הראש והממשלה

משיח פרידמן, בית משיח

1.

"לכבוד רבי שניאורסון המכובד" כך פתח ראש הממשלה הראשון, מר דוד בן גוריון את מכתבו אל הרבי שליט"א, מתאריך י"ג חשוון תשי"ט. "אני פונה אל כבודו בעקבות החלטת ממשלת ישראל, לפיה מונתה ועדה מורכבת מראש-הממשלה, שר המשפטים ושר הפנים, שתבחון הנחיות רישום לילדי נישואי תערובת שהוריהם, גם האב וגם האם, רוצים לרשום ילדיהם כיהודים.

בהחלטה זו הטילה הממשלה על הועדה לשמוע "חוות דעת של חכמי ישראל בארץ ובחוץ לארץ בנידון זה", ולנסח הוראות רישום "שיתאימו למסורת המקובלת בכל חוגי היהדות, האדוקים והחופשיים לכל זרמיהם, ולתנאים המיוחדים של ישראל כמדינה יהודית וריבונית שמובטח בה חופש מצפון ודת וכמרכז לקיבוץ גלויות" . . לאור כל הנאמר נהיה אסירי תודה אם כבודו יואיל לחוות דעתו כיצד עלינו לנהוג  ברישום ילדי נישואי תערובת".

[מכתב דומה שיגר בן-גוריון אל 58 אישים מפורסמים נוספים, מתוכם היו גם רבנים ידועי-שם, אך רוב הנמענים לא היו שומרי-מצוות ונבחרו להביע דעתם כפרוספורים, סופרים ואנשי-רוח. למרות זאת, קבעו רובם ככולם של המשיבים בצורה חד משמעית, כי בן נכרית איננו יהודי ללא תהליך גירות].

עוד בטרם השיב הרבי עצמו לשאלה, מוצאים אנו באגרות קודש (כרך ח"י, אגרת ו'תרכד) אגרת לחברי הבד"צ בלונדון "בקשר עם מכתב הנשלח עתה מאה"ק ת"ו בענין הרישום של ילדי נכריות וכו'". באגרת מצוין גם כי נשלחה "בהקדם, מהיר ודחוף" ובמרכזה כותב להם הרבי:

" . . דעתי ברורה שצריכים לענות על השאלה. ומלבד הגישה הכללית שלי כי שב ואל תעשה בענינים כאלה – יש אפשריות לתוצאות בלתי רצויות לגמרי, והלואי שהיו היראים לדבר ה' לוקחים עמדה גלויה לכל תופעה בחיים הדתיים של עמנו בני ישראל בכל מקום שהם, שאז היו נמנעים כמה ענינים בלתי רצויים בהחלט

– הנה נוסף על זה עוד נקודה עקרית בקשר עם הענין הנ"ל, אשר עצם הפניה להיהודים בחוץ לארץ שוללת מכאן ולהבא הטענה שנשמעה בכמה וכמה חוגים שאין ליהודי חו"ל לחוות דיעה בעניני ארצנו הק' ת"ו".[כידוע, טענה זו הושמעה כלפי הרבי בהזדמנויות רבות בשנים הבאות, בכל פעם בה הביע את דעתו הקדושה אודות המצב בארה"ק].

2.

במכתב ארוך ומפורט (מתאריך ח' אדר א' תשי"ט, נדפס באג"ק כרך ח"י, אגרת ו'תשיד) השיב הרבי לשאלת בן-גוריון במילים נחרצות ותקיפות "דעתי ברורה בהחלט, בהתאם לתורה ולמסורת המקובלת מדורי דורות, כי בענינים כאלה אין כל תוקף להצהרה בדיבור על הרצון להרשם בתור יהודי, ואין בכח הצהרה זו לשנות את המציאות.

על פי התורה והמסורת של דורי דורות הקיימת וחי' עד היום הזה – יהודי, או – בסגנון שונה אבל בתוכן שווה – שייך לעם בני ישראל, הוא זה ורק זה שנולד מאם יהודי' או גר שנתגייר באופן גירות מדויק, אשר פרטי סדר גירות זה מבוארים בספרי פסקי דינים של עמנו בית ישראל מדור לדור ועד להשולחן ערוך".

