כשאפילו ל'קלוגינקער' אזלו התירוצים…

משיח פרידמן, בית משיח

1.

הנה עומדים אנו בעיצומו של חודש אייר "המרובה במועדות" בדברי ימי התגלות המשיח בשנת תנש"א: החל מב' בו – אז קיבל הרבי שליט"א בחיוך ובברכת "יישר כח" כפולה את ה'פסק דין' הקובע כי הרבי הוא מלך המשיח, כאשר בימים הבאים בהם נפתחה בין החסידים סערת הפעולות וההחתמות ל'קבלת המלכות' שזכתה למענות עידוד וברכה נפלאים מהרבי.

ממשיך בפארבריינגען עתיר-הגילויים בש"פ תזריע-מצורע, שבהערה 67 בשיחה המוגהית ממנו – זכינו להוראת הרבי על גילוי שמו של משיח: "ואנן (חסידים) נעני' אבתרייהו (בנוגע לרבותינו נשיאינו, ובפרט כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו) . . ", ולקראת סיומו זכינו לגילוי כי בשבת זו, עוד לפני תפילת מנחה "תהיה לידת והתגלות משיח צדקנו . . שזוכים לשמוע ההכרזה (בכל העולם ובכל סדר ההשתלשלות) ש"הנה זה (מראה באצבעו ואומר זה) מלך המשיח בא", והנה זה כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בא . . "

ואכן, במהלך חלוקת המשקה שחתמה את ההתוועדות, קם הרה"ח דוד נחשון והכריז לראשונה מול פני הרבי את הכרזת קבלת מלכותו "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" כאשר לאחמ"כ מימשו רבים מהקהל את הזכות עליה עורר הרבי בסיום ההתוועדות "שיכולים להודות ולברך על לידת והתגלות המשיח: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" ובהערה 135 על מילים אלו "וי"ל גם מלשון נגיעה, שיכולים (לא רק להראות, אלא גם) לגעת (אנרירען – לקו"ת ר"פ שמיני)".

בשבוע הקרוב נחגוג גם את ט"ו אייר, בו זכינו שהרבי יחלק בידיו הקדושות קונטרס הנושא את השם "דבר מלכות" ובמה שנראה ממש כמו המשך טבעי לכך – עודד הרבי בגלוי ובפומבי לעיני המצלמות והקהל את שירת "יחי אדוננו".

ומול כאלה גילויים מפורשים, בהם קורע הרבי את המסכה וחושף את זהותו כמלך המשיח לעין כל – ברור כי 'הקלוגינקער' הערמומי עובד שעות נוספות לרקיחת שלל תירוצים חדשים והמצאת מגוון אמתלאות טריות ורעננות – שיאפשרו לאנ"שים שומעי לקחו ומבקשי עצתו – להתעלם, להיתמם ולהתחמק מתפקידם החסידי הבריא והטבעי.

2.

אך גם הפעם, כמו תמיד, הקדים מלכנו את הרפואה למכה, כבר בראשית ימי נשיאותו – בשיחת קודשו המזעזעת שנאמרה בל"ג בעומר תשי"א, זעק הרבי מקירות ליבו על חובתו של כל יהודי וכל חסיד "לעשות כל אשר ביכולותו" להצלתם משמד רוחני של אלפים מילדי תימן, מרוקו ועירק – שנחטפו אז באכזריות בידי ממסד הרשע של המדינה, על מנת להעבירם בכח על דתם ויהדותם.

בשיחה זו, מונה הרבי את שלל התירוצים והאמתלאות של מתעלמי השמד ומתחמקי ההצלה – ופורך אותם אחת לאחת. מדהים להיווכח באקטואליותם של דברי הרבי באותה שיחה – למצבנו הנוכחי ומלחמתנו העכשווית. הנה דברי הרבי ככתבם וכלשונם:

" . . אפילו בשנים כתיקונם, כפי שמצינו שאפילו בזמן שביהמ"ק הי' קיים מפליאים בגודל מעלת הפעולה של יהושע בן גמלא, "זכור אותו האיש לטוב", ש"תיקן שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר". ועאכו"כ בימינו אלה – שעל כל קרן ופינה נשמעת הצעקה שצועקים ככרוכיא: לכו והצילו ילדי ישראל!

המצב כיום, בעוונותינו הרבים, שישנם עשרות מאות ואלפים (לא רק יחידים, אלא עשרות מאות ואלפים!) ילדי ישראל שרוצים להכריח אותם ולנתק אותם מיהדות, ח"ו, היל"ת! ילדים אלה באים מבתים של יהודים יראים וחרדים, וגם עכשיו רצונם להיות יראים וחרדים, אלא שיש כאלה שרוצים להוציאם מתחת כנפי השכינה, ומכריחים אותם לעבור על דת, לעבור על תורת ה' ומצוותיו, ועד לענינים ומעמד ומצב של כפירה ושמד, רחמנא ליצלן!

