הרב שלמה רייניץ, יו"ר מוסדות 'בית חינוך ליובאוויטש' כפר חב"ד
מתוך מגזין 'דרך המלך'
לא אוהב ללמוד?
לפתחו של משפיע ואיש חינוך הגיעה שאלה:
"מזה חודשים אני מקדיש כשעה יומית כדי ללמוד עם בני. הלימוד הזה דורש ממני הקרבה רבה, ומאלץ אותי להתמודד עם קשיים לא מעטים. למרות הכול אני מתמיד במשימה הזו, משום שאני מייחס לה חשיבות רבה מאוד. לתדהמתי נודע לי לאחרונה, שהבן שלי ממש שונא את שעת הלימוד איתי. ניסיתי לדובב אותו, לשמוע ממנו מהי הסיבה לכך – אולם הדבר לא עלה בידי. אני חושב שאפילו הבן שלי עצמו איננו יודע בבירור מדוע אינו אוהב ללמוד יחד".
אם נתבונן מעט בתיאור השאלה, נגלה שהבעיות של הבן עם השעת הלימוד הזאת, נובעות בעצם, מאותן בעיות שיש לאבא עם שעת הלימוד.
שעת לימוד שדורשת מהאבא – כפי מהתבטא עליה – 'הקרבה רבה' אינה – עבור האבא – לימוד בהנאה ובשמחה, שהרי השעה הזאת גורמת לו 'להתמודד עם קשיים לא מעטים'. אם כך הוא עבור האבא, וודאי ובוודאי שכך הוא עבור הבן, שנדרש לעזוב את המשחקים ולשבת מול אדם קצר רוח, המבקש לבחון אותו על מה שלמד היום ולהעביר עליו ביקורת.
למעשה, איך באמת צריכה להיות האווירה בלימוד עם הבנים באופן שהם ייהנו מהלימוד?
וחי בהם
בשיחה מיוחדת על מעלת נשי ישראל, מעלה הרבי נקודות על אופן הלימוד שמוסיף לילד חיות בלימוד:
"על ידי ההתעניינות וההשתתפות של הנשים בתלמודם של בניהם, שכאשר הילדים חוזרים לבתיהם מה"חדר", "תלמוד תורה" או "ישיבה", שואלת אותם אמם ומבקשת מהם שיחזרו ויעברו לה על תלמודם (מקרא, משנה כו'), אשר, נוסף לתועלת שבחזרת הלימוד כשלעצמו (שהיא באותה מדה בהלימוד עם האב, אלא ש"הנשים … פנויות ומצויות יותר בבית"), הרי, הלימוד עם האם, בדרכה המיוחדת, ביתר חום ורגש לבבי מאשר האב (שהלימוד עמו הוא בדרך של "בחינה", כנהוג שהאב בוחן את בניו על לימודיהם, ביום השבת וכיו"ב), מוסיף חיות והתלהבות יתרה בלימודם של הילדים, כנראה במוחש”.
מדברים אלו, ניתן לקחת מספר עצות והדרכות:
* חום ורגש לבבי:
חום – ישיבה 'חברית' (לדוגמא: לא זה מול זה אלא זה לצד זה).
ורגש – דיבור מעודד (לדוגמא: לומר במפורש שהלימוד הזה גורם לך הנאה ותענוג).
* חיות והתלהבות:
הנאה בלימוד הזה – לא באופן של 'בחינה' וביקורת. אלא פשוט ליהנות ממה שהילד כן תפס ויודע לספר מהנלמד באותו היום, וכשנהנים, מתלהבים בחיות.
* לא בדרך בחינה:
בלי ביקורת ותוכחות בזמן הלימוד, אלא לגלות שמחה והנאה כאשר הילד מלמד את האבא משהו חדש שלמד היום וכדומה.
"עכשיו, שאביו מקשר שכלו אליו ומדבר עמו פעם אחר פעם באהבה וחשק שחושק מאד שיבין בנו, וכל מה שהחשק והתענוג גדול, כך ההשפעה והלימוד גדול, שהבן יוכל לקבל יותר והאב משפיע יותר, כי על ידי החשק והתענוג מתרבה ומתגדל שכלו בהרחבת הדעת להשפיע וללמד לבנו".
אם כן, כאשר לך תהיה שמחה בלימוד עם הילד, גם לילד יהיה שמחה מהלימוד אתך. ופשוט שכוחו של לימוד בשמחה שהוא מביא ל'פנימיות' שהילד מפנים ומקבל את התורה 'בשמחה ובפנימיות'.
מקורות: מעלת נשי ישראל בלימוד עם הילדים: התוועדויות ה'תש"נ ח"ג 171; תניא אגרת הקודש טו.
מה צריך לעשות כדי שהאב יסכים ללמוד עם הבן?
גם על זה יש לכם כתבה?