אך הרבי לא הסתפק במענה לשאלה זו, ומנצל את ההזדמנות להבהיר ולהקדים רפואה למכה שעוד תגיע מ"בעיית הרישום" הזו. בשורות הבאות במכתב, ניכר היטב כיצד חזה הרבי מראש את גזירת "מיהו יהודי" עליה החל מאבקו ("בגלוי" כפי שהדגיש הרבי בהגהתו הידועה ל'ראשי פרקים' מתולדותיו) כעשור שנים לאחר מכן.

"האמור במלוא תקפו לא רק בנוגע לילדים שהוריהם או מי שהוא אחר מצהיר על רצונו לרשום אותם בתור יהודי, אלא גם בנוגע לכל מי שיבוא להצהיר על עצמו שרוצה לשנות מעמדו ומצבו כדי להכנס לכלל ישראל, שאין בהצהרה כזו ולא כלום אלא אם כן יקיים בפועל, או שכבר קיים בפועל, סדר הגירות מתאים להמסורה וכמפורט בספר השולחן ערוך, כנ"ל".

בהמשך המכתב הודגשו נקודות והיבטים נוספים בעניין זה. הרבי מבהיר כי השאלה איננה רק על רישום פורמלי בארה"ק, אלא נוגעת ומשותפת לכללות עם ישראל וגם מתריע כי הניסיון ל"הקלת המעבר והצירוף לעם ישראל" עלול לפגוע ח"ו בביטחון המדינה ותושביה. את טענת ה"אפליה" דוחה הרבי על הסף היות וזו "שייכת בנתינת או שלילת זכויות או עונשים, ולא ברישום מציאות קיימת".

מעניין מאד לציין כי כחודש לאחר מכן, בסיומו של מכתב מי"ג אדר ב' למר אליעזר לבנה כותב הרבי "עשיריות פירושים שונים ומשונים למגלת אסתר, אבל בזה כולם משתווים אשר אף שהמן אמר להשמיד ולהרוג ומרדכי – ונהפוך הוא – בדעה אחת היו, וגם אחשורוש וכל הדור ההוא עמהם, וללא צל של ספק – מי הוא יהודי".

דברים דומים אמר הרבי גם במהלך התוועדות חג הפורים תשי"ט "בהתאם להמנהג בפורים לומר גם "פורים-תורה" – ישנה הוראה נוספת מזה שבני ישראל נקראים במגילה בשם "יהודים":

בין המן שצעק "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים", לבין מרדכי היהודי שצעק "ונהפוך הוא", "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" – החילוק הוא מן הקצה אל הקצה; וביניהם היו גם אחשורוש ושריו. אמנם, כל הפלוגתא והמחלוקת היתה אם "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים", או "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר"; אבל "מיהו יהודי" – לא היה ספק לאף אחד!…"

3.

החל מהתוועדות חג הפורים תש"ל, בה פתח הרבי את המאבק לתיקון חוק 'מיהו יהודי', היה עולה הנושא על שולחנו של הרבי במיוחד בהתוועדויות הפורים מידי שנה בשנה. מילים מבהילות וחריפות במיוחד, שכללו ביטויים בהם רמז הרבי בפירוש על עצמו, כמרדכי בדורנו – אמר הרבי לקראת סיומה של התוועדות פורים תשמ"ב:

"המבצע ד"מיהו יהודי" – כמ״ש ״רבים מעמי הארץ מתייהדים כי נפל פחד היהודים עליהם״, ״כי נפל פחד מרדכי עליהם״: מרדכי היה מחכמי הסנהדרין, מגדולי ישראל האמיתיים, "מאן מלכי רבנן" האמיתיים, והנהגתו היתה באופן ד"לא יכרע ולא ישתחוה". ועד״ז מובן בעניננו – שכולם מתחילים לפחד מ״מרדכי היהודי״ האמיתי, שאותו אי אפשר ״לקנות״ ב״עשרת אלפים ככר כסף״, כי ״לא יכרע ולא ישתחוה״!

ולכן, צריכים כולם למלא את רצונו של "מרדכי היהודי״, שהוא כמשה בדורו, ולקבוע שצריך להיות "גיור כהלכה״. כפי שנקבע ב״תורת משה״, ש״קבל תורה מסיני״, ד״מכיך מכל טוריא״ – ענווה אמיתית, ועי״ז היה יכול לקבל את התורה מאת הקב״ה. ומזה מובן, שרק ע״י ענין הביטול יכולים לכוין לאמיתית ההלכה. ועי״ז – ״רכים מעמי הארץ מתייהדים" ב״גיור כהלכה״, ״כי נפל פחד היהודים עליהם״.