וכיון שילדים אלה נמצאים במעמד ומצב שאין ביכלתם להציל את עצמם, ומוכרחים להגיע לעזר מבחוץ דוקא – מוטל חוב קדוש וזכות קדוש על כל אחד ואחד, באיזה מקום שהוא [אפילו בריחוק מקום, אלא שהגיעה אליו הידיעה (באמצעות עיתון, מפי השמועה וכיו"ב) על המתרחש במרחק של כו"כ מילין] ובאיזה מצב שהוא [אפילו אם אצלו יש חסרון ח"ו בנוגע לילדים כפשוטם, ברמ"ח אברים ושס"ה גידים], לעשות כל מה שביכלתו להציל ילדים אלה!

אם יכולים לפעול בדרך השלום – מה טוב, ואם לא מצליחים בדרך השלום – יש לפעול בדרך מחאה, ואם גם מחאה לא מועילה – יש לפעול בדרך הפחדה, ואם גם זה לא מועיל – הרי, כשמדובר אודות פיקוח-נפשות, הצלת נפשות מכלי' רוחנית, רחמנא ליצלן, ישנו הכלל שפיקוח-נפש דוחה הכל!!"

3.

מכאן ואילך נביא את התירוצים ודחיותיהם בלשונו של הרבי, אותם רק אחלק לקטעים בתוספת כותרות, על מנת לסייע בהבהרת הדברים:

תירוץ ראשון – המשימה גדולה עלינו ולא נצליח לבצעה

"ואלה השואלים: במה כוחנו גדול? – צריך לידע לכל לראש שאין זה נוגע לנו, זה לא ה"ביזנעס" שלנו (כפי שנהוג לומר כאן); לנו ניתנה מצוה, וצריכים אנו לקיימה, ובאשר לתוצאות הדבר – ה"ז ענינו של הקב"ה. ולאמיתו של דבר, כיון שמקיימים את המצוה, בודאי יפעלו את הדבר. השאלה היא רק האם יפעלו כל מה שרוצים, או קצת פחות. ומסתמא יפעלו הכל, והשאלה היא רק אם יפעלו במשך זמן קצר, או שיקח משך זמן עד שיראו את התוצאות שבדבר.

וכיון שכן, צריך כל אחד ואחד, בכל מקום ובכל מצב, למצוא את הדרך המתאימה שבה יכול הוא לפעול בענין זה – ע"י צעקות ומחאות, באמצעות מכתבים, דברי דפוס, בטלפון או בטלגרף, וכיו"ב – ולעשות כל אשר ביכלתו".

תירוץ שני – כסף מנלן?  

"ולהוסיף, שאין לקמץ בהוצאות שבדבר מחשש שיוגרע בפרנסתו מפני ריבוי ההוצאות – כי:

איתא בגמרא "כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יום הכפורים", וממה-נפשך: מה שהקציב לו הקב"ה, בודאי לא יטול ממנו, ומה שלא הקציב לו, לא תועיל כל חכמתו להתחכם נגד הקב"ה ("איבערשפּאַרן דעם אויבערשטן") ח"ו ולהרויח דולר אחד יותר מכפי שנקצב לו;

ולא עוד אלא שמפורש בהמשך דברי הגמרא "(כל מזונותיו של אדם קצובין לו כו') חוץ מהוצאות שבתות והוצאת ימים טובים והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו", ובמילא, כשנדמה לו שיהי' לו הפסד מהוצאת בניו לתלמוד תורה, הן בנוגע לבניו כפשוטו, והן בנוגע ל"בניך אלו התלמידים", להשתדל בנוגע לילד יהודי, מילדי תימן, מרוקו או עיראק, שיניחו לו להמשיך ללמוד אל"ף בי"ת, חומש עם רש"י, ללבוש טלית ולהניח תפילין (שגם זה נכלל בהחינוך ל"תלמוד תורה") – צריך לידע שהוצאות אלה הנם על חשבונו של הקב"ה, על חשבון המלך [ברוסית יש ביטוי: "קאַזניאַ בּאָהאַטאַ", שפירושו, על חשבון המלך], ובמילא, יכולים להוציא ריבוי הוצאות על זה, שהרי "לי הכסף ולי הזהב נאום ה'", ובודאי שהקב"ה "ימצא עצה" כיצד לממן את כל ההוצאות שבדבר.

אמנם, לדאבוננו ישנם כאלה שממשיכים באורח חייהם כרגיל, "איש תחת גפנו ותחת תאנתו", ומוצאים כל מיני תירוצים וטענות וחשבונות (כדלקמן) שלא לעשות מאומה.

