מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ

משיח פרידמן, בית משיח

1 "אל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם" פתח הרבי את מכתבו הכללי, בי"ג אייר של שנת הקהל, תשמ"א, "מצב הרוחני והגשמי – בעולם כולו, בנוגע ליהודים ובנוגע ליהדות, הלא יציב בכלל וההולך ומתדרדר ר"ל, השם ירחם ברחמיו הרבים, בוודאי אין דורש ביאור באריכות ואפילו – לא בקיצור, כי גלוי הוא עתה לכל, אפילו לאלו שעד עתה הרי מסיבות שונות ומשונות עצמו עיניהם ואטמו אזניהם משמוע ומראות את הנעשה סביבם – כולל בסביבתם ממש . . ".

נרעשו והזדעזעו החסידים: למה מתכוון הרבי? מה קרה?…

בעודם משתוממים ומתפלאים, בסיום אותו שבוע, במהלך התוועדות ש"פ בחוקתי שוב הדהדו באזניהם מילותיו של הרבי "מצב העולם הולך ומידרדר, רחמנא ליצלן" אמר הרבי בעיצומה של ההתוועדות. קהל החסידים הוכה בתדהמה וזקף את אוזניו בקשב רב, לשמע המשך דברי הרבי "בעבר, כאשר מישהו רצה לבצע נזק גדול, הוא לא יכל לעשות זאת בעצמו. היו צריכים להתאסף כמה וכמה אנשים, לתכנן תכנית ולבחור מי יעמוד בראשם".

"אבל כיום" המשיך הרבי, כאדם המספר על עדות שראה במו עיניו "מתרחשים בעולם מאורעות שאף אחד לא היה יכול לשער שיהיה כך . . מדובר אודות אנשים ומנהיגי מדינות שיש להם "ציור אדם" של רמ"ח אברים ושס"ה גידים וכאילו בדעת ידברו, ואף-על-פי-כן, הנהגתם בפועל היא באופן פראי… ורק בחסדו של הקב"ה "לב מלכים ושרים ביד ה'" – מתנהלים העניינים למעלה מדרך הטבע".

"שהרי אנשים אלה, די בכך שאחד מהם ילחץ על "כפתור" כדי להביא הרס וחורבן לכל העולם, רחמנא ליצלן!… משוגע אחד ויחיד שיושב על כסא המלכות באפריקה או במדינות אחרות, או אפילו אדם שאינו יושב על כסא המלכות – יכול להתגנב למקום שבו נמצא ה"כפתור" וללחוץ עליו, ועל ידי זה להרוס ולהחריב לא רק את ביתו, אלא את כל העולם!… וזה פשוט נס למעלה מדרך הטבע לגמרי בכל יום ויום, בחסדו של הקב"ה, ששום דבר לא קורה!".

שיחה שמימית זו הכניסה להילוך גבוה את מבצע "אות בספר התורה לילדי ישראל" עליו הכריז הרבי בי"א ניסן אותה שנה, בציינו את דברי הכתוב "בעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר", והיות שבכוח התורה ניתן להציל את העולם מהמצב המסוכן – הפציר הרבי בחסידיו להתמסר ולפעול במשנה מרץ, בתקופה שבין ל"ג בעומר לחג השבועות – לרישום ילדי ישראל לספר התורה המיוחד.

2 והחסידים יצאו מבוהלים ודחופים בדבר המלך. את כולם אפפה התחושה אותה החדיר הרבי, כי השעה דוחקת ויש לנצל כל רגע למטרה חיונית זו. כאילו לא די בכך, הורה הרבי במהלך התוועדות שבת פרשת נשא, ד' סיוון, שלמחרת – בערב חג השבועות – יעזבו החסידים את כל יתר עיסוקיהם ויצאו כולם לרשום ילדים רבים ככל האפשר לספר התורה.

כאן הוסיף הרבי הוראה מיוחדת ומפתיעה: "לערוך רשימה של מספר הילדים שנרשמו לכתיבת הספר-תורה – עד חג השבועות, ועל פי מאמר ריב"ז הידוע "שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם", כדאי שישלחו את הרשימה הנ"ל לכאן, לרשותו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שבעיר זו נמצא האוהל והציון שלו".

