בין פופוליזם ו'לייקים' למנהיגות אמת

משיח פרידמן, בית משיח

1.

אם חשבתם שכאשר תשאלו סתם אדם ברחוב "מה דרוש למנהיג בעל שיעור-קומה?" הוא ודאי יענה לכם: נחישות ואומץ-לב, תבונה ושיקול-דעת, כושר ויכולת ניתוח מהלכים, ידע רחב ויושרה אישית, זאת כמובן לצד חזון ברור וערכי צדק ומוסר – אז טעיתם. אפילו הצחקתם את האדם הממוצע, שתקריאו בפניו את רשימת התכונות המכובדת הזו.

כי בעידן ה"מנהיגות" הפוליטית של היום אין עוד צורך בשלל התכונות והערכים הללו. היום כל אחד יכול להיות מנהיג, מה הבעיה? צריך רק להיות פופולרי ומצחיק, חנפן, שקרן וקצת כריזמטי. זה הכל.

הנה, תראו בעצמכם את רובו ככולו של היצע ה"מנהיגים" הנוכחי, מחברי-כנסת ומחוקקי פרלמנט עד לראשי ממשלות ונשיאי מעצמות, חפים מכל אידיאולוגיה וחזון, שאינם אלא מונהגים ונגררים אחרי הציבור, נסחפים עם זרם ההמון, רודפים אחרי אהדת קהל בוחריהם ונעים כשבשבת לכל כיוון שתעיף אותם רוח הזמן.

הרי מה מעצב את השקפת-עולמו של מנהיג בעידן הנוכחי? כיצד נקבעים ערכי הברזל המאפיינים את מנהיגתו? באיזו דרך הוא מכריע בהחלטות כבדות משקל? פשוט מאד: סקרי דעת-קהל! לעתים קרובות, נערכים סבבי טלפונים לבירור עמדת הציבור הנוכחית – ההופכת עד מהרה לעמדתו ושיטתו (העצמאית, כמובן…) של המנהיג, עד לסקר הבא וחוזר חלילה.

מה חושבים ההמונים שצריך לעשות עכשיו? כיצד ניתן לרצות אותם ולהתחנף אליהם עד אין קץ? אלה הן השאלות הרות-הגורל המטרידות את מנוחתם של מנהיגי זמננו.

כמוהם גם רוב האמנים, אנשי התקשורת וחלק מהעיתונאים – רודפי אהדה ו'לייקים, המשעשעים את ההמונים בהבליהם ומנעימים את זמנם, תוך זהירות והקפדה מהעלאת סוגיות דורשות ומחייבות ומעיסוק בנושאים שנויים במחלוקת, העלולים חלילה לעורר מחשבה, לפתח דיון וויכוח והגרוע מכל – להרגיז ולעצבן את הקהל, שעלול לנקום בהפחתת כמות ה'לייקים' ואחוזי הצפייה.

ופני העם כפני מנהיגיו. גם הם שרויים במרדף נצחי אחרי הפופולריות, להיות מקובלים בחברה, ללקק ולהתחנף לסביבה, לזרום ולהיסחף עם הזרם שאינו מוביל לשום מקום, אך לא ייעצר לעולם.

2.

ברוך המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך ובין ישראל לעמים, שהבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת ומשה אמת. אמת נצחית ובלתי-פופולרית בעליל שלא השתנתה ולא תשתנה לעולם. זאת התורה לא תהא מוחלפת ודבר אחד מדברי משה לא ישוב ריקם.

מול הררי שקר הפופוליזם הקורסים אל תוך עצמם, תתרומם ותתנשא "אמת ה' לעולם" ממנה יימוגו הבלי ה"עולם המערבי" על כל קשקושי הדמוקרטיה, הנאורות והליברליזם שלו, שסיסמתם האווילית "לכל אחד יש את האמת שלו"… לא ולא. יש רק אמת אחת ויחידה, אבסולוטית ומוחלטת – רק משה ותורתו אמת, וכל השאר זה בלוף!

