אין שום שפה משותפת…

משיח פרידמן, בית משיח

1.

הפטרת השבת האחרונה, בה קראנו על "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ" – העלתה בזיכרוני (ומן הסתם גם בזיכרונכם) את שיחות הקודש אודות "מיהו יהודי" ו"שלימות הארץ", בהם ציטט הרבי שליט"א פסוק זה – בזעקותיו כנגד התנהלותם המחפירה של הח"כים והשרים מהמפלגות הדתיות והחרדיות שבתמיכתם, או לא פחות גרוע – בשתיקתם וכניעתם – איפשרו וגרמו במשך השנים למהלכים והחלטות ממשלה שהמיטו הרס וחורבן על ענייני התורה והיהדות בארה"ק.

עם צאת השבת, התוודענו למהלך נוסף כזה, מני רבים: חילול שבת מאסיבי בעבודות שביצע משרד התחבורה, בשליחות הממשלה הנתמכת ותלויה בשותפותם של חברי המפלגות הדתיות והחרדיות, הממלאים בה תפקידים בכירים ואף מכהנים בה כשרים (רח"ל – כפי שכבר פורסם לאחרונה בגיליוננו גודל חומרת הדבר – בכתבה 'שר לדבר עבירה' מאת ר' שניאור זלמן ברגר שיחי').

חברי המפלגות מצידם, היו רוצים לעצום עיניים ולהתעלם לחלוטין מחילולי השבת שמבצעת הממשלה לה הם שותפים, אך דא עקא שקפץ עליהם רוגזם של כמה מהעיתונאים החרדים (הראויים לשבח על כך) שהקימו קול זעקה ופתחו במתקפה תקשורתית לתביעת עלבונה של השבת. בעקבותיה נאלצו הח"כים החרדיים להגיב ופרסמו הודעת "מחאה" קלושה, מן השפה ולחוץ.

להגדרת מצבם, קולעים דברי הרבי בהתוועדות ש"פ במדבר תשל"ג: "עתה הולכים הם (הדתיים) ועושים את חשבון המפלגה בעת הבחירות היינו, אם שכוחם ירד בבחירות בכמה, או שהמפלגה תהיה יותר גדולה, אבל מיד אחרי זה מוכנים ובעיניים עצומות לרוץ לקואליציה והעיקר שיתנו להם את מבוקשם את הכיסאות הנכספים, ובעבור זה מוכנים ואומרים הם על הן הן, ועל לאו לאו, ונותנים את הסכמתם המלאה עוד מלפני שיודעים במה מדובר, העיקר שיתנו להם לשבת על הכיסא…

והם באים ומודיעים לאנשי 'מערך' אנא, אל תיבהלו מהרעש שאנו מקימים לפעמים, המושלל וריק מכל תוכן, אנו עושים זאת רק לצאת ידי חובתנו כלפי חוץ, דהרי עתה לפני הבחירות ואנו צריכים לשחק לפני ציבור הבוחרים שלנו שאנו עושים משהו, אמנם דעו כי זהו רעש מלאכותי המכוון כלפי חוץ, אמנם אנו מתחייבים מראש למכור את הכל".

2.

לא אחת, הדגיש הרבי את גודל האבסורד בכך ש"עשו זאת אלו שקוראים לעצמם "דתיים" ולא אלו שקוראים עצמם "בלתי דתיים", [אני מדייק לומר "שקוראים עצמם" כיון שלאמיתו של דבר כל היהודים הם "דתיים", ולפעמים, אצל אלו שקוראים עצמם "בלתי דתיים", יש דתיים יותר מאשר אצל אלו שקוראים עצמם "דתיים"…].

אלו שקוראים עצמם "דתיים" – הם אלו שהפרידו וחצו את בני ישראל לשנים, באמרם שרק בארץ ישראל מתנגדים הם לגיור רפורמי, אבל הם מסכימים לגיור רפורמי בחו"ל, כך שמי שמביא "פתק" מרב רפורמי בחו"ל יכול להיחשב ל"יהודי", ובכך "זרקו" את יהודי חו"ל . . מי נתן לך סמכות לערוך "מסחר" ו"למכור" את כל היהודים שבחו"ל, כן ירבו, עבור היהודים שבארץ ישראל?!

