כשהסמארטפון חשוב יותר מהילד • טור כואב

יוסי רייניץ, איחוד הצלה, ביתר עלית

איפה טעינו?

נער הייתי וגם זקנתי. אני מתנדב כ-16 שנים ולא זכור לי בעבר מקרים של ילד שההורים או בני המשפחה שכחו אותו ברכב. היו מקרים בודדים של נהגי הסעות וגם זה היה נדיר.

אז מה קורה לנו כחברה? איך פתאום בא עלינו גל האסונות הללו?

ממציאים כל מיני פטנטים לאבא שלא ישכח את ״הילד שלו״, מציעים להשאיר את הסמארטפון ליד הילד – כי הרי ברור שאת המכשיר לא נשכח באוטו… כי הטלפון והווטסאפ וכו' מחוברים לנו בדם יותר מהילד.

אולי זו בעצם הבעיה שלנו? גם בבית אנחנו עם הסלולרי ביד כל הזמן, וכנראה שזה על חשבון האשה והילדים.

פעם המייל היה נשאר במסגרת העבודה או מקסימום במחשב הביתי, היום אנחנו מחוברים 24 שעות לכל מערכות המידע, ואם חבר או לקוח שולח מייל או הודעה הוא מצפה שנענה לו מיידית כי אנחנו כל הזמן מחוברים.

אולי נקבל על עצמנו התנזרות לכמה שעות שבהן אנחנו נמצאים עם המשפחה. וכמובן בנסיעה – לא להתייחס להודעות ולתת לעצמנו זמן איכות כמו פעם?

שבת שלום
יוסי