וכל ניסיון "להתאים" קצת את האמת הזו אל הציבור, לשפץ ולסייד אותה מעט על מנת לקרב את התורה לבריות – נידון מראש לכישלון. הבריות הם אלו שיצטרכו לשפץ, לסייד ולהתאים את עצמם כדי להתקרב לתורה. אזוי און ניט אנדערש [כך ולא אחרת]. כי ההיפך מאמת הוא לא (רק) שקר, אלא פשרה. המעיין באגרות קודש, יגלה כי כך מגדיר זאת הרבי, בהגדרה שאין מדויקת ממנה.

כדברי הרבי במכתבו הידוע לסופר יצחק דמיאל "יסוד היסודות הוא שצריך להכיר את האמת לאמתתו השלמה, ולא להתחיל בפשרות. אין זאת אומרת, כמובן, שיש לצפות אשר כל אחד ואחד שאין הנהגתו כדבעי על מאה אחוז יתהפך בהנהגתו תיכף מהקצה אל הקצה. אבל יש לדרוש שיכירו זאת ובאמת כמו שהוא, כי אמת ופשרה שני הפכים הם.

ואף שיתכן אשר אדם, למרות הכירו את האמת, נכשל בפועל מכמה סיבות, או מחוסר תוקף הרצון, אבל צריך שיכירו בשעת כשלונו שהוא עובר עברה נגד מצפונו, שאז התקוה שישתדל לתקן את עצמו ולהתקרב יותר ויותר אל השלמות הרצוי'. מה שאין כן אם ישיא אדם את עצמו שהפשרה היא היא תכלית השלמות וישים את הפשרה במקום האמת, הרי שולל הוא מעצמו את האפשרות לתקן את המעוות ואת החסר.

מהנ"ל מובנה השקפתי בענין השקו"ט שהי' לכ' עם מר בליזינסקי שי' בנוגע לשאלה מה יש לדרוש מאלה הבאים לבקש הוראה ומענה על שאלתו "עד מתי"?

דעתי ברורה, על יסוד הנסיון, שצריך לענות להם בתוקף: התורה היא תורת חיים, שאין ניתנת לפשרות, וממה נפשך, אם מכיר אתה שהתורה מן השמים, הרי אין האדם, בשכלו המוגבל ודעתו הקצרה, יכול או רשאי לשנות בה דבר. ולאידך גיסא, אם השכל האנושי הוא הפוסק האחרון, הרי אז משוללת התורה מכל ערכה ותקפה כתורת אלקים חיים, ונשאר האדם בלי משען, וכפתגם העממי, אין אדם יכול להגבי' את עצמו על ידי שימשוך בשער ראשו".

3.

ממשיך הרבי ומגלה את המתכון להצלחה, בשיטתו לקירוב הבריות לתורה: "ואם השואל מכיר את האמת ורוצה להגיע אלי', אז נותנים לו סדר המתאים לתכונת נפשו ולסביבתו, להורות לו הדרך הכי טובה ומתאימה לו איך להגיע אל המטרה, ויש אחד שנוטה לדרך סור מרע, ואחד בוחר בעשה טוב וכו', ואין אלה אלא הוראות על דבר האופן הכי יעיל להגיע אל המטרה הרצוי'. מה שאין כן אם ההתחלה עצמה פשרה, שאז לא רק שלא תביא למטרה הרצוי' אלא עוד תביא לתוצאות היפך המכוון.

. . ישנם חוגים כאן, ובטח כדוגמתם גם באה"ק ת"ו, האומרים שבאם יבואו בתכנית של כל התרי"ג מצוות, יפחידו עי"ז את הבאים ליטהר וגם ידחו כו"כ נפשות מישראל כו'. אבל הנסיון הראה ההיפך מזה, כי סוף סוף מרגישים שנתנו להם פשרה ואין להם כל אימון לאחר זה בדברי המדריך אפילו לאחר ההסבר על ההכרח שהביאו להגיש את התורה למחצה ולשליש כו'.

ידוע פתגם נשיאנו, חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם, ובטוחני אשר פנייתו ודבריו כבר הביאו פירות ופירי פירות. אלא בתקופתנו זו אין להסתפק במיעוט, ודרושה התאמצות המתאימה לנצל כל רגע בתקופת הרת עולם זו להציל נפשות בני ישראל, באשר מי יודע אם ברגע שלאחריו עוד אפשר יהי' להשפיע עליהם.

