בנינו ערבים בעדנו – האם אנחנו ערבים בעדם?

הרב מרדכי ביסטריצקי רב קהילת חב"ד צפת

לפני 3288 שנה בז' אדר בשנת ב' תפ"ח משה רבינו עומד בערבות מואב, מתכונן לכניסה לארץ, מכין את בניו צאן מרעיתו לקראת הכניסה לארץ, אף שהוא יישאר מעבר לירדן.

משה רבינו שואל את עצמו בדאגה. האם העם, שעד עכשיו היה מוקף בענני הכבוד וחי חיים רוחניים שקטים, עומד להיכנס לארץ ישראל, שם יצטרך להתעסק בעבודת הארץ, עבודה שעלולה להשכיח ממנו את הניסים שהיו במצרים, ובעיקר את מעמד הר סיני.

ממש כאן באה התורה ומצווה אותנו בציווי מצוות 'הקהל' להזכיר לנו את מתן תורה, "למען ישמעו ולמען ילמדו, ויראו את ה' אלוקיכם". במילים פשוטות, עלינו לתחזק, להתחזק ולהוסיף ביראת שמים.

***

מהי בעצם יראת שמים?

יראת שמים פירושה לדעת בפשטות שהקב"ה רואה אותי בכל רגע ורגע, מה אני עושה, ואיך אני מתנהג, גם בפרטים הכי קטנים שיש.

כאשר מדברים ועוסקים בחינוך, עלינו לזכור כי בין השאר חינוך מבוסס על יראת שמים ודוגמא אישית. למשל:

יראת שמים בגברים, זה הקפדה על קריאת שמע בזמנה. הקפדה על תפילה במניין. הקפדה על תפילה בזמן. הקפדה לא לדבר באמצע קדיש וחזרת הש"ץ, לא לדבר בכלל באמצע התפילה, לא לנהל שיחות טלפון בביהכנ"ס, וחמור מכך שימוש באינטרנט בביהכנ"ס (ובכלל, ללא סינון). כמובן שיש עוד מרכיבים מהי יראת שמים, אך אלו נושאים חשובים הדורשים תיקון.

יראת שמים בנשים, זה הקפדה על צניעות בכלל, ובפרט על צניעות הלבוש, אורך החצאית שתכסה את הברך אף בישיבה (מבלי למתוח), הקפדה על לבישת בגדים שאינם צמודים, הקפדה על אורך ומראה הפאה שלא תהיה ארוכה או פזורה באופן שאינו מקובל אצל בנות ישראל הצנועות, ואף אם אינו אסור מעיקר הדין. כמובן שיש עוד מרכיבים ביראת שמים כגון סגנון הדיבור, הליכה למקומות מסוימים שאינם מתאימים, ועוד. אך אלו נושאים חשובים הדורשים תיקון.

***

מצד אחד כשמדובר על הידור במצווה, או על החמרות בכשרות בכלל ובפסח בפרט, כל אחד מבין את חשיבות ההידור או ההחמרה ומוכן אף לשלם על ההידור תשלום נוסף.

אך מצד שני, ישנה הרגשה מוטעית, כי אנחנו כביכול 'פתוחים' יותר מהנורמות המקובלות בציבור החסידי, אנחנו 'מתעסקים' עם העולם הגדול ולכן 'מותר' לנו למתוח יותר את החבל, ואין להאריך בדבר המצער.

בהקפדה על קניית אתרוג יקר ומהודר, בהקפדה על אי אכילה ושתייה מחוץ לסוכה אף בטיסה למשך שעות, בהקפדה על מנהגים בפסח, ובהסתכלות על הש"ץ בברכת כהנים, בכל אלו אין כל פשרה. ואילו בדברים בהם אנו מחויבים בהלכה אם זה מדאורייתא או מדרבנן, כאן, לפתע, יש הסברים ותירוצים מדוע אין אנו נוהגים באותה ההקפדה.

עלינו לזכור כי בענייני צניעות הגבול בין לעבור על איסור דאורייתא או דרבנן הוא דק כחוט השערה, האם אנו 'כביכול' בטוחים בביטוח חיים נדיר?

איך מסתדרים ההידורים והחומרות – בכשרות בכלל ובפסח בפרט – הבאות מיראת שמים, עם 'פשרנות' בשימוש באינטרנט חופשי ללא כל הגבלה וסינון? איך מסתדרים ההידורים והחומרות עם 'פשרנות' ושימוש בטלפונים לא מסוננים? ואיך מסתדרים ההידורים והחומרות אלו עם חוסר צניעות או 'פשרנות' בצניעות?

מורה, מגיד שיעור, או כל דמות חינוכית, המלמדת הלכות תפילה בכלל, ובפרט באלו מקומות אסור לדבר בתפילה, אך הוא עצמו עומד ומדבר (אף אם זה נושא מאוד 'חשוב'), הוא אינו מהווה דוגמא, ואינו יכול להיות 'ערב' – היינו שאינו יכול להיות מורה משום שאינו מהווה דוגמא אישית – עבור התלמידים שלו, הילדים והנוער של כולנו.

כאן המקום לעורר ואף לחייב כל מורה או מגיד שיעור המחזיק בטלפון חכם לעשות סינון לטלפון ובכך להראות דוגמא חיה לתלמידים שלו.

***

יסוד נוסף וחשוב, הוא קביעות עיתים לתורה, נגלה, חסידות, והליכה למבצעים. כאשר האבא קובע עיתים לתורה, והילדים יודעים, כעת אבא לומד תורה – לבד בבית או שהוא משתתף בשיעור בביהכנ"ס, כעת אבא הולך למבצעים. הדבר משפיע על הילדים בפרט ועל הבית בכלל, בצורה שאין לתאר אותה, בחינוך הילדים, בלימוד התורה וביראת שמים שלהם, ואף ב'שלום בית'.

סבי הרה"ח יהודה לייב ז"ל ביסטריצקי – שיום היארצייט שלו חל בד' סיוון – סיפר, כי היה לו קביעות בלימוד עם חברותא בבית, והרב סימפסון ע"ה רצה לחזק את בית הכנסת וביקש ממנו להעביר את החברותא ללמוד בביהכנ"ס במקום בבית. סבי שאל את הרבי הריי"צ והרבי ענה שיישארו ללמוד בבית, ושידאג לקרב את עריסת התינוק (בה שכב אבי ז"ל) אל מקום הלימוד בכדי שגם התינוק ישמע את קול לימוד התורה.

לסיכום: חינוך הילדים הוא משימה הדורשת יגיעה, התמדה, והמון דוגמא אישית. הן בענייני תפילה והן בלימוד התורה. ובפרט בהקפדה על נושאים שהפכו להיות נידושים תחת רגלינו, והילדים לא מבינים מדוע בעניין אחד אנו מקפידים עד הקצה האחרון, ובעניין שני, החשוב לא פחות אין אנו מקפידים.

יהי רצון שיהיה לנו סייעתא דשמייא בחינוך הילדים, ושהכל ילך בקלות ללא עגמת נפש כלל, ונזכה לראות מכל יו"ח נחת רוח חסידי אמיתי, ולגרום לרבי נח"ר ותיכף ומיד נלך לבית המקדש עם הרבי בראשינו.