למה חשוב שנדע כמה זה קשה?!

הרב שלמה רייניץ יו"ר מוסדות חינוך ליובאוויטש, כפר חב"ד

אתה מלמד או מחנך?

ברגע שיודעים מהי בדיוק עבודת החינוך, לא צריך להיות 'מבינים' גדולים בכדי לתפוס את הזכות הגדולה והעצומה שיש למי שעוסק בחינוך לקרב את לבם של ישראל לאביהם שבשמים. וכאשר יודעים מה דורשת עבודת החינוך, מבינים מיד את הקושי גדול שיש בה ועד כמה האחריות שלה כבדה.

מי שעוסק רק בלימוד והוראה, לא עובד קשה כמו מי שעוסק (גם) בחינוך. לחנך מישהו ולשנות את מידותיו, זה עבודה קשה וכבדה יותר מעבודת ההוראה של מורה לתלמידים. נכון שגם ההוראה היא אחת העבודות היותר קשות וכבדות, אבל זה בכלל לא דומה בשני ענינים עיקריים:

1. המורה עוסק בענינים שכליים של לימוד ופיתוח ההבנה וההשגה. ואילו המחנך, הנה רוב ועיקר התעסקותו הוא בעניני בעיות קשות ורעות, בפרט בתחילת החינוך ש’עיר פרא אדם יולד’ בנטיות והרגלים גסים ובהמיים, שרואה רק את עצמו וליבו נמשך אחרי הטוב החומרי ואחרי הנחמד למראה עיניו.

2. אמנם בעבודת המורה בלימוד קיימת  אחריות רבה, אבל איננה כלל כאחריותו של המחנך בעבודת החינוך. בלימוד והוראה, גם אם אינו בר פועל הרי על-כל-פנים לא יקלקל, לא כן בעבודת החינוך וההדרכה שאחריות המחנך גדולה מאד, כי אם הוא לא מתקן הרי בהכרח שיקלקל. (ע”פ כללי החינוך וההדרכה, פ"ד)

מלבד הקושי בעבודה עצמה, היא גם 'מורטת עצבים'. כי במהותה היא איטית שנקלטת במשך זמן רב. "פרי החינוך וההדרכה לא יצמח בין לילה וכל דבר וענין בחינוך והדרכה, לא מיבעי אשר לעקור טבע או רגילות רעה של המחונך והמודרך דורש יגיעה עצומה וזמן נכון, אלא גם להקנות בו מדה טובה ולהרגילו בה דורש יגעיה רבה וזמן מרובה" (שם, פ"ה).

איזה שכר המחנך מקבל?

בפרשת השבוע, ה’ פונה למשה רבינו ואומר לו  "קח לך את יהושע בן נון" אומר רש”י על המילים “קח לך” – קחנו בדברים, אשריך שזכית להנהיג בניו של מקום.
הרבי מנחה את המחנכים להתמקד ולתת את ה'פוקוס' על המטרה של החינוך – לחנך 'לקרב את לבם של ישראל לאביהם שבשמים' ועל זה, הרבי מסביר ומבטיח שיפתח השער והצינור לכל הברכות הכי גדולות ונעלות בגשמיות וברוחניות.

להלן נביא מספר דוגמאות:

"העמידתו ההשגחה העליונה על חלק היפה, חינוך בני ישראל, שאין לך עבודה קדושה ונעימה יותר מזה, גורם נחת רוח עצום למעלה, שמזה מובן גם שכרו של הגורם נחת רוח זה." (אג"ק חי"ד תמ)

"כל העוסק בחינוך הכשר המקרב לבן של בני ובנות ישראל אל אבינו שבשמים, הנה שכרם ביחוד הוא, נחת רוח אמיתי מיוצאי חלציהם הם." (אג"ק ח"ז לג)

"בנועם נודעתי מפעולותיהם הטובות בעת הרישום בפרט ובחינוך הכשר בכלל, לקרב את לבם של ישראל לאביהם שבשמים .. על ידי מעשה הצדקה נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה, ויהי רצון מהשי"ת שתקוים הבטחה הנ"ל בכל אחד ואחד מהם במילואה, ויצליחו בלימודם בתורת ה' הן בלימוד תורת הנגלה והן בלימוד תורת החסידות, וביראת שמים" (לקו"ש כב 368)

"ידוע פתגם הבעל שם טוב שכל אחד ואחת מבני ישראל יקר וחביב לאבינו שבשמים יותר מבן יחיד הנולד להוריו לעת זקנתם. שמזה מובן גודל הסיוע שמשפיעים מלמעלה לכל אחד השייך לעניני חינוך, אלא שיש לנצל סיוע זה במילואו להטבת החינוך בכל השטחים ובפרט בכל הענינים המקרבים לב התלמיד והתלמידה לאבינו אביהם שבשמים." (אג"ק ח"ט שפט)

מה נעשה שיהיה פחות קשה?

בכדי שעבודת החינוך תהיה יותר טובה ומהירה, צריך להתחיל בעבודת החינוך מוקדם כל הניתן. בגיל צעיר קל יותר לחנך ולשנות את הנטיות והמדות הלא טובות של הילד, כמה שהוא מתבגר החינוך נעשה קשה יותר. לפעמים נראה שהחינוך לא נצרך כ"כ ולא נורא מה שהילד עושה, וזה יהיה מאמץ מיותר או ‘סתם קיצוני’ לעמוד ולהתעקש על החינוך עם הקטנים.

אבל האמת היא שזה הזמן הטוב ביותר לחנך את הילד. ודווקא דחיית החינוך פוגעת ומקשה על החינוך עצמו בשלב מאוחר יותר שיהיה יותר בעייתי ומסובך.

"לפעמים נראה, אשר פרט מסוים בחינוך אינו חשוב כל כך בכדי לעמוד עליו בכל התוקף, או שניתן לדחות זאת לזמן מאוחר יותר. אך אין זו האמת, היות שבעתיד יהיה קשה הרבה יותר ליישר ולתקן."  (לקו"ש ח"כ 645-6)