ולכן תקותי שימשיך בפעולותיו בכיוון האמור וישלול בהחלט ההפחדות שלא להרבות בדרישה וכן הספיקות אם יש תועלת בתעמולה שלו, כי יש ויש, ובפרט אם יוסיף בה בתוקף ובדברים גלויים, כיון שזכה עפ"י ההשגחה העליונה לעורר את הלבבות בחוגים מסויימים, אשר עד עתה היו, בלשון הרמב"ם, שוכחים את האמת בהבלי הזמן כו' ישנים ונרדמים ושנתם ערבה להם . . ". (אגרות קודש כרך יג, אגרת ד'תשכט).

4.

בפתגם שפתח את השבוע, בלוח 'היום יום' מציג בפנינו הרבי את הדגם למנהיגות אמת (שהיא ההיפך הגמור ממנהיגות השקר הפוליטית שתוארה לעיל) כפי שמשתקפת באגרת 'קטנתי'. בסעיף א' בפתגם מספר לנו הרבי על מילים ספורות שהוסיף לה האדמו"ר הזקן "ובזה נטע בהחסידים מדות טובות".

בסעיף ב' מטיל הרבי את הפצצה: "אם הרבי לא היה כותב את שלושת המילים "במדת אמת ליעקב" – באגרת הקודש קטנתי – היו לו עוד חמישים אלף חסידים, אבל הרבי תובע מדת אמת".

תנו דרור לדמיונכם: 50,000 חסידי חב"ד נוספים לדור הראשון, עד לדורנו היה מספרם מוכפל ומשולש. מדובר בנתח מכריע ומשמעותי מהאוכלוסייה החב"דית. אך האדמו"ר הזקן וויתר עליהם בהינף קולמוס. "אבער דער רבי מאנט מדת אמת" ומי שלא מתאים לו, שיהיה בריא וימצא לו מקום אחר. יהי לו אשר לו.

אחח, איזה פספוס. כמה חבל שאת הנעשה אין להשיב. הרי היום כבר יש חסידים מספיק "חכמים" בעיניהם, שהיו רצים להוציא 'מהדורה מחודשת ומתוקנת' של התניא, בהפקת דפוס משובחת ומפוארת, בהשמטת שלושת המילים הסוררות הללו, הגורמות "לריחוק יהודים מתורת החסידות" רחמנא ליצלן.

למה לא? קצת 'אהבת ישראל' לא תזיק, תפסיקו להיות צדיקים על חשבון אחרים. בואו ונתחבב על כולם, בואו נוציא עוד ועוד 'מהדורות מתוקנות' של היהדות והחסידות שיותאמו לכל הזרמים והקהלים בעם ישראל. לציבור החרדי – בהשמטת 'נשיא דורנו' הצורם והיומרני, לציבור המזרוחניק – בהשמטת ההתנגדות לציונות ולציבור הכללי – בהשמטת הפן המחייב והתובעני מידי של היהדות. בקיצור "דבר אידישקייט"…

וכמובן – לכולם, בלי יוצא מן הכלל – נשמיט, נמחק ונתכחש לבשורת הגאולה וזהות הגואל משנות תנש"א – תשנ"ד, ארבע שנים שהרסו לנו ארבעים שנים כל כך יפות. הפצצה המתקתקת שלא מפסיקה להציק ולהפריע לנו גם חצי יובל אחרי.די! כמה אפשר לרחק? כבר ספרנו יותר מ-50,000 שריחקתם עם הוידיאו הנורא הזה שהרבי מעודד יחי, והספירה נמשכת.

אך עדיין, מה אפשר לעשות, ממשיכים החסידים העקשנים והמרובעים האלו ללמד את התורה מבלי לשכוח את נותנה, להפיץ את החסידות מבלי להשמיט את נשיא הדור ומנהיגו, להפיץ את שיחות 'בשורת הגאולה' כולל גילויי זהות המשיח המפורשים בה ולתת לרבי מלך המשיח שליט"א לדבר ישירות אל העם ולעודד את שירתו והכרזתו, מבלי לצנזר אותו בוידיאו של "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".
לתגובות הערות והארות: mf7709@gmail.com \ 053-820-6628