ובפרט שכל ה"רווח" שבדבר מוטל בספק – שהרי סדר הדברים הוא שכאשר זורקים חלק מהתורה, מחצה שליש או רביע, אזי "מצוה גוררת מצוה" ועד"ז בהפכו, וכפי שראו בפועל שבתחילה וויתרו על ניתוחי מתים, ואח"כ ויתרו על טלוויזיא בשבת, ואח"כ ויתרו בעניין השטחים, ואח"כ בפרשת שליט (ובזה גופא – בתחילה אמרו שזהו מקרה מיוחד שאין ללמוד ממנו על השאר, אבל אח"כ נהגו כן בנוגע לכל שאר הגויים), ואח"כ בנוגע לגיור רפורמי בחו"ל – דבר שנוגע ל-12 מליון יהודים, ועכשיו רוצים לאשר גיור רפורמי גם בארץ ישראל, כיון שהולכים מדחי אל דחי!…" (קטע מהתוועדות ש"פ בחוקותי תש"ל).

3.

שיטתו הסדורה של הרבי, בנוגע למקומם ותפקידם של המפלגות הדתיות והחרדיות – נפרסת בהרחבה בעשרות שיחותיו ומכתביו המפורטים, בהם קרא להקמת "חזית דתית טכנית" שתאחד את כל המפלגות הדוגלות בדת ותורת ישראל למאבק מאוחד על ערכי הנצח של העם היהודי – שמירת התורה והמצוות.

באחד המכתבים היסודיים בנושא, מבהיר הרבי את מטרת קיומה של מפלגה דתית: "הכל מודים, ועל אחת כמה וכמה מנהיגי מפלגה, שתועלת הרבים (המפלגה) דוחה תועלת היחיד, ומזה – שתועלת כללות הצבור דוחה תועלת חלק שלו -המפלגה. ובהנוגע לאנשים דתיים – שבאמת הרי כל ישראל הם מאמינים בני מאמינים – הנה העולה על כולנה הוא ענין הדת.

וכמו שהמפלגה דורשת מאת חבריה שיוותרו לפי שעה על ענייניהם הם, לטובת המפלגה, ומבטיחה תמורת זה שבסיכום האחרון ירויח גם הפרט על ידי וויתור זה, וכהנה וכהנה, הוא הדין ועוד במדה גדולה יותר, בהנוגע לוויתור המפלגה על רווחי' היא לטובת כלל הציבור, ואין צריך לומר בוויתור הפרט, בויתור המפלגה או של הציבור לטובת החזקת הדת ומילוי דרישותיה. אלא שכיון שדתנו היא תורת אלקינו האין סופי, גם הריוח הבא מהוויתור לטובת הדת היא בלי-גבולי לגבי הוויתור.

ובאותיות ברורות יותר, איש דתי ואפילו מפלגה שקוראת עצמה בשם דתית, עליה להחשיב לכל לראש הרווחים בשטח הדת, ורק אח"כ להביא בחשבון רווחי המפלגה.

ועוד זאת בזה, אשר אי אפשר להוליך שולל את הבוחרים עד אין קץ, ובודאי ימצאו כאלה אשר ידגישו ויבליטו את הסתירה הבולטת, שבין תכנית מפלגה דתית ופעולתי' המביאות היזק ברור לדת בשביל ריוח מסופק ביותר של אנשי המפלגה. וזהו מוכרח להביא היזק גם להמפלגה ולאנשיה". (אגרות קודש כרך יא, אגרת ג'תקג).

פעם אחר פעם, לקראת מערכות הבחירות, העלה הרבי מחדש את הדרישה להקמת 'חזית דתית טכנית' – אך למרבה הכאב, באופן מדהים ומצער ביותר – שוב ושוב גברו שיקולים מפלגתיים ואינטרסים אישיים צרים על 'האינטרס של הרבי' – הגדלה משמעותית של כוח שומרי התורה והמצוות וניצלו לביצור וחיזוק ענייני היהדות בארץ הקודש.

ככה זה כשאין לך בכלל 'שפה משותפת' עם בן-שיחך, לרבי פשוט 'אין עם מי לדבר' בעניין הזה. וכי איך יכולה להיות 'שפה משותפת', כאשר מן העבר האחד ניצב הרבי שליט"א, שלנגד עיניו עומדת אך ורק "אמת ה' לעולם" – ומהעבר השני מתרוצצים פוליטיקאים קטנים ודמגוגים בגרוש, שלנגד עיניהם עומדים רק תאוות המשרות והתקציבים, הכיסאות והכיבודים? זהו פער אידיאולוגי שאינו ניתן לגישור.

