לא יום 'השואה' ולא 'הגבורה'

הרב דוד מאיר דרוקמן

לפעמים אני חושב, שהגיע הזמן להעביר קורסים ב'השקפה' (חרדית / חסידית) לצעירי הצאן שלנו. במסגרות חב"דיות שונות אני נתקל בכתבות ו/או איזכורים המתקשרים בדרך זו או אחרת ל'יום הזיכרון לשואה ולגבורה' שחל היום, כ"ז בניסן.

אז הבה ונעשה סדר בענינים:

לא כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו ולא אף אחד מגדולי ישראל בדור האחרון קראו או צידדו להקדיש יום לא 'לשואה' ולא ל'גבורה'. (הרבי אף לא צידד בהוספת 'קינות' בתשעה באב בנושא זה).

ימי התעניות (יהפכו במהרה לימי ששון ושמחה) ובראשם יום חורבן בתי המקדש 'תשעה באב', הינם ההזדמנות הנאותה תוך כדי אמירת הפיוטים והקינות הקיימים ואשר חוברו ע"י הקדמונים – להיזכר וליחד את המחשבה עם כל צרות ישראל שיותר לא יהיו, מה גם שמידי שבת אנו מזכירים בתפילת 'אב הרחמים' את 'קהילות הקודש שמסרו נפשם על קדושת השם'.

הרבנות הראשית לישראל, מאידך, קבעה אם יום 'עשרה בטבת' כ'יום הקדיש הכללי', לאמור, שיום זה מיוחד לאמירת קדיש לע"נ קדושי השואה הי"ד שיום פטירתם לא נודע (וגם זה לא אומץ ע"י החרדים לדבר ה', אלא כל אחד קבע לעצמו באופן אישי את יום היארצייט של קרובו/יקירו שנספה בשואה, בדרך כלל, באם זה אפשרי, בסמיכות ליום הפטירה המשוער).

למי שלא יודע, אחרי השואה, קמו שרידי שואה 'רישמיים', אנשי שמאל ידועים, שמרכזם היה בקיבוץ לוחמי הגיטאות שבצפון. אלה עסקו בתיעוד השואה תוך כדי מחיקת כמעט כל זכר למסירות נפשם של יהודים שומרי תומ"צ ובתוכם גדולי עולם שנרצחו בעקידה. כמשקל נגד למשכתבי הסטוריה אלה, קם הסופר המהולל ר' משה פראגר ז"ל וכתב כמה ספרים מרטיטים המתארים חיי טוהר וקדושה של יהודים באותו גיא צלמות, וכמו כן, הוקם ביוזמתו 'גנזך קדוש השם' בבני ברק ועוד. אגב, לפי מה ששמעתי, גם במוזיאון "יד ושם" בירושלים איזכורם של גדולי ישראל שנרצחו בשואה שואף לאפס.

חוגים שמאלנים אלה הכריזו על יום כ"ז בניסן – יום פרוץ מרד גיטו וורשה כ'יום השואה והגבורה'. בכך הם השיגו מטרה כפולה, קודם כל הם הנציחו את חבריהם, חברי ה'שומר הצעיר' ,שהיו מן הלוחמים בגיטו וורשה. דבר נוסף, בהבלטת 'הגבורה', הם יצרו בכך אנטי-תזה ל'הליכה כצאן לטבח' כביכול שהם ייחסו ליהודים חרדים שנספו על קידוש השם.

מיותר לציין, את העיוות והסילוף שבדברים, וכבר הרבה קולמוסים נשתברו על זה.

בכל מקרה, שלומי אמוני ישראל סלדו כמובן מאיזכור השואה בהקשר עם גבורה פיזית נוסח שמאלני קיבוץ 'לוחמי הגיטאות', ומה גם שהיום נקבע לכ"ז בניסן, והרי עפ"י ההלכה בחודש ניסן לא מעוררים בכיה וקינה ע"י הספדים ואזכרות. אגב, גם הרבנות הראשית לישראל לא אימצה כמובן את היום הזה.

כמובן, על מנת לא לעורר איבה ובכדי למנוע חילול ה', אין זה מן התבונה לפגוע ברגשות ולערוך פרובוקציות (כמו אי עמידה בפרהסיה בזמן הצפירה). למען הגילוי הנאות, גם אני במסגרת תפקידי משתתף בעירי קריית מוצקין באירועים אלה, ואף נושא דברים, ברם, מכאן ועד איזכור היום בהבלטה, המרחק הוא רב.

ויהי רצון שבמהרה נגאל ע"י גואל צדק ויתקיים בנו: "הרנינו גויים עמו, כי דם עבדיו יקום, ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו".