ילד עם נטיה לשקר ולכעוס – מה עושים?

הרב שלמה רייניץ – יו"ר מוסדות בית חינוך ליובאוויטש, כפר חב"ד

שאלה:

לבן שלנו (בן 12) יש חולשה גדולה לדייק לומר אמת, הוא נוטה להגזים ולומר דברים שאין להם כל בסיס, פעמים רבות גם יענה שקרים ונראה שזה בכלל לא מטריד אותו שמוכיחים לו שדיבר שקרים והוא עוד טוען למה 'עושים ענין מכל דבר'. הבעיה מחריפה כאשר מישהו מעיר לו ו'מצמיד אותו לקיר' הוא מתכעס ומתקצף באופן חריף מאוד. זה בכלל בעיה אצלו שהכעס מתפרץ לו באופן לא נשלט שהוא אחר כך מאוד מתבייש במה שאמר או עשה. עוד מעט הוא כבר יהיה בישיבה בעז"ה, איך נוכל לעזור לו לעבוד על המידות שלו?

תשובה: מוצגות כאן שתי מידות קשות ורעות שצריך לעזור לילד להתגבר עליהם. כלל גדול ויסודי בחינוך הוא שאסור לעבוד על תיקון שתי מידות בו זמנית. מי שינסה לעשות כך, לא רק שלא יתקן אלא יזיק ויקלקל.

זהו בסיס בטבע האנושי, שכאשר הרצון של האדם נמשך באופן חזק בשני נטיות אי אפשר לעצור את הרצון מלהתפשט בשניהם יחד וצריך לעבוד רק על אחת ולהניח לשניה ורק כך החינוך יצליח.
(בקצרה, ישנם שתי סיבות לדבר: א. נשאר לרצון מקום להתפשט, ונחלש כח ההתפשטות. ב. הילד נוכח לדעת שהמחנך לא 'מחפש אותו' בכך שהוא מניח לו בדבר אחר).

מתוך שתי המידות הנ"ל, צריך לבחור את המידה המסוכנת יותר שהיא הכעס והרתיחה, מכיון שהיא מביאה את האדם לחטאים גדולים יותר ולאיבוד הגוף והנפש ר"ל. ולכן עליכם להניח לו לע"ע מענין השקרים וההגזמות ועד כמה שמתאפשר להתעלם מזה.

ולהשקיע את כל הכח וההתעסקות בשינוי ותיקון הנטיה וההרגל של התפרצויות הכעס והרוגז.

חשוב מאוד שתדעו ששינוי כזה דורש מכם השקעה ויגיעה גדולה ולוקח הרבה זמן, זה כמו להרגיל תינוק ללכת על שתי רגליו.

נאמר בקצרה ובאופן כללי, שהמסלול מורכב משתי פעולות שיוצרות שינוי: 1. פעולות עצירה לתגובה הישנה והדרכה ולימוד דרך חדשה. 2. פעולות עידוד ושבח על המאמץ.

מכיון שמדובר כאן בפעולות חינוך, חשוב שיהיה מאוד ברור שזה דרישה להנהגה בסיסית ולא משהו מיוחד ונעלה לילדים מצטיינים. לכן, בשום אופן אל תחלקו על זה פרסים! הילד ינהג כך רק בגלל ש'כך נוהגים ולא אחרת!' שהרי זה הנהגה שהיא ממש התנהגות חובה לחיים בריאים.

תקפידו מאוד לשמור על סדר הפעולות; שבזמן הכעס תבצעו רק פעולות אכיפה (בנחת, אבל בתוקף). את פעולות העידוד, השבח וההדרכה תעשו בריבוי גדול, אבל רק כאשר המצב רגוע והאוירה נעימה.

כי אי אפשר לעודד הנהגה טובה ולשבח את המאמץ בזמן הכעס. שאז האוזנים כאטומות וזה רק יכול להזיק להפנמת הדברים שיאמרו. ע"ד הכלל במשנה "אל תרצה את חברך בשעת כעסו וכו'".

בתוך כל זה, ידרש כאן הכלל הבסיסי שהרבי מתווה לנו בחינוך: 'חינוך עצמו וחינוך זולתו'. כלומר, מהמחנך נדרש לבקר את הנהגתו האישית שתהיה מתאימה וישמש ‘דוגמא חיה’ עבור הילד.

בהצלחה!