"סבא האדם, האנושי, עם הפשטות, טוב הלב"

הגאון, החסיד, ראש הישיבה, עובד ה'… אלו הם מקצת התארים שנכתבו בעיתונים ובאתרים השונים בבוקר שלאחר פטירת סבי האהוב והיקר הרה"ג הרב מאיר-צבי גרוזמן ע"ה.

גם בתיאור הקשר שלי האישי עם סבא, אני יכול לדבר על סבא הלמדן ועובד ה'. סבא שעודד ללימוד ולהצטיינות, סבא שמבקש תמיד כשמגיעים אליו, גם כנער וכילד קטן להשמיע איזה "חידוש" טוב, סבא שהכין איתי את "פלפול" הבר-מצווה, סבא שמציע לימוד חברותא משותפת, שמדבר איתי על השקעה בתפילה כפי שצריך ועוד דוגמאות אין ספור…

אבל אני רוצה לדבר על צד אחר, צד שרבים מאוד הכירו אצל סבא ורבים מדברים עליו גם כעת. סבא האדם, האנושי, עם הפשטות, טוב הלב, והיחס לכל אדם בצורה מסבירת פנים.

את הצד הזה חשתי אין ספור פעמים כנכד, וחשתי באופן מיוחד לאחרונה, כשהבאתי כשליח הרבי במכללת 'סמי-שמעון' בבאר שבע, קבוצת סטודנטים מהמכללה לסופ"ש בכפר חב"ד, ובמהלך הסיור בכפר, הם התארחו בביתם ובגינתם המוכרים לכל – של סבא וסבתא.

שם, כשסבא החזיק עבורם את הצינור לנטילת ידיים, כשהתייחס אליהם בחיוך ובחמימות, לא רק אני חשתי, אלא הסטודנטים חשו באותו יחס אנושי מאדם שהם מבינים שהוא רם מעלה, אך היחס החם, האנושי והפשוט שבר את כל המחיצות ביניהם.

ולרגע… נדמה היה שהוא גם סבא שלהם!