבר, השתוממו והתפלאו רבים מלומדי שיחת ה'דבר מלכות' לפרשת בהעלותך, לגלות סעיף שלם בשיחה (סעיף י"ב) העוסק בפרשת המרגלים עליה מסופר בפרשה הבאה (פרשתנו, שלח) ובעיקר במסופר בהפטרה אודות שני 'מרגלי החרש' ששלח יהושוע לקראת כיבוש הארץ – מרגלים שדווקא כן נשארו נאמנים למשלח ומילאו את שליחותם כדבעי.

גם הרה"ח דוד נחשון, מנהל ניידות חב"ד וצבאות ה' בארה"ק – למד את השיחה ולרגע התפלא על הסעיף היוצא-דופן, שנראה כשייך לכאורה לפרשת השבוע הבא… אך אז הוא נזכר היכן הוא היה באותה שבת בה נאמרה השיחה, בש"פ בהעלותך י"ט סיון תנש"א – ופתאום הכל התחבר לו.

בתחילת אותו שבוע, ביום ראשון י"ג סיוון עבר הרב נחשון יחד עם ר' אבי טאוב בחלוקת הדולרים בה בירך אותם הרבי להצלחה בנסיעתם, שהייתה אז חשאית לחלוטין. חשאית לא פחות ממטרת הנסיעה, עליה ניתן ללמוד מנוסח "כתב המינוי" שניתן להם אז על ידי הרבנים:

"אנו החתומים מטה ממנים את ר' ישראל דוד בן ר' מרדכי שי' נחשון ואת ר' אברהם בן ר' חנא שי' טאוב לשלוחי בית–דין למסור הפסק–דין המצוי בזה לפני הבעש"ט, המגיד, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר הצ"צ, אדמו"ר מהר"ש, אדמו"ר מהורש"ב, אדמו"ר מהוריי"צ, הרה"ק מוה"ר לוי"צ שניאורסאהן נ"ע, על מנת שיעשו כל התלוי בהם בבית דין של מעלה לביצוע פסק הדין בפועל ממש לגילוי כ"ק אדמו"ר שליט"א המלך המשיח לעיני כל בשר (על פי פסק–דין הרמב"ם בסוף פרק י"א דהלכות מלכים) למטה מעשרה טפחים באופן של נפלאות תיכף ומיד ממש ממש ממש".

מרגלי החרש אכן המריאו לרוסיה ויצאו למסע בן כמה ימים בין ציוני רבותינו נשיאנו, עליהם הקריאו את פסק הדין הקובע כי הרבי הוא מלך המשיח. מניעות ועיכובים נקרו בדרכם על כל צעד ושעל, אך ברכות ומענות הרבי להם זכו גם בעיצומה של השליחות – נסכו בהם כוחות להמשיך בביצוע המשימה עד להשלמתה.

בשבת פרשת בהעלותך שהו מרגלי החרש בדנייפרופטרובסק, ששימשה להם כחניית ביניים בין הקראת הפסק דין באוהל האדמו"ר הזקן בהאדיטש, בערב השבת – לבין נסיעתם להקראת הפסק באוהל הרבי הרש"ב ברוסטוב.

בקול נרגש, אמר לי השבוע הרב נחשון: בעיצומה של השליחות החשאית, העניק לנו הרבי את החיזוק הזה שבסעיף י"ב בשיחה – בו מסביר הרבי כי דווקא באמצעות אותם 'מרגלי החרש' ששלח יהושוע "נפעלה במילואה שליחותו של משה ודעתו בשילוח המרגלים שהוא לכבוש את הארץ".

לתגובות הערות והארות: mf7709@gmail.com \ 053-820-6628