אתם בטח מבינים איך היו נראים החב"דניקים באותו יום ראשון של ערב-חג. לא הכנות ולא גבינות העסיקו אותם. משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות כניסת החג המאוחרות – יצאו החסידים לרחובות ונסעו להסתובב בין בתי הערים הסמוכות, במרוץ נגד השעון – להספיק לרשום כמה שיותר ילדים לאותיות בספר התורה.

זה מה שקורה לחסידים, שקיבלו 'על הבוקר' את הר"ד מהתוועדות השבת וראו מה הרבי דורש מהם היום. ככה זה כשחסיד יודע שעוד לפני כניסת החג הוא צריך לדווח לרבי בדיוק כמה ילדים הספיק לרשום היום, ואיך, איך יעז לחתום את שמו ולהראות פניו, אם חלילה לא עשה כל שביכולותו ולא התאמץ בכל כוחותיו להגיש רשימה מספיק ארוכה, הראויה להתכבד בפני המלך?!

בשעת צהריים מוקדמת בניו-יורק, שהקבילה לשעת ערב-חג מאוחרת בארץ הקודש – קיבל הרבי לידיו את דיווחי החסידים המפורטים, הרשימות המעודכנות והנתונים המדויקים של הילדים שנרשמו מכל המדינות.

[ברבות הימים יתברר, כי באותה שעה ממש, ערב התקדש החג בארץ הקודש – יצאו ארבעת מטוסי חיל האוויר למשימתם המיוחדת בדרך להפצצתו של הכור האטומי בעיראק. פעולה שלוותה בניסים מדהימים וגלויים, עד להכתרתה בהצלחה רבה. לחסידים, כמו לכל מי שהיה מודע להתרחשויות ואירועים אלו – היה ברור הקשר בין החזית הרוחנית לחזית הגשמית במשימה זו.

עם הזמן הלכו והתבהרו גם דבריו החריפים והמבהילים של הרבי בהתוועדות בה פתח את המבצע, אודות מצב העולם ההולך ומידרדר, שכפי הנראה כוונו למצב המסוכן ששרר בכור האטומי בעיראק – כאשר הרודן העריץ ששלט בה, סאדם חוסיין, או כל מטורף אחר מחבר מרעיו, אכן יכלו בכל רגע "ללחוץ על הכפתור" ולהחריב את העולם כולו, רחמנא ליצלן…].

3 אז איך אנחנו מְשַׁמְּרִים את תחושת החירום הזו, את הלחץ והכוננות של חסידים המבוהלים ודחופים בדבר המלך? כיצד ניתן להחיות אצלנו את האינסטינקט החסידי הבריא והטבעי, שידחוף אותנו בכל רגע לזריזות ולעשייה – כי אי אפשר לישון ואין זמן לבזבז, כי הרבי דורש ממני לפעול ולמלא את רצונו במהירות, כאן ועכשיו!

איך, ריבונו של עולם?! איך אפשר להחזיר אותנו, החב"דניקים, לאותה התפרצות הר-געש סוערת, לאותו להט אחוז-תזזית, לאותו ניצוץ בעיניים ולאותו טירוף שאחז בנו והטיס אותנו כמו טיל לביצוע 'הוראה של הרבי'?!… רק ככה נוכל להזיז פה משהו. הרי כבר ניסינו עם איזה 'התעוררות' קלה והתאמצנו לחרוך את חומות האדישות, זה לא הולך. העסק לא זז. אי אפשר להניע מהלך רציני בעזרת גרמים בודדים של 'התעוררות' ורבע-כוס של 'יציאה מהאדישות'…

כדי להתניע מהפכה אמיתית ופעילה – חייבים זעזוע, חייבים כמויות של להט ומוטיבציה עם אש בעיניים, חייבים להיות כל הזמן בתנועה פעילה, מתוך תחושת לחץ ודחיפות: להספיק, לעשות, לפעול, לבצע ולהשלים את המשימה.