האמת היא, אבל, שכל התירוצים והטענות והחשבונות הם דברי הבל, שטות ושקר, שמכניס היצה"ר שבחלל השמאלי, שכל כוונתו היא להסית ולהדיח אותם – לא בנוגע לעצמם, אלא בנוגע לאחרים – לעמוד מן הצד ולא לנקוף אצבע במים קרים ("און נישט איינטונקען קיין פינגער אין קאַלטע וואַסער") בשביל הצלת אלפים מילדי ישראל שרוצים לנתקם מיהדות, תורה ומצוות, בה בשעה שהיו צריכים לעשות הכל, ואין לך דבר שאסור לעשותו, בשביל למנוע ממישהו לעשות פעולה כלשהיא לנתק ילדי ישראל מתורה ויהדות!"

תירוץ שלישי – הרבנים איתנו…

"אחת הטענות היא – שהדבר נעשה גם בהסכמתם של יהודים דתיים!

המציאות היא שאילו הי' הדבר נעשה ע"י חילוניים ואנשי השמאל בלבד, לא היתה אחיזה לדבר, ולכן, הסיתו והדיחו כמה יהודים דתיים, יהודים עם זקנים – זקן לבן או זקן שחור (אינני יודע מי הם) – וסיפרו להם מי יודע מה, ועי"ז קיבלו את הסכמתם, ואח"כ הולכים וטוענים שכיון שישנו יהודי עם זקן, רב בישראל, ששותק או ממלמל משהו וחותם כך וכך, ה"ז הוכחה על הדבר שכולו טהור וכולו כשר וכולו קדוש.

הנהגה זו מצינו כבר אצל ירבעם בן נבט כשהעמיד שני עגלי הזהב – כמסופר בגמרא "שהושיב רשע אצל צדיק אמר להו חתמיתו על כל דעבידנא וכו'", "וכך הי' מטעה רשע לצדיק עד שהיו כולן חתומים כו'"! ומה היו התוצאות מזה – עבודה זרה, התחלת הגלות ע"י הפירוד בין מלכות יהודה למלכות ישראל, וכל שאר הענינים שנגרמו ע"י ירבעם בן נבט שחטא והחטיא את הרבים!

צריכים לידע שכשמדובר אודות עגלי זהב, לא משנה מי הוא החתום על הדבר. אפילו אם חתום על זה אחי' השילוני ח"ו – ה"ז עגל הזהב שהוא עבודה זרה!

ועד"ז בנדו"ד: כשילד יהודי רוצה להניח תפילין, ללבוש ציצית, לשמור שבת, ללמוד אל"ף בי"ת וכיו"ב, ומונעים זאת ממנו – לא משנה מי הוא החתום על זה, שכן, לא החתימה של פלוני היא הקובעת, אלא השולחן-ערוך הוא הקובע, וע"פ שו"ע, הנהגה כזו – גם אם חתום עלי' יהודי עם זקן – היא העברה על הדת!"

4.

תירוץ המחץ – ההתעסקות בהצלה גורמת ל'מחלוקת' במקום ל'אחדות'…

" . . כמו כן ישנם הטוענים שאין לפרסם הדבר בגלוי כדי שלא לגרום למחלוקת בישראל, היפך התורה, ש"דרכי' דרכי נועם", וביותר צריכים להזהר שהגויים לא ידעו שיש פירוד לבבות בין בנ"י, שזהו בזיון לבנ"י, ובלשון הכתוב: "למה יאמרו הגויים".

אם חוששים מבזיון בעיני הגויים – צריכים לחשוש אודות חילול שם שמים, "שמי הגדול המחולל בגוים אשר חללתם בתוכם"!… מחילול שמו ית' בין הגוים – אינם מתפעלים; אבל, אם ח"ו וח"ו יחשבו הגוים שפלוני בן פלוני אינו מקובל באהבה והערצה בין כל ששים ריבוא בנ"י, אלא בין ה"בריונים" בלבד – מזה מתייראים!

אין מה להתיירא מזה, מותר פעם לומר גם את האמת!… דבר זה לא איכפת להקב"ה; מה שאיכפת ונוגע להקב"ה, הוא, שיש כאלה שמכריזים "ככל הגוים בית יהודה", רחמנא ליצלן, כדברי יחזקאל הנביא: "ויבוא אל הגוים אשר באו שמה ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה וגו'", ומסיים: "ואחמול על שם קדשי גו'", "וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים גו' וידעו הגוים כי אני ה'" – בגאולה השלימה.

המורם מכל האמור לעיל – שכל אחד ואחד צריך לעשות כל אשר ביכלתו כדי לתקן המצב.

אופן הפעולה – אינו שווה בכל, זה יכול לעזור ולסייע באופן כך, וזה יכול לעזור ולסייע באופן כך, אבל, שני פרטים ברורים בזה: האחד – שכל אחד יכול לפעול משהו בזה, והשני – שהבטחתו של רבינו הזקן לחסידים שכאשר יעשו יצליחו, חלה גם על ענין זה, שכאשר יעשו, בודאי יצליחו".

 לתגובות הערות והארות: mf7709@gmail.com \ 053-820-6628