לב מי לא ירעד, לשמע ההקלטה מהתוועדות כ' מרחשוון תשל"ה, במהלכה 'מתפרץ' כביכול, הרבי בעדות נדירה על עצמו "טענו עליי.. מה נוגע לי המפד"ל? והמענה שלי – לי נוגע "דבר הוי' זו הלכה", לי נוגע "עם הקודש" וכל יהודי!" ולעומת זאת, ממשיך הרבי במילים הבאות ומעיד על אלו ש'מכרו' את התורה תמורת בצע כסף ומושבים בכנסת " לא אכפת להם מהתורה, לא אכפת להם מ"שכינתא בגלותא", לא אכפת להם מהאמת, לא אכפת להם כבוד הפשוט של איש פשוט ביותר, העיקר להידבק לכיסא…".

4.

ומה איתנו? האם לנו יש 'שפה משותפת' עם הרבי מלך המשיח שליט"א? איתנו יש לרבי 'עם מי לדבר' או שבדומה לאנשי המפלגות הדתיות והחרדיות, גם בקשר שלנו עם הרבי קורה לפעמים מצב של "טענו בחיטים והודה לו בשעורים" – הוא מדבר וזועק ותובע מאיתנו, ואנחנו, במקום לקלוט את העניין, מחפשים התחמקויות, תירוצים ואמתלאות?

איך הגענו למצב, שבעוד הרבי זועק "עשו כל אשר ביכולתכם" ותובע מאיתנו להתכונן ולהכין את העולם כולו לקבלת פני משיח צדקנו – אנחנו משיבים לו בתירוצים נבובים ובקשקושי מפלגתיות ופוליטיקה חב"דית פנימית, כאילו הם המונעים בעדנו למלא את שליחותו בפועל ממש?

כיצד אנו עוד מעזים לחשב שיקולי רווח והפסד מדומים שייגרמו לנו עקב פרסום דברי הרבי, מול בקשתו המפורשת מאיתנו ב'דבר מלכות' השבוע: " . . ובפשטות: להכריז ולפרסם בכל מקום – בדברים היוצאים מן הלב – שהקב"ה אומר (ע"י עבדיו הנביאים) לכאו"א מישראל "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה", ועד שהיום ממש רואים בעיני בשר ברכת הגאולה האמיתית והשלימה"

ובקטע הבא בשיחה, בסוגריים מרובעות, ממוסס הרבי את אחת ההתחמקויות הנדושות שלנו…

"ויש להוסיף ולהדגיש שההכרזה והפרסום דכל הנ"ל צריך להיות גם על ידי אלה שטוענים שעדיין לא נקלט ענין זה (בשלימות) בהבנה והשגה והכרה שלהם, דכיון שגם אצלם ישנו ענין האמונה בשלימות, יכולים (ובמילא צריכים) הם לפרסם הדברים לאחרים, החל מבני ביתו (שבודאי אינם צריכים "לסבול" מזה שעדיין לא הונח הדבר בשכלו), וכל אלה שנמצאים בסביבתו, כל אחד ואחת מישראל, ובודאי שעל ידי ההשתדלות המתאימה יתקבלו הדברים ויפעלו פעולתם, כולל גם אצל המכריז והמפרסם, שיוקלט אצלו בפנימיות וכו'".

כלו כל התירוצים! גם מי שמרגיש שהוא "עוד לא חי עם זה" והוא צריך עוד זמן "להתעצם עם העניין" ומחכה בסבלנות כדי "לקלוט אותו בפנימיות", אז עד שכל זה יקרה – גם לו אין "פטור" מחובת ההפצה והפרסום.

וכתשובתו הידועה של אדמו"ר הזקן לטענה שחסידיו "עושים כאילו" הם מתפללים, שע"פ דברי הגמרא "העושה עצמו חיגר – אינו מת עד ש…" אזי ברור שגם העושה עצמו מתפלל – בסופו של דבר יהיה כזה, ובוודאי גם העושה עצמו חדור בבשורת הגאולה – סוף סוף יקלוט בפנימיות שתמשיך להתבטא גם בחיצוניות, בכל אמצעי הפרסום ולכל אנשי הדור.