הקירוב נותן לילד את הכח להתגבר על המכשולים

הרב שלמה רייניץ

אבא, איפה אלוקים?

במאמר לשבת פרשת ראה, מברכים חודש אלול ה'תשכ"ו, הרבי מסביר שכאשר המלך בשדה ומראה ל'איש השדה' פנים שוחקות, הדבר מעורר אצל 'איש השדה' תענוג ונותן לו כוח להתגבר על המניעות והעיכובים ולשוב בתשובה שלימה.

כאשר העם יודע שהמלך נמצא אתו בתוך השדה שלו ממש, מתעורר אצלו רצון לבוא ולהקביל את פני המלך – זו המשמעות של "אני לדודי", ומכך הוא מקבל כוח לשוב בתשובה שלימה – זהו "ודודי לי".

הרבי מבאר שהרצון לבוא אל המלך נובע מכך שהמלך הוא 'הלב של העם' ולכן העם קשור אליו בעצם מציאותו. אלא מאי, כאשר העם נמצא בריחוק מקום, הקשר שלו אל המלך נמצא בהעלם, וכאשר המלך מתקרב אל העם, זה מעורר ומגלה בו את הרצון להתקרב למלך.

הסיפור הבא ממחיש זאת באופן נפלא.

15 הדקות ששינו את חיי

בשנת ה'תשל"ג, באחד מימי חודש שבט הקרים, נעמד ליד 770 בחור בעל מראה לא שגרתי. הוא היה עטור שער עד הכתפיים וזקן מגודל, לבוש מעיל עור, מכנסי ג'ינס צמודות ונעלי עור נחש. כך עמד והמתין לרבי שיחזור מה'אוהל' הקדוש, אחר שקיבל עדכון מדויק על זמן בואו של הרבי. הבחור ידע שהרבי אמור להיכנס מיד לתפילת מנחה, וקיווה להספיק לשאול שאלה שהעסיקה אותו ולא נתנה לו מנוח מזה זמן רב.

והנה, הרגע המיוחל הגיע.

מכונית הקאדילק הישנה נכנסה לחניה, הבחור זז הצידה וראה כיצד הרבי יוצא מהמכונית ומתקרב למדרגות של 770, שם עצר את הרבי ושאל אותו 'האם זה אתה הרבי מליובאוויטש?' הרבי לא השיב, אלא הביט אל בו במבט חודר ושאל: 'מה שמך ומהיכן אתה?', הבחור הביט בעיניו של הרבי כמהופנט ונקב בשמו [אליוט לסקי] ומהיכן בא.

ואז ביקש הבחור מהרבי לשאול שאלה. הרבי הסכים, והוא שאל: "היכן אלוקים?" – 'בכל מקום', ענה הרבי. – 'אני יודע. אבל היכן?'.

השיב הרבי: 'בכל מקום ובכל דבר. בעץ, באבן, בכל פרט בבריאה'.

'אני יודע, אבל היכן?', התעקש הבחור, ואז הרבי – שלא הזיז את מבטו מעיני הבחור – ענה לו תשובה שטלטלה אותו לשנים רבות: 'בתוך הלב שלך, אם זו השאלה שלך'.

הבחור, שרצה להתבטא באופן חופשי יותר, ביקש לעבור לדבר בשפה האנגלית (עד כאן דיבר באידיש שידע מהבית). הרבי הסכים והבחור שאל: 'אנחנו אומרים 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד', והרי, בין אם אתה יהודי או שחור או אינדיאני, ה' הוא אלוקים אחד של כולם?'

השיב הרבי: 'מהותו של השחור זה להיות שחור, מהותו של האינדיאני זה להיות אינדיאני, מהותו של היהודי זה להיות קשור עם ה' יתברך, ואת זה יהודי עושה על ידי קיום תורה ומצוות'. הרבי הדריך אותו ללמוד בכל יום קצת מספר קיצור שולחן ערוך באנגלית ולהתחיל להניח תפילין בכל יום חול.

הרבי המשיך בדרכו לתוך 770 והבחור הלך לדרכו. השיחה שארכה כ-15 דקות השפיעה למשך כל ימי חייו. לימים סיפר, שחלפו יותר מחודשיים ימים עד שהתחיל להניח תפילין, אחרי שנים ארוכות שלא הניח, ו'מצוה גוררת מצוה' – הוא התקדם בדרך התורה והמצוות. בזמן שסיפר את הסיפור הוא הוסיף שיש לו 4 ילדים שהולכים בדרך ה'.

שאלה טובה!

בסיפור הזה יש מסר עצום וחזק לכל מחנך והורה: יש להתייחס בסבלנות ובקירוב הדעת לשאלות של ילדים, גם ילדים לא שגרתיים, בעלי שאלות לא שגרתיות, ואפילו כאשר הם מתעקשים על שאלתם שוב ושוב. על המחנך להתאזר בסבלנות ולהשקיע את זמנו בסבר פנים יפות. היחס הזה יוצר קירוב.

חשוב לציין, כי כאשר יש לילד שאלה על ה' או על התורה, באמונה או בהלכה, והילד לא מבין את התשובה העמוקה של המלמד, פעמים רבות מספקת אותו העובדה שקיימת תשובה, גם אם הוא לא בדיוק הבין אותה.

ואולם, עוד לפני מתן התשובה, חשוב לילד לדעת שמעריכים אותו על כך שטרח והגיע לשאול שאלה שבעיניו היא חשובה ויקרה. הילד יהיה מאושר כאשר המחנך יפליא את שאלתו ויחמיא לו על כך שבא ושאל.
כאשר מחנך לא יודע את התשובה לשאלת הילד ומשיב: "שאלה טובה וחשובה שאלת, אני צריך לעיין או לשאול רב…" הרי זה דבר נפלא! היחס הרציני מעניק לילד תחושת חשיבות: 'הנה, המחנך שלי מוכן להשקיע זמן. כנראה שאני חשוב ושאלתי שאלה בעלת ערך'. הקירוב הזה נותן לילד כוח להיות חזק יותר בכל עניני עבודת ה' שלו.

*

תשבי יתרץ קושיות. השאלות והקושיות הם ענין של גלות. לא צריך לשבור או לחפש להיפטר מהגלות, צריך לגלות בה את הא' והיא עצמה הופכת לגאולה. בדומה לזה, כשמאירים את השאלה היא הופכת לחיזוק ולנתינת כוח גדולה יותר.

* טור זה מתפרסם החודש במגזין 'דרך המלך'.