וכל המניעות והעיכובים – אין להם מציאות כלל, כי זהו ״קול עלה נדף״ בלבד, והפחד מפני ענינים אלו שייך להיפך ענין הברכה. היינו תמורת עמידה ב״גאון יעקב״, מפחדים מ"קול עלה נדף״, ולכן יוצאים במלחמה נגד ״דבר ה׳ זו הלכה״, נגד ״גיור כהלכה״.

וכאמור לעיל – ״נפל פחד היהודים עליהם״, ולכן "רבים מעמי הארץ מתייהדים״. ובאופן שלאף אחד מבני ישראל לא תהיה ״העזה״ לומר שישנו אופן אחר מלבד ״גיור כהלכה״!".

4.

כעת ניגש למנה העיקרית: למחרת מכתב המענה הרשמי לשאלת הרישום, עליו סיפרנו לעיל – כתב הרבי לבן גוריון מכתב נוסף, אותו מגדיר הרבי בתחילתו כ"כתוב בלתי רשמי, וגם לא חצי רשמי . . בלי דיפלומטיא, ואולי גם הסגנון אינו מתאים להפרטי-כל".

זהו מכתב מדהים ומאלף, שמפאת אריכותו ומקוצר היריעה הנוכחית – הוא בהחלט קובע ברכה לעצמו ובעז"ה נעסוק בו בהרחבה בטור הבא. להלן ניגע רק בקצה-קצהו של המכתב, בכמה שורות ספורות המופיעות לקראת סיומו.

נקדים ונסכם בשתי מילים את דברי הרבי במכתב זה אל דוד בן-גוריון – שהיה כידוע אידיאליסט אנטי-דתי מובהק – והרבי מבקש ממנו לנצל את השפעתו ולפעול במישרין ובעקיפין כדי "להטות ולשנות את כל רקע החיים בארץ ישראל לפרטיו" לדרך שמירת התורה וקיום המצוות במעשה בפועל. אתם קולטים במה מדובר פה?…

הרבי מקדים לנסח את תמיהתנו ותמיהתו של בן-גוריון, שבוודאי תתעורר למקרא המכתב: "לכאורה, קרוב לומר אשר שורות הנ"ל יעוררו תמי' בלב כבודו – האומנם חושבני שבמכתבי אוכל לשנות ולהשפיע על השקפת עולם בת עשיריות בשנים, ובפרט – השקפתו של אדם שראה פרי בעמלו".

"אבל" עונה הרבי "כיוון שלדעתי המצב בארץ ישראל הוא כנ"ל, הרי המצב כשלעצמו והאמת לאמתו אשר ברעיון עצמו, והאפשרות הכי נפלאה ומיוחדה במינה שניתנה למר – הם המדברים, המבקשים ודורשים. ובודאי אשר גם בלעדי מכתבי – התבונן כבודו בכל זה רבות פעמים. אלא שלא ראיתי רשות לעצמי לעבור על כל זה בשתיקה – בה בשעה שכותב הנני בבעיית הרישום אשר חלק היא מכללות רקע האמור, ומצאתי לחוב שלי לעורר אודות זה – לפחות במכתב פרטי לכבודו".

כך מלמדנו הרבי לנהוג: אף פעם לא לוותר מראש, לא להרשות לעצמנו לעבור בשתיקה. אין דבר כזה! חייבים לנסות, להתעקש, להתאמץ ולשכנע. גם אם שום חישוב הגיוני לא נותן סיכויים להצליח – שב ואל תעשה, זו לא אפשרות שקיימת בעולם המושגים של חסיד.

תקראו את המכתב הזה (אג"ק כרך חי, אגרת ו'תשטו) תראו כיצד עמל הרבי לשכנע את אחד ממקימי המדינה וראש הממשלה שלה במשך עשור – שהשקפת 'ככל הגויים בית ישראל' היא לחם-חוקו, שעיצב את המדינה בדווקא על אדני החילוניות והכפירה בקב"ה. והרבי מבקש ממנו להפוך את המדינה הזו לתיאוקרטיה, למדינת הלכה, הנשמעת לקב"ה ולתורתו. לא פחות!

ומאיתנו מה בסך הכל הוא מבקש? לקרב עוד ועוד יהודים למרדכי שבדורנו. להפיץ את בשורת הגאולה. ומהתפקיד הזה אנחנו מנסים להתחמק?

לתגובות הערות והארות: mf7709@gmail.com \ 053-820-6628