איך מביאים את הילדים לבית הכנסת?

הרב שלמה רייניץ, יו"ר מוסדות 'בית חינוך ליובאוויטש' כפר חב"ד

מתוך מגזין 'דרך המלך'

ילדים, לבית הכנסת

על שיתוף הילדים בענייני קדושה ניתן ללמוד מהרש"י המפורסם בקשר להקהל, שהרבי מרבה להזכיר אותו לעוד דברים שבקדושה: 'והטף למה בא? לתת שכר טוב למביאיהם'.

מרגש לראות כיצד אנ"ש מיישמים זאת בפועל, ונוסעים על טפם בשנת הקהל לבית חיינו – 770. על אף המאמץ הכרוך בכך, הרי שהשכר הוא לאין ערוך. הקטנטנים נושמים לקרבם אוויר של משיח. חשים באופן ממשי את קדושתו של בבית רבנו, בית המקדש דלעתיד שבו יתגלה המקדש תחילה, ונעשים מקושרים באופן ממילא לאילנא דחיי. אין שכר יותר גדול להורים – מנחת חסידי אמתי.

התבוננות על יחס החיבה והקירוב שהרבי מעניק לילדים הבאים ל-770, במתן מטבע לצדקה וחיוך במאור פנים, יכול ללמדנו רבות אודות החשיבות הגדולה שהרבי רואה בהבאת הילדים לבית הכנסת ובשיתופם.

אדמו"ר הזקן כותב בשולחן ערוך בעניין הקטנים בבית הכנסת ש"ילמד אדם בניו הקטנים ויחנכם לענות אמן, ומיד שהתינוק עונה אמן יש לו חלק לעולם הבא, וצריך שיחנכם לעמוד באימה וביראה". מזה לומדים שלמרות שעצם הבאת הקטנים הוא דבר נעלה מאוד, הרי שהאבא צריך לעמוד על המשמר כדי שהשהות תהיה באופן טוב וראוי, ולחנך את בניו ל'דע לפני מי אתה עומד' בהתאם לרמתם ולגילם.

ניקח לדוגמא את קריאת 'עשרת הדברות' בחג השבועות, שאז כהוראת הרבי מביאים את כולם גם את הקטנים ביותר. יש לקיים הוראה זו בתבונה ובדעת. צריך לחשוב מראש כיצד לגרום לילדים לשבת 10-15 דקות בשקט. ניתן להיעזר בממתקים ובהפתעות ולחלק למי שיושב יפה ובשקט (כפשוט שלקטנים לא תמיד יעזרו הבטחות אודות מה שיקבלו בסוף או שמחכה להם בבית).

כן הוא בכל הזדמנות אחרת. כשבאים לבית הכנסת עם הילדים הקטנים, יש להשקיע מחשבה ומאמץ לזכות את הילדים ולא להניח להם להפריע לתפילה, כפי שממשיך אדמו"ר הזקן בהלכה הנ"ל: "ואותן שרצים ושבים בבית הכנסת בשחוק מוטב שלא להביאם כלל לבית הכנסת", וכמה הלכות לפני כן כתב: "וילדים המבלבלים אבותיהם בתפלה אין להביאם כלל לבית הכנסת".

ילדים שעדין לא בשלים לשבת לתפילה, ניתן לחנכם לאהבת בית הכנסת, אהבת ספרי התורה, ענית אמן, נישוק הפרוכת וכו'. כאן יעזרו מאוד ממתקים, הפתעות ומחמאות (!), ולא פחות חשוב מן העידוד, הוא התזמון הטוב, לזמן קצר – מדוד לפי כוחותיו. הילד יענה אמן, ינשק את הפרוכת או את ספר התורה ויקבל הפתעה מאביו. זה מספיק ונפלא, וגורם לו את השמחה והתחושה הנעימה מהענין ומהמקום.

בהקשר לנישוק ספר התורה, מדגיש הרבי: "בנוגע למעלת ויוקר התורה – שמביאים אותו לבית כנסת לנשק הספר תורה מתוך חיבה, באותה חיבה שמנשק דבר שלו הכי חביב עליו – אביו ואמו".

להיזהר ולהזהיר

מובא בחז"ל, מעשה נורא ואיום שיש בו הרבה כדי ללמד אותנו להיזהר ולהזהיר את הילדים בכבוד בבית הכנסת, וזה לשונו: "מעשה באדם אחד שהיה עומד הוא ובנו בבית הכנסת, וכל העם היו עונין אמן והללוי-ה אחר העובר לפני התבה, ובנו הקטן עונה דברים של תיפלות, ולא אמר לו אביו שום דבר. ואמרו לו הבריות שימחה בבנו, והשיב ואמר להם, מה אעשה לו, תינוק הוא, ישחק.

שוב למחר עשה כן. כל אותן ימי החג ענה בנו דברים של תיפלות, ולא אמר לו אביו שום דבר. לא יצתה אותה שנה, לא שניה ולא שלישית, עד שמתו אשתו ובניו ובן בנו. ויצאו לו חמש עשרה נפשות מתוך ביתו, ולא נשתיר לו אלא שני בנים, אחד חגר וסומא ואחד שוטה ורשע".

וכפי שהרבי מסביר שכאשר המחנך מזהיר את הילדים שינהגו כראוי, הוא מזכה אותם ומזהיר אותם מלשון 'זוהר'.

מקורות: קונטרס בית רבינו שבבל. מעלת הנשיקה לס"ת – שמח"ת ה'תשמ"ט. לא להכריח להתפלל בישיבה – אג"ק ח"י ע' קל"ב. לא להביא ילדים שמבלבלים – שו"ע או"ח ח"א סימן צ"ח ס"א. מיד שהתינוק עונה אמן יש לו חלק לעוה"ב – שו"ע או"ח ח"א סימן קכ"ד ס"י. סיפור עונש המזלזל בחינוך לקדושת ה' – תנא דבי אליהו רבא פי"ג.