כמו שכתב הרבי לשז"ר, דרושים לנו "צעירים בעל מרץ . . חומר תוסס ואינו שוקט כלל . . חומר אדם של מהפכנים שישאפו, כלשון אדה"ז "בכל יום ויום" ליציאה מסדר החיים של אתמול, שיכריזו בכל שעה דאלאי [היינו – ביטול דמצב ההווה] חדש, יפריעו לא רק שינת הצהרים של החברה, כי אם לפעמים תכופות גם שינת הלילה וכו' וכו'.." עם כאלה חבר'ה אפשר לעבוד.

4 הבה נדמיין לעצמנו יום ראשון, בו אנו קמים בבוקר ומזדרזים לפתוח הוואטסאפ או את המייל כדי לקרוא את הר"ד [ראשי דברים] הטרי שהגיע מהפארבריינגען של הרבי אתמול (בשבת), ש'המעשה הוא העיקר' המרכזי ממנו הוא "צריכים לפרסם לכל אנשי הדור… עד הנבואה העיקרית ש"הנה זה (משיח) בא"…" איך ייראה היום שלנו? האם יתכן שיוותר מישהו בסביבתנו שלא ישמע היום על הנביא ונבואתו?

נתאר כיצד אנו מתעוררים באמצע הלילה מקולות צפירת האזעקה והקריאות הקצובות "שידור, שידור", פותחים את '770live' וצופים בשידור חי בשיחה של הרבי אחרי מעריב על בימת התפילה. והנה שומעות אוזנינו את מילותיו של הרבי "נשיא דורנו איז געווען דער משיח פון אונזער דור, און ער איז נתגלה געוואָרן אינגאַנצן תוקף, וממילא, ניתנה הרשות ל"ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה"…" מה הסיכוי שננסה בכלל לחזור לישון הלילה?

ואיך? איך נראתה הפעילות שלנו באותו סוף-שבוע בו קיבלנו לידינו את הקונטרס הטרי הנושא את הכותרת 'שלח נא ביד תשלח' ומכיל בתוכו את השיחה המוגהית שנאמרה בהתוועדות ש"פ חיי שרה, בפתיחת כינוס השלוחים העולמי (וזה אחרי שבשבוע שעבר לא ידענו את נפשנו מרוב התרגשות – מהופעתו של קונטרס 'בית רבינו שבבבל', על שלל גילוייו המפעימים) בה מודיע הרבי לשלוחיו על שליחותם העכשווית לקבלת פני משיח.

האם גם אז היינו מסוגלים לשכוח, להתעלם, להישאר אדישים או סתם לעסוק בדברים חשובים אחרים? או שאז חשנו היטב את הבהילות והדחיפות ונטלנו חלק פעיל בתכונה ובפעילות הקדחתנית סביב 'העניין' שבוער עכשיו לרבי – ובמילא בוער אצלנו במלוא העוצמה?…

והנה, עומדות רגלינו על מרצפותייך 770, קרוב לדמדומי חמה בש"פ נשא תנש"א, ופתאום בא האדון אל היכלו, כשפניו רציניות ביותר, עם הסידור ביד ימינו ועם ספל מים כסוף ומגבת ורודה ביד שמאלו – נכנס לבית הכנסת ופותח בהתוועדות פתאומית.

כשנאמין שזה מה שעומד לקרות בכל רגע, כשנעמיד מול עינינו את הרגע הזה בו נעמוד פנים אל פנים מול הרבי מלך המשיח שליט"א – הכל ייראה אחרת. וכדברי הרבי: "שהידיעה שתיכף ומיד נכנס כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו . . ומביט על כל אחד ואחד מהחסידים והמקושרים לבחון מעמדו ומצבו כו', מעוררת ופועלת לסיים ולהשלים (גם מלשון שלימות) את כל מעשינו ועבודתנו". (ש"פ וארא תשנ"ב).

רבי, הגיע הזמן! 25 שנה אחרי אותה שבת בה הפתעת אותנו, ברוב טובך וחסדך, בהתוועדותך הפתאומית. הגיע הזמן שתפתיע אותנו שוב – בהתגלותך המלאה והמושלמת, והפעם לתמיד, לגאולה נצחית שאין אחריה גלות. תיכף ומיד ממש.

לתגובות הערות והארות: mf7709@gmail.com \